הרבה נשים בהריון עסוקות בתכנונים. לא רק על איך ייראו החיים עם תינוק ואיזו עגלה לקנות. הן גם מתכננות, מצפות, מייחלות לרגע הזה שבו התינוק יתחבר לשד ויתחיל לינוק במרץ. מתכוננות לשעות של חיבור ושל היקשרות, של הנקה והענקה. אבל לא תמיד פנטזיית ההנקה מתגשמת. וכשזה קורה, הרבה פעמים זה מלווה בדיכאון ותחושת כישלון עמוקה.
זה קרה גם לאמנדה רנר. לפני שילדה את בתה ב-2018, היא הייתה בטוחה שהיא תניק. היא הצטיידה במשאבת הנקה, רפידות וחזיות. היא תכננה ללדת בבית חולים שעובד עם פרוטוקולים נוקשים שנועדו לקדם הנקה ומיד לאחר הלידה היא חיבקה את בתה עור לעור וראתה יועצת הנקה של בית החולים שסייעה לבתה להתחבר לשד. אבל בשעת לילה מאוחרת, לבדה עם התינוקת החדשה והרעבה בחדר בית חולים, הדברים החלו להיראות אחרת. התינוקת ניסתה להתחבר לשד בצווחות, ורנר איתרה אחות וביקשה מעט תחליף חלב לסייע לבתה עד ששתיהן יוכלו להתמודד טוב יותר עם ההנקה. האחות הודיעה לה שנדרש אישור מרופא לתת תחליף, ומפה לשם היא נאלצה לבקש מבעלה שהיה בבית עם בנה החורג, להגניב לה תמ"ל לבית החולים באמצע הלילה. במסדרון הוא נתקל באחות, שלא הייתה מאוד מרוצה. "נאמר לו שחלב אם הוא 'צורך רפואי'", מספרת רנר, 36, להאפינגטון פוסט. "לדבר אליי כך, ולהתעלם ממני, במיוחד כשביקשתי את תמ"ל – את פשוט מרגישה לא מספיק טובה. את מרגישה כישלון."
שיפור שיעורי ההנקה הפכה בעשורים האחרונים למטרה מבורכת של בריאות הציבור. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצה לנשים להניק באופן בלעדי בששת החודשים הראשונים של חיי התינוק, ולהמשיך תוך השלמות למשך שנה שלמה או מעבר. בפועל, פחות ממחצית התינוקות בארה"ב יונקים באופן בלעדי שלושה חודשים לאחר הלידה. רק רבע מהתינוקות בגיל חצי שנה יונקים. הרוב המכריע של האמהות לא עומדות בהמלצות, אבל הלחץ לעמוד ביעדים לא פוחת. בין אם רופאים או יועצות הנקה, שמתעקשים שחוסר חלב נדיר להפליא, ושהאמהות פשוט לא מתאמצות מספיק.
"אני מאמינה שדיכאון אחרי לידה והחרדה שלי הופיעו בגלל חווית ההנקה", אומרת רנר. "יש מקומות ואנשי מערכת הבריאות שכל כך בעד הנקה, שבמקום לתמוך בהנקה זה מרגיש כאילו הם ממש מחייבים את זה."
סכנה לדיכאון אחרי לידה
לאחרונה, יותר ויותר מומחים מתחילים לשנות כיוון ומבינים לחץ כזה גובה מחיר יקר מבריאותן הנפשית של נשים, ולכן עדיף לנקוט בגישה יותר עדינה לסוגיה המורכבת. לאחרונה התפרסם בכתב העת "אחיות לבריאות האישה" מאמר הדוגל במחקר נוסף בנושא מתח אימהי הקשור לא רק להנקה עצמה, אלא גם ללחץ העצום המופעל לעתים קרובות על אימהות להניק. "אנו זקוקים למחקר נוסף על מה שקורה לאם שרוצה להניק ואינה יכולה", אמרה ד"ר אנה דיז-סמפרדו, מחברת המאמר, פרופסורית באוניברסיטת פלורידה למדעי הסיעוד והבריאות. "מה היא מרגישה? האם זה גורם סיכון לדיכאון לאחר לידה? אנחנו חושבים שעבור אמהות הנקה היא האפשרות הטובה ביותר, אבל זה לא המקרה אצל כל האמהות."
דיז-סמפרדו ואחת הכותבות השותפות למאמר, מריה אולניק, קיבלו השראה לעבודה לאו דווקא בגלל הניסיון הקליני שלהן, אלא בגלל הניסיון שלהן כאמהות. לדיז-סמפדרו יש תאומים שאותם קיוותה להניק, אך לא הצליחה. אולניק ילדה את תינוקה השני ב-2011, 20 שנה אחרי הלידה הראשונה שלה. היא הבחינה בשינוי עמוק ברטוריקה סביב הנקה. "שמתי לב להבדל עצום באופן שהם פונים לאמהות", היא אומרת. "כשנולדה ביתי הראשונה שאלו אותי פחות או יותר 'מה היית מעדיפה?', עם הילד השני היה ברור מה הם מעדיפים".
הפרשנות החדשה של החוקרות מצביעה על קשר בין אתגרי הנקה לבין דיכאון וחרדה. "נשים המניקות במשך תקופות קצרות יותר נוטות לסבול מדיכאון רב יותר, אבל האם הדיכאון גורם לגמילה או הגמילה תורמת לדיכאון, או שמשהו גורם לשניהם – קשה מאוד להפריד", אומרת ד"ר אליסון סטואי, מומחית לרפואת העובר ומנהלת רפואית לשירותי הנקה באוניברסיטת צפון קרוליינה, החוקרת את הקשר בין הנקה לבריאות הנפשית. "יש לנו נטייה לדבר במונחים של 'צריך' ו'חובה', ולהגיד לנשים מה לעשות, במקום להגיד 'זה מסובך, ויש פשרות בכל דקה ויום בהורות'".
מה שברור הוא שיש מחיר גדול לבעיות נפשיות לאחר לידה, והוא משפיע על אמהות ותינוקות. ילדים שאמהותיהם מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות התנהגות ועיכובים בשפה, למשל. ודיכאון בלתי מטופל יכול להוביל לכל דבר, החל מכאב פיזי ועד סיכון מוגבר להתאבדות. על פי הנחיות הקולג' האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה לתמיכה באמהות מניקות, נאמר כי נשים שאינן יכולות לעמוד ביעדי ההנקה שלהן חוות לעיתים קרובות מצוקה רבה וכי יש לאמת את הרגשות הללו על ידי נותני שירותי הבריאות שלהן. הם קוראים לרופאים להיות עירניים ומודעים לקשר שבין אתגרי הנקה לבין דיכאון אחרי לידה, ולהיות באופן תמידי בחיפוש אחר כל אמא שעשויה להיאבק.
ועם זאת, לא חסרות נשים שגרמו להן לחוש אשמה בגלל שבחרו לא להניק או שלא הצליחו. איימי וויינשטיין גם הייתה נחושה להניק, אבל כשנולד תינוקה הראשון ב-2014, היא התקשתה לייצר חלב. היא שאבה מסביב לשעון כדי לנסות ולהאיץ את ייצור החלב שלה, הצטרפה לקבוצת תמיכה בהנקה ונסעה שבועית להיפגש עם יועצת הנקה יקרה שהבטיחה לה שתעזור לה לעמוד ביעדיה. כעשרה שבועות לאחר שנולד בנה, כשהיא עדיין שואבת כל שעתיים אבל לא מגיעה ל-280 מ"ל חלב ביום, יועצת ההנקה שלה אמרה: "אני בדרך כלל לא אומרת את זה, אבל אני חושבת שכדאי לך לוותר". זה היה מסר שווינשטיין הייתה אסירת תודה עליו, רק שכנראה הוא היה צריך להגיע כמה שבועות קודם. עד אז המסרים היו שזה לא בסדר שהא תפסיק. "זה היה כל כך מדכא ובודד. הרגשתי כבולה למשאבה שלי. איך שאנחנו מתייחסים להנקה זה כאילו שאת מקבלת את 'כרטיס האמא' שלך לעבודה נכונה, והרגשתי כאילו שלי הולך להילקח."
עושה רושם שגם בארץ מבינים היטב שהלחץ הזה על נשים יוצר נזקים לאישה ולסביבתה. ובכלל, שהלחץ להניק פה הוא מתון יותר. "התפקיד שלנו בתור נשות מקצוע הוא להנגיש את המידע לנשים, ולאפשר להן לקבל החלטות המתאימות להן, באופן שהן יהיו מאושרות בתוך החוויה האימהית", אומרת נירית אוליבקוביץ, יועצת הנקה מוסמכת.
מה זה אומר בפועל?
"שהמטרה היא לתת כלים מכל הסוגים לצרכים המשתנים של נשים, כולל כלים על איך מפסיקים להניק מבלי ליצור מצב שבו אנחנו דוחפות נשים לפינה וגורמות להן להיות מתוסכלות מחוסר ההצלחה שלהן".
אוליבקוביץ מאמינה שהמסר הוא שצריך להיות קשובים לנשים, וכמובן לא לכפות כלום בשום צורה. "ההחלטה להניק היא החלטה פרטית של כל יולדת, ואם היא מוצאת עצמה על סף דיכאון אחרי לידה אז ממש לא בכל מחיר", היא מוסיפה. " זה לא מתאים לכל אמא, והתפקיד שלנו הוא להציע תמיכה רגשית והעצמה נשית, ולזכור שכל בחירה היא בחירה טובה, בייחוד כשהיא לוקחת בחשבון את הצרכים הבסיסם של התינוק ושל האמא".