מסעם של ירדן (45) ויואב ברגר (39) מרכסים בדרך להורות לא היה פשוט. את הטרגדיות שעברו בדרך הם הפכו לאקט של עוצמה כשהחליטו לחשל בברזל ולעצב חנוכייה יפהפייה שתסמל את סיפורם, סיפור היציאה מחושך לאור. כעת היצירה עומדת למכירה, ואת ההכנסות הם מבקשים לתרום למערך ההיריון והלידה ברמב"ם, שם זכו להפוך להורים. פעמיים.
"ב-19.3.2015 החיים שלנו השתנו מהקצה אל הקצה. בלילה אחד הפכנו מזוג צעיר מלאי חלומות ותוכניות לשני אנשים שבורי לב", כותבת ברגר בפוסט פתוח ומרגש, ומגוללת את סיפורה. ללידה השקטה שעברה אז קדמו שני הריונות שלא צלחו והסתיימו בהפלה.
את ההיריון הזה, שבו נשאה תאומים, בן ובת, הצליחה למשוך עד השבוע ה-20, אז הדברים תפסו תפנית לא צפויה. "בדיעבד התפתח זיהום שעליו למדתי רק מאוחר יותר", היא משחזרת, "הגענו לבית החולים ופתאום התפתחה לידה מוקדמת. בשבוע כה מוקדם לא הצליחו להציל אותם. שניהם נולדו ללא רוח חיים".
"אחרי הלידה השקטה היתה תקופה קשה", היא מספרת למאקו, "זו תחושה איומה לצאת מבית החולים בידיים ריקות".
על ההתמודדות הלא פשוטה מספרת ברגר בכנות רבה בפוסט שכתבה: "כל אחד מאיתנו מצא את הדרך שלו להתמודד עם האובדן והכאב. אני כתבתי, בהתחלה רק לעצמי, ולאט לאט התחלתי לשתף את הסביבה שלי. הבנתי שדרך ההתמודדות הנכונה עבורי היא לשתף, לדבר, להוציא הכל החוצה, לא להישאר עם הכאב לבד אלא לתת לו להיות. יואב מצא את השקט באומנות שלו, בברזל הקר, הקשה, הלא מתמסר, הברזל שבעבודה קשה שלפעמים נראית בלתי אפשרית, ניתן לריכוך ועיצוב מחדש".
כשנה לאחר אותה טרגדיה במחלקת היולדות ברגר נכנסה שוב להיריון, בפעם הרביעית, ועם התקווה להפוך להורים הגיעו הפחדים והחששות. "היריון הקשת שלנו היה קשה מאוד ברמה הרגשית. הפחד והחשש ששוב נצא בידיים ריקות, ששוב נאבד את היקר מכול, היו קשים מנשוא".
המלצה של חברה יקרה הביאה אותנו למעקב היריון בביה"ח רמב"ם ולידיו המסורות של ד"ר עידו שולט. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהייתי ברמב"ם", היא משחזרת, "שבוע 10, היריון קשת צעיר בדיוק שנה אחרי הלידה השקטה. חיכיתי לתור שלי ומסביבי כל היולדות המאושרות עם התינוקות החיים שלהן. לא יכולתי להכיל את זה וכמעט קמתי וברחתי משם. למזלנו הרב הצלחתי להחזיק את עצמי ולהישאר, כי כבר אחרי הפגישה הראשונה עם ד"ר שולט היה ברור לחלוטין שזה בדיוק המקום שאנחנו צריכים להיות בו".
"לפעמים ההרגשה של האישה מדויקת יותר מכל בדיקה"
ההיריון ההתקדם והגיע אל סופו כמתוכנן, אך לקראת הלידה הצפויה ברגר חשה שלא הכל כשורה והגיעה אל רמב"ם לבדיקה. למרות בדיקות תקינות, האינטואיציה שלה גרמה לה להתעקש על בירור נוסף: "ד"ר שולט היה הכונן. הוא הגיע לבדיקה ואני לא אשכח את המילים שלו כשאמר 'לפעמים ההרגשה הסובייקטיבית של האישה מדויקת יותר מכל בדיקה אובייקטיבית'. החלטנו על זירוז, ומזל שכך. אלונה נולדה בניתוח חירום, ללא נשימה, חבל הטבור היה כרוך סביב צווארה והיא עברה החייאה ברגעים הראשונים לחייה. אחותי, שהיתה אחות בפגייה של רמב"ם אז, היתה איתי ואיתה. קיבלנו אותה בחזרה בזכות ד"ר שולט והצוות שהיה שם באותו היום. הם הצילו אותה וגם אותנו".
בהיריון הבא של בני הזוג, שבסיומו, לפני שלוש שנים, נולד אמיתי, היה ברור להם שרמב"ם הוא חלק בלתי נפרד מתהליך. "הרגשנו שם בטוחים ועטופים", היא מסבירה, "אחרי כל מה שעברנו, ידענו ששם אנחנו יכולים לסמוך על הצוות בעיניים עצומות. ד"ר שולט ליווה את כל ההיריון ואנחנו זוכרים כל אחד ואחת מצוותי הסיעוד והרפואה שהיו מעורבים בלידות שלנו. הם כולם חרותים על ליבנו".
אבן בזלת קשה ואור גדול
המתנה שקיבלו בדמות שני ילדיהם לא היתה מובנת מאליה בעיני בני הזוג. "במשך כמה שנים יואב מגלגל רעיון בראש, רעיון של יצירה ונתינה בחזרה", מתארת ברגר בפוסט שהעלתה ומוסיפה, "בשנה האחרונה הוא הצליח להוציאו לפועל. בכל שישי הוא נפגש עם חברים נפחים נוספים, שלמה אראל, עידן סנדומיר ומאהנה נאבווני, ויחד בעבודה משותפת של חישול ברזל הם יצרו חנוכייה יפהפייה המסמלת את האובדן הכואב שלנו ואת האור הגדול שהגיע אחריו. אבן הבזלת הקשה שמסמלת את הכאב. הברזל שעוצב מחדש שמסמל את ההתמודדות והדרך והאור הגדול של הנרות שמסמל את האור שלנו – אלונה ואמיתי".
את החנוכייה, היצירה האישית שלהם שיצרו בתהליך של חודשים ארוכים, ממש כמו לידה, מבקשים בני הזוג למכור ואת תמורתה לתרום למערך ההיריון והלידה ברמב"ם.
השבוע הדליקו בה את נרות החג במסגרת תערוכה שמוצגת בפינגווין שבנהריה, כחלק מתהליך קידום הרעיון. "אנחנו כמו מיליון זוגות אחרים שבאו לבית חולים וילדו", אומרת ברגר, "לא בטוח שהצוות ברמב"ם זוכר אותנו לפרטי פרטים ובאופן מדויק, אבל עבורנו הם באמת מהותיים. הם נתנו לנו הכול. את החיים שלנו, את השמחה שלנו, את המתנות שלנו. אנחנו רק רוצים לתת קצת בחזרה".