"לא רק שילדנו באותו יום והבאנו לעולם שני בנים, הבעלים שלנו בסטיז והעברנו את האשפוז באותו חדר. אני, שילדתי כמה שעות לפניה, ביקשתי מבעלי שיבקש שלא יכניסו שותפה לחדר כי החברה שלי בחדר לידה בדיוק. כעבור כמה שעות היא נכנסת עם בעלה. פתחנו וילונות, חיברנו מיטות, הבנים, אחד בתינוקייה אחד בפגיה, והחגיגה החלה. בבוקר הרופאים פתחו את הדלת וזה מה שהם ראו", מספרת טליה דראי (24) אשר ילדה לאחרונה, יחד עם חברתה רותם גואטה (27) מכפר הנוער החקלאי מקווה ישראל.
טליה מספרת כי חוותה לידה מאתגרת, קיסרי חירום, לאחר שהתמודדה עם הריון בסיכון. "חוויתי לידה קשה שנגמרה בקיסרי חירום ותינוק שנשאר בפגיה. זה שהעברנו את האשפוז יחד באותו חדר, יחד עם הבעלים, היה מדהים. זו חוויה בלתי נשכחת. בגלל שאנחנו חברים מאוד מאוד טובים, לעבור איתם שלושה ימי אשפוז היה מצחיק וכיף. תמיד היה מישהו בסביבה לעזור לנו, אם זה בעלי או בעלה".
איך התחושה ללדת עם חברה?
"ללדת עם חברה זה ממש מרגש. עברנו את ההיריון יחד, בדיקות, קניות לתינוק ממש הכול ביחד. החוויה הייתה מדהימה. לא האמנו שנלד יחד, כי זו לידה שניה שלה וראשונה שלי וגם יש ביננו הפרש של שבוע לטובתה. בסוף יצא שילדנו באותו יום".
"ספרה איתי נשימות, כאילו היא לא בהריון בעצמה"
"מהי בסטי אמיתית שאלתן? בסטי אמיתית היא אחת שבאה ללוות אותך בחדר לידה וכמה שעות אחרי ללדת בעצמה כדי לארח לך גם חברה בחדר", אומרת מיכל בן דוד (26) מיהוד אשר ילדה בלילה, בין שני לשלישי בשבוע שעבר, ובשלישי בצהריים ליוותה את חברת ילדותה צופיה כחלון (26) בבית חולים "העמק" שבעפולה. בן דוד גדלה בצפון, במגדל העמק ולאחר שירותה הצבאי עברה למרכז, אך כמובן ששמרה על קשר עם משפחתה וחברותיה מהילדות.
מיכל מספרת בשיחת הטלפון עם מאקו כי היא וצופיה חברות מבית ספר יסודי ומלוות אחת את השנייה בחתונות בשמחות, וכמובן גם בקשיים. "שתינו ילדנו באותו יום. התאריך המשוער של שתינו היה ב-15 בדצמבר, באנו לביקורת בשבוע 40 ביחד. ילדנו ביחד בשבוע 40+6. ילדתי בצפון בכוונה כדי להיות קרובה להורים וללדת ביחד עם צופיה. זו הייתה מחשבה שלי מראש. לא ידענו בדיוק כמה זמן יש לנו באותו חודש, אבל כשראינו שאנחנו מגיעות לשבוע 40 וזה לא מתקדם, אמרנו שנלד יחד ב'העמק'".
היא ממש הייתה איתך בחדר הלידה?
"צופיה הייתה איתי בלילה בלידה, היא הייתה על תקן דולה. במהלך הלידה היא עשתה איתי מקלחת חמה, עיסוי בגב כל ציר, ספרה איתי נשימות, כאילו היא לא בהריון בעצמה. התחילו להיות לי צירים סדירים והיא אמרה שכל עוד היא לא בלידה, היא תבוא. אמא שלי לא הרגישה טוב ולא יכלה להגיע, אבל היא ובעלי היו איתי בלידה. בבוקר לאחר הלידה, שנמשכה כארבע שעות, היא הלכה הביתה".
איך בעלך הגיב?
"הבעלים שלנו כמובן מכירים אותנו כחברות צמודות. היא ובעלי מסתדרות מצוין".
לאחר שהלידה הסתיימה צופיה חזרה לביתה, אך כמה שעות לאחר מכן, במהלך היום, היא כבר הרגישה בעצמה את הצירים וחזרה במהרה לבית החולים. עוד מיכל מספרת כי "אחרי שהיא הייתה איתי בחדר לידה הגיע תורה. אני התאוששתי, הכנסתי את בני הקטנטן לתינוקייה והגעתי מהר לעזור לצופיה במהלך הלידה. כאשר הגעתי היא כבר ממש הייתה בלידה בפתיחה שלוש. נכנסנו לחדר לידה ותוך שעה הבן הקטן שלה כבר היה בחוץ. לשמחתי, לא הייתי צריכה שהתינוק שלי יהיה הרבה זמן בתינוקייה והספקתי גם אני לעזור להם בזמן צירים ובמקלחת".
"ידענו שאנחנו באותו שבוע אבל לא תיארנו לעצמנו שממש נלד באותו היום", מוסיפה צופיה, "היא הבסטי שלי חד משמעי. הכול יותר עוצמתי. בתור ילדות היינו צוחקות על זה ואומרות שנלד יחד, לא באמת חשבנו שזה יקרה, זה מוזר. מדהים".
איך הרופאים הגיבו?
"הרופאים לא כל כך קלטו בהתחלה את הסיטואציה. אני מגיעה בחודש תשיעי ולא מבינים מי היולדת, היא או אני, ובפעם השנייה בכלל לא הבינו, כי היא ירדה אלי עם חלוק. הם לא הבינו מאיפה היא הגיעה ואיך היא מגיעה עם חלוק של בית החולים, אבל אחר כך סידרו לנו חדר ביחד. כמה שעות אחרי לידות זה היה יותר קשה ולאט לאט יותר טוב".
"אנחנו קמות אחת לתינוק של השנייה"
גם לאחר הלידה כאשר הן עלו למחלקה. על אף שמיכל עלתה ראשונה צוות בית החולים העביר אותן חדר והן נחו והתאוששו מיטה לצד מיטת חברתה. "ביקשנו גם במחלקה להיות בחדר ביחד", אומרת מיכל, "אנחנו קמות אחת לתינוק של השנייה, אנחנו אוכלות ארוחת בוקר ביחד".
"צופיה ליוותה את מיכל בלידה, ועודדה אותה בלי הפסקה", מספרת אדוה פולק, מיילדת בכירה במרכז הרפואי "העמק", "חשבתי בהתחלה שמדובר בדולה. רק אחרי הלידה הבנתי מהן שהן פשוט החברות הכי הכי טובות. צחקנו במהלך הלידה שצופיה מוזמנת להחליף עם מיכל מיד כשתסתיים הלידה, בסגנון אחד פלוס אחד, לא חשבתי שתיקח את זה ברצינות. באמת חברוּת אמת".
"חברות זה לכל החיים", מסכמת מיכל, "אנחנו נמשיך להיות אחת בשביל השנייה בכל מצב. זוגיות יכולה להיהרס אבל חברות לא נעלמת. חברות שבנויה טוב, מכילה ומקבלת היא לכל החיים".