"ביום שישי לפני שבועיים, הבת של השכנה דפקה אצלי בדלת ואמרה 'בואי מהר, אמא שלי קוראת לך דחוף'", מספרת נטע נוסל כהן (35) אמא לשניים מחריש.
בתה של שכנה חדשה, הגרה בדירה ממול, דפקה אצלה בדלת בסביבות השעה חמש אחר הצוהריים וביקשה עזרה. "אמנם היינו רגע לפני ארוחת שבת, כבר סיימתי לבשל והסירים היו מוכנים על האש, אבל ברגע שהשכנה ביקשה עזרה - לא היססתי לרגע ורצתי אליה", מספרת נטע ומוסיפה, "כשבאתי אליהם הביתה, ראיתי אישה בגילי, עומדת ליד הספה ולא זזה. ראיתי שהיא בהריון אבל לא ידעתי בדיוק באיזה שבוע היא ומתי היא צריכה ללדת".
השכנה, נארימן שואמרה (38) חוותה צירי לידה תכופים, אך הייתה לבדה בבית עם שלוש בנות ונזקקה לעזרה. "הספקתי להתלבש אבל הייתה לי ירידת מים", מספרת נארימן, , "הבת שלי הגדולה קצת חששה כי ראתה אותי בוכה ולא רציתי להבהיל אותה יותר. ביקשתי שתלך לדפוק אצל נטע השכנה".
"היא ביקשה שאזמין אמבולנס", מספרת נטע, "היא לא רצתה שהבנות יהיו בסביבה וראיתי שהיה לה קשה". לאחר שהגיע האמבולנס הראשון, הגיע האמבולנס השני - ניידת טיפול נמרץ בה היה ציוד נוסף. "החובשות חשבו שהיא תלד במהלך הנסיעה. זו לידה רביעית של נארימן והם חשבו שהיא תהיה מהירה יותר". אלא שגם אחרי שמגן דוד אדום הגיעו, והאמבולנסים הגיעו - נטע לא עזבה את שכנתה הכורעת ללדת. היא הגישה מגבות לפי בקשת החובשות, כוס מים, ליטוף של הראש, אחיזת יד ביד ועוד. גם כשנארימן הובהלה לניידת, נטע לא עזבה אותה לרגע ועלתה איתה לניידת.
"בהתחלה חשבו שנארימן תלד בבית, אך פרמדיק במקום החליט שעדיף ללדת בבית החולים", היא נזכרת, "בית החולים הכי קרוב לחריש הוא 'הלל יפה' ולכן נסענו לשם. נארימן, שעברה לחריש רק לפני כשלושה חודשים, תכננה בהתחלה לנסוע ללדת בבית חולים ליד ביתה הקודם, בלוד, שם משפחתה מתגוררת, אבל היא לא הספיקה".
"שאלו אותי מה הקשר בינינו אבל אפילו לא ידעתי איך קוראים לה"
כמו בכל לידה, גם כאן היו רגעים מתוחים ולחוצים, אבל לנטע היה ברור שהיא לא תשאיר את נארימן לבד בסיטואציה. "בכלל לא חשבתי על זה. הכול היה באוטומט", היא מסבירה, "רציתי לעזור לה. אמרתי לה שלא תדאג ושאני פה איתה למרות שאנחנו בכלל לא מכירות"
"אני גרה בבניין בסך הכל חצי שנה ונארימן עברה לבניין לפני שלושה חודשים, זה לא שמדובר בהיכרות של שנים. אבל ברגע שבתה דפקה אצלי בדלת וביקשה עזרה, מיד רצתי לעזור. גדלתי בהתנחלות בשומרון, אין לי חברות ערביות ונמנעתי מערבים כל ימי חיי. עברתי מקרני שומרון לחריש בשביל לחיות חיים אחרים. חונכתי לא להתחבר עם ערבים בשומרון, אבל פה בחריש זה טבעי שזה יקרה ושאתחבר עם כולם. בחריש יש מגוון של אנשים, יש קהילות גאות, גרושים וגם ערבים התחילו לבוא לפה. כולם פה חיים בהרמוניה. עד המקרה הזה הייתי בסך הכול אומרת שלום עם העיניים וממשיכה לענייניי. היה לי ברור שהם ערבים ישראליים, אבל לא כיוונתי לחברות".
"חונכתי לא להתחבר עם ערבים בשומרון, אבל פה בחריש זה טבעי שזה יקרה ושאתחבר עם כולם. בחריש יש מגוון של אנשים, יש קהילות גאות, גרושים וגם ערבים התחילו לבוא לפה. כולם פה חיים בהרמוניה"
גם בבית החולים, אנשים רבים שאלו את נטע, מה נארימן עבורה ומי היא בשבילה. "בבית החולים שאלו אותי מלא פעמים מה הקשר בינינו: השומר, האחות, הרופאים... אבל אפילו לא ידעתי את שמה. היא אמרה את השם שלה, אבל תוך כדי כאב - הוא לא היה ברור. כשהגענו, אחות בקבלה בדקה אותה ואמרה שהיא בפתיחה 9, ביקשו ממני שאעזור להעביר לה מיטה לחדר הלידה. רצתי לבד עם המיטה אחרי המיילדת. נארימן ביקשה שאארגן אפידורל, אבל לא הספקתי. החזקתי לה את היד ותוך שתי לחיצות הילדה המתוקה כבר יצאה החוצה אל אוויר העולם".
נטע מספרת כי מעולם לא ליוותה לידות אחרות. "תמיד חוויתי לידות רק שלי. זו חוויה מטורפת, התינוקת יצאה. הניחו אותה על נארימן, ואני התחלתי לבכות. נארימן חיבקה את התינוקת. שאלתי אם אני רוצה לצלם אותה, כי יש לי תמונות שלי עם הילדים שלי בחדר הלידה. הוצאתי את הנייד שלי וצילמתי. הייתי בצד ימין של החדר ועברתי לצד השני כדי לצלם. פתאום נכנס גבר זר לחדר. אני מסתכלת עליו והוא בשוק, והוא מסתכל על התינוקת ואני רואה שהוא מתרגש ואז קלטתי מה קורה שם פתאום. זה היה בעלה שנכנס אל חדר הלידה רק אחרי הלידה.ז ה היה רגע אינטימי. הייתה לי חוויה של חיבור אליה והיה לי מוזר מה פתאום מישהו נכנס, הוא ניגש למיטה, אני מצלמת והייתה דממה ופתאום קלטתי שאני לא קשורה. אמרתי לנארימן שאני יוצאת ושאשאיר אותה לבד. בעלה הציע לי שהוא יקפיץ אותי הביתה. כל הגוף שלי רעד מהתרגשות ומהחוויה. הזמנתי מונית ונסעתי הביתה עם המגבות והשמיכות שהבאתי"
"הכרתי חברה חדשה לחיים"
למחרת היום נטע שלחה לבעלה של נארימן הודעה ושאלה לשלומה. את מספר הטלפון שלו, היא מצאה בקבוצת הווטסאפ של הבניין. ביום ראשון, כשנארימן חזרה הביתה היא כתבה לנטע: "תודה, טוב שהיית איתי ושמחתי לא ללדת לבד". "פתאום חשבתי על זה שאולי לא הייתי צריכה להיות שם", משתפת נטע, "עם צירי לחץ זה לא פשוט לדבר, אבל השמעתי את הקול שלה ומאז יש לנו קול משותף וחברות משותפת".
נטע פרסמה פוסט ובו תיארה את אשר חוותה בקבוצת הפייסבוק "מאמאמצחיק". הפוסט זכה לעשרות תגובות ולייקים. התגובות היו מפרגנות וטובות. "הבנתי שיש לי סיפור שהוא מצחיק ומרגש", היא אמרה, "זו קבוצה שלא שופטת ושאין בה ביקורת. שמחתי להראות לנשים שיש חיבורים שהם אחרים, חיבורים יכולים להיווצר בכל מקום. אני אומרת כל הזמן תודה על הזכות, הכרתי חברה חדשה לחיים. כעת הילדים משחקים יחד למרות שהם בכלל לא מדברים באותה שפה, אבל התקשורת בעיניים שלהם אומרת הכול".
"רציתי חברות שארגיש איתן בנוח איפה שאני גרה, לא משנה מאיזה מוצא או דת, אף פעם לא הסתכלתי על זה. בן אדם הוא בן אדם ונטע היא בן אדם חשוב ומשמעותי לי ולמשפחה שלי"
"מהרגע שקראתי לנטע, הרגשתי כמו בתוך חלום", אומרת נארימן מצידה, "לא ממש היינו חברות כמו עכשיו. כשהיא הגיעה היא ראתה באיזה מצב הייתי והזמינה אמבולנס. נטע ממש הייתה חלום, היא החזיקה לי את היד, החזיקה לי את הראש, אני לא חשבתי שאני כל כך קרובה ללידה. אבל תוך ארבע שעות כבר היינו אחרי הכל ונטע הייתה לידי במשך כל הדרך"
"עברתי לחריש מלוד, שם היינו שכנים של ערבים ויהודים ביחד", היא מסכמת, "בהתחלה בחריש הרגשתי שקשה לי, רציתי חברות שארגיש איתן בנוח איפה שאני גרה, לא משנה מאיזה מוצא או דת, אף פעם לא הסתכלתי על זה, בן אדם הוא בן אדם ונטע היא בן אדם חשוב ומשמעותי לי ולמשפחה שלי, אני מודה לה".
בהריון או אחרי לידה? מזל טוב! באפליקציית איזי ריכזו את כל מה שחשוב לדעת: