"הרופאים אמרו שהיא פלא": התינוקת שנולדה במשקל 420 גרם

בשבוע 21 גילתה שני (26) שיש לה רעלת הריון. "בסקירה המאוחרת התגלה שהעוברית קטנה, עשיתי בדיקה NIPT ונתנו לי "במתנה" לערוך בדיקה לגילוי רעלת הריון, ובהמשך גם בדיקת מי שפיר. התסמינים שהיו לי, לחץ דם גבוה וכאבים בבטן העליונה, תאמו גם תסמינים של רעלת הריון", היא מספרת בשיחה עם mako.  

בשבוע 24 לחץ הדם שלה עלה בצורה משמעותית ושני התאשפזה במחלקה להיריון בסיכון. אחרי פחות משבוע, התגברו הכאבים. "זה היה מלחיץ, לא חשבתי שהלידה תהיה כל כך מוקדמת", היא אומרת, "חיברו אותי למגנזיום שאמור היה להרגיע את הכאבים ולדחות את הלידה". מחרת בבוקר נכנסה לניתוח קיסרי. "הרופאה הסבירה שזה עלול לפגוע בכבד שלי. במהלך האשפוז, גם כשלא היה פשוט, לא בכיתי והייתי חזקה, אבל שם נשברתי. לא ידעתי לקראת מה אני הולכת".  

התינוקת של שני נולדה במשקל 420 גרם. "כשהוציאו אותה, בקושי שמעו את הבכי שלה, זה נשמע כמו ציוץ קטן. עטפו אותה בשקית שקופה גדולה והכניסו אותה לאינקובטור, לא ראיתי אותה. הכנתי את עצמי לזה מראש, כי היא היתה בסכנת חיים, והייתה בהילות לחבר אותה להנשמה".

לאחר יותר מ-24 שעות שני פגשה לראשונה את התינוקת שלה. "האינקובטור היה מלא באדים כדי לדמות את הלחות שיש ברחם. היא הייתה מחוברת להמון מכשירים, ולא הצלחנו לראות אותה".  
בשיחה שהתקיימה עם הרופאה, התברר לה מצבה של התינוקת. "היא אמרה שאנחנו הולכים על חבל דק, לא יודעים אם היא תחזיק מעמד, וכרגע עסוקים בזה שתשרוד, היא היתה מונשמת בעוצמה הכי גבוהה, המוח, הריאות וכמעט כל האיברים בגוף שלה לא התפתחו, והבנו שזה עומד להיות תהליך ארוך".

לדבריה, האמונה שימשה לה כעוגן. "חשבנו שנתפלל ויהיה בסדר. הרופאים הם שליחים שעושים עבודת קודש, אבל זה היה הזמן שלי לקחת על עצמי מה שאני יכולה, המשפחה והחברים התפללו לרפואתה". לאחר כמה ימים היא נתנה לבתה את השם מאורי. "זה שם שתמיד רציתי והוא התחבר לי עם כל מה שקרה לנו. אני מרגישה שהיא האירה את עינינו בעניין האמונה ואנחנו מכוונים לזה שתהיה האור בבית".

"כשחיבקתי אותה בפעם הראשונה לא זזתי במשך שעה וחצי"

חודש לאחר הלידה התאפשר לשני להרים ולחבק את התינוקת שלה. "התרגשתי ושמחתי אבל זה גם היה מלחיץ. היא שקלה בערך 500 גרם והייתה מחוברת למיליון מכשירים וחוטים, במשך שעה וחצי החזקתי אותה ולא זזתי. זה התאפשר כי היא עברה לזמן קצר להנשמה מהאף. כשהיתה מונשמת מהפה אי אפשר היה להרים אותה, יכולתי רק לגעת בה דרך האינקובטור, להחזיק את ידה או להניח יד על ראשה". בתקופה הארוכה שבה לא יכלה להרגיש פיזית את מאורי, שני השתמשה בקול שלה כדי שתחוש בנוכחותה. "סיפרתי לה ושרתי לה, זה הרגיש משמעותי יותר מהמגע".

היום, ארבעה חודשים אחרי הלידה, מאורי עדיין מאושפזת בפגייה בטיפול נמרץ. "כל הרופאים והאחיות אמרו שהיא נס רפואי. היום היא מונשמת מהאף בהנשמה קלה, אבל עברנו מסע", היא מספרת, "חודש לאחר לידתה ניסו להעביר אותה להנשמה מהאף, אחרי כמה שעות הדופק שלה ירד והתחלנו לאבד אותה. הוציאו אותי מהחדר וחיברו אותה להנשמה מהפה. התאפקתי לא לבכות ולהתרכז בתפילה". לאחר חודשיים שוב היה ניסיון להעבירה להנשמה מהאף. "יכולתי שוב להרים אותה, ובדיוק כשהיתה עליי ראו שהדופק יורד ושוב החזירו להנשמה מהפה. בפעם השלישית זה הצליח".

לדבריה, שגרת היום שלה מתחילה ומסתיימת בפגייה. "רק לפני חודש התחילו להזין אותה מבקבוקים, ומשלימים מהזונדה, לפעמים היא לא מצליחה לווסת בין הנשימה והבליעה, פעולה שתינוקות נולדים איתה, ואז היא נחנקת ומורידה דופק. היום אני כבר יודעת לזהות מתי זה קורה, לתפעל את האירוע ולתת לה טפיחות בגב". כיום, מספרת שני, היא יותר מתעסקת בטיפול בה, מאכילה ומקלחת אותה. "היא שוקלת שני קילו אבל עדיין אין לנו צפי ליציאה. בסך הכל היא מתקדמת יפה ומחכים לראות שהיא מצליחה לאכול ושיתאפשר להוריד לגמרי את ההנשמה".

בתקופה הארוכה שבה שני מלווה את מאורי בפגייה, הספיקו להתחלף שם לא מעט משפחות. "בהתחלה זה צבט לי בלב כשתינוקות בפגייה עזבו, אחר כך הבנתי שזה הזמן שלה. היום אני כבר לוקחת את זה למקום טוב, יש לי צחוקים עם האחיות שהיא הכי ותיקה שם, ותכף תלך לגן כי היא כבר בת ארבעה חודשים (ארבעה חודשים מחוץ לרחם, כאשר הגיל המתוקן שלה הוא שלושה שבועות), כשהחמצן שלה יורד אנחנו אומרים לה: "מה קורה מאורי? את הכי בוגרת כאן". אני לא בלחץ, שתיקח כמה זמן שצריך, העיקר שתצא בריאה". 

לרגל חודש המודעות ללידה מוקדמת, תיפתח ב-17 בנובמבר במרכז שניידר לרפואת ילדים תערוכת הצילום "בשלל צבעי הקשת": תערוכה מרגשת ומלאת תקווה המתארת את עולמם העדין והעוצמתי של הפגים. כל תמונה מספרת סיפור של התחלה מוקדמת, של מאבק ונשימה ראשונה, ושל רגעי חסד קטנים של חיים. את התערוכה יזמה האחות דנה בני מהפגייה בשניידר