קשה לתאר את ההקלה שמגיעה אחרי הלידה לגוף למוד הסבל. החודש התשיעי הוא ארוך כל כך שהאפשרות לנשום, לאכול ואפילו להשתין כמו שצריך נראית כמו חלום בלתי מושג. אבל, כדי שלא נמהר לשמוח, מתכנן לנו גופנו כמה הפתעות מייגעות לסיום.
בשירותים כבר ביקרת? צפי לפלאשבק
אחרי הלידה תתקלי בדימום, שגם בדימומי המחזור הקשים ביותר שלך לא זכית לראות כאלה כמויות של דם. לפעמים הדימום של אחרי הלידה יפריש מתוכך גם גושים גדולים ומאיימים למראה. לפעמים הוא לא יפסיק שלושה שבועות, לפעמים הוא יפסיק ואז יחזור שוב למורת רוחך (ולחרדתך שמא התאמצת מדי והבאת את זה על עצמך). לא נעים. מצד שני זה עובר, ואם את מניקה – ייתכן שזה הדימום האחרון לעוד הרבה זמן.
הרחם שלך, שעד לא מזמן הגיע למימדים מרשימים, מתחיל לחזור לגודלו הרגיל (של אגרוף בערך), אבל משום מה נורא דחוף לו לעשות את זה מהר וביעילות. המחיר של היעילות הזו הם כאבים – יש שיגידו גרועים יותר מצירים – בעיקר בזמן הנקה, אבל לא רק. אפשר לקחת אקמול (מניסיון, גם אם את מניקה, אל תחשבי על זה דקה נוספת, שום דבר לא יקרה לתינוק אם תבלעי משהו להקלה). לרפואה האלטרנטיבית יש פתרון בדמוי טבליות ארניקה, שאותן מוצצים בכל פעם שמרגישים את הכאב.
הפחד הגדול ביותר שהיה לי אחרי הלידה הוא החירבון הראשון. עם פיפי עוד הסתדרתי איכשהו, בייחוד בגלל שהוא הגיע כשהייתי עדיין בבית החולים, שם אסלת השירותים צמודה למקלחון. וכך, בתמרון מרתק הצלחתי לכוון את הזרם ולשטוף את עצמי בזרזיף מים חמימים.
האיבר המדמם והנפוח שבין רגלייך יבקש רק מנוחה, ולכן חירבון – שדורש לחיצה שכל כך תזכיר לך את החוויה שהסתיימה רק לפני כמה שעות – הוא מפחיד במיוחד. לפעמים, בגלל החוקן או פעילות מעיים איטית יותר, ייתכן גם שהוא יבוא מאוחר מהרגיל והמחשבה על "לידת צואה" תחריד את כל גופך. כמובן שברגע שתאפשרי לטבע לעשות את שלו תגלי שחששת לחינם בעניין הלחיצות.
נפוח וכואב
במידה שהתחמקת מחתך החיץ המפורסם, התחמקת גם מהצורך לשבת על גלגל ים אחרי הלידה. אבל גם אז, ייתכנו קרעים שאותם יש לתפור. החוט שאיתו תופרים את אותם קרעים נמס ונעלם עם הזמן, אבל יעברו ימים רבים עד שתעזי לגעת באיבר מינך. בתחילה הוא יהיה נפוח וכואב, ורק המחשבה על מה שעבר עליו תגרום לך להתכווצויות ולצמרמורת. אבל אל דאגה, הכל יעבור. אמנם, כמו הבטן שלך, הוא לעולם לא יחזור לצורתו המקורית (הנרתיק יהיה רפה יותר, ואם את מכירה אותו ויזואלית, יתכן שתמצאי בהתחלה קפלים שלא הכרת קודם), אבל שניכם תשכחו מהר מאוד.
אפשר להשתמש בפדים מיוחדים המכילים חומרים מרגיעים שאותם מניחים במקרר ואז בתחתונים, וזוכים בהקלה זמנית (מומלץ לא לוותר ולקנות מראש או לשלוח חברה טובה מיד אחרי הלידה).
לגבי הבטן, היא כבר הרבה פחות גדולה, וההקלה שבאה אחרי הלידה היא עצומה. ובכל זאת – היא עדיין ענקית ונדמה שלא תיעלם לעולם. חוץ משלוש נשים פלאיות שחזרו למידתן חודש אחרי הלידה (כן תמר, ג'ינס גם אם הוא רפה קצת במותניים, הוא ג'ינס ותתביישי לך להיראות ככה בפומבי שבועיים אחרי לידה), רובינו סוחבות את העודפים חודשים ארוכים אחר כך, ולפעמים גם כשהתינוק בן חצי שנה, עדיין לא תזכי ללבוש מכנסיים עם רוכסן.
בימים הראשונים אחרי הלידה נעמדתי בכל בוקר מחדש, מתרגשת, מול המראה, כדי לראות בכמה ירדה הבטן. אז כל יום היווה שינוי עצום. לצערי, בהמשך נדמה שהבלון הקטן פשוט נתקע, ולא משנה כמה אניק, אוכל או אפילו אתעמל – הוא ימאן להיעלם.
זה קשה ועצוב כשלכל אירועי השקת התינוק תצטרכי לאלתר ביגוד שיראה "הכי פחות גרוע" (שילובים בין בגדי ההריון, חולצות שמדגישות רק חזה, או אביזרים מהארון של אמא שלך). יש בינינו כאלה שאומרות שלוקח שנה לחזור למידות המקוריות, אבל העניין הוא סובייקטיבי כל כך שאני מפחדת לדבר במספרים. בכל מקרה, תתכונני לתקופה ארוכה ומתסכלת מבחינת הלבוש. ואם את אוהבת את עצמך, תפרגני לעצמך שני זוגות מכנסיים שנראים טוב במידה גדולה, כי התסכול של לפגוש את כל הבגדים המופלאים שלך – שאליהם את כל כך רוצה לחזור – שוכבים בארון, הוא גדול.
ולכן משכב לידה זה לא רעיון כל כך גרוע
המיתולוגיה הנשית מספרת על משכב לידה של 40 יום, ולא בכדי. הגוף צריך הרבה מאוד זמן להתאושש מהחוויה המאמצת שעבר. וגם אם אחרי שלושה שבועות את מדלגת לך כעז הרים – יקחו עוד חודשים עד ששרירי הבטן והנרתיק שלך יחזרו למצבם הקודם (אם בכלל).
בעבר כל נשות החמולה היו תומכות בנו אחרי לידה. היום אנחנו אומרות תודה לחמותינו שבאה לבקר וזוכרת לשטוף אחריה את כוסות הקפה שלה ושל בעלה. ולמרות הכל. למרות שאת נורא רוצה לחזור לשגרה, להזיז את הגוף, להראות לעצמך ולעולם שאת חזקה, ובכלל – קטן עלייך כל העניין – שלא תעזי לקום מהמיטה בשלושת הימים הראשונים (אם כבר יצאת מבית החולים).
ההמלצה של המיילדות היא לשכב בשבוע הראשון אחרי הלידה ולצאת מהמיטה ללא יותר משעתיים ביום. זה לא כיף גדול לשכב כל הזמן, במיוחד כשכל העולם בא לבקר, אבל אם מביכים אותך ביקורים בחדר השינה, צרי לעצמך פינה בסלון שבה את יכולה לשכב כמה שיותר.
נכון, לפעמים ביום הרביעי יכול לתפוס אותך גל פתאומי של אנרגיה – אבל אל תיתפסי לאשליה. אלה מאיתנו שמחליטות לשטוף כלים ביום הזה, או לשים כמה מכונות כביסה, משלמות את המחיר בהמשך. לפעמים מדובר בדימומים חזקים, בתשישות גדולה בערב, או פשוט בעוד מספר ימים של התאוששות. אם תכבדי את הגוף שלך בשבוע שלאחר הלידה, ותהיי קשובה אליו בשבועות הקרובים, ההתאוששות שלך תהיה מהירה יותר.
זוכרת את הוראות הדיילים בטיסה? אם קורית תקלה, על ההורים לשים על עצמם מסיכה לפני שהם מניחים אותה על הילדים. נכון, זה נוגד כל אינסטינקט אבל הרבה יותר הגיוני. רק כשאת דואגת לעצמך את יכולה לדאוג לילדים שלך, ואדם במצוקה לא תמיד מבצע את הפעולות כמו שצריך.
לכן, הישארי במיטה, תתעסקי בגוף שלך עוד קצת, ותעברי את הימים הקרובים בצורה הכי שפויה שאת יכולה. ואם קשה לך לעשות את זה בשביל עצמך, זכרי שאת עושה את זה בשביל התינוק שלך.