תמר הוא שמו של אחד מעצי המאכל שהיה מהחשובים בארץ ישראל ובכל הסהר הפורה, והוא נקרא לעיתים גם דקל או תומר. עץ תומר מפורסם בתנ"ך תמצאו בספר שופטים, ופרסומו בא לו בזכות אישה מיוחדת שקיבלה קהל בצילו: "וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה... וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם" (שופטים ד, ד-ה).
מה משמעות השם תמר?
על פי המסורת התר הוא אחד משבעת המינים - הפירות המשובחים של ארץ ישראל. ברשימת הפירות שבפסוק הוא לא נזכר בשמו תמר אלא בשם "דבש", על שם מתיקותו: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ־זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח, ח). עץ התמר גדל בעמקים וגם בנאות מדבר, הוא מזין, נותן צל, ניתן לקלוע ממנו חבלים וכלים והוא גם נחשב לעץ יפה מאוד. לכן, כשמשורר תהילים בתב"ך רצה לתאר את הצלחת הצדיק, הוא אמר "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" (תהילים צב, יג).
מי הייתה תמר בתנ"ך?
שלש נשים מקראיות נושאות את השם תמר: תמר אשת יהודה (בנו של יעקב אבינו), תמר בת דוד (מסיפור אמנון ותמר), ואחייניתה תמר בת אבשלום (הבן של דוד), שכנראה נקראה על שם תמר הדודה.
הסיפור של תמר אשת יהודה
האישה שעומדת בראש שושלת בית המלוכה, תמר אשת יהודה, לא הייתה מלכה, אלא האם הקדמונה, ודוד המלך הוא מצאצאיה. בשונה מסיפורים רבים בתנ"ך, סיפורה של תמר מתאר אישה חזקה ואסרטיבית שמצליחה לדאוג לעצמה ולהמשכיות משפחתה בתוך חברה גברית עם חוקים לא גמישים. בבראשית לח מסופר שתמר החלה את דרכה במשפחת יהודה כאשתו של בנו הבכור של יהודה, נער ושמו ער. אבל עוד לפני שנולדו לו ולתמר ילדים, ער מת, ועל פי החוק המקראי, במקרה כזה על האח לשאת את האלמנה לאישה ולהמשיך את משפחת אחיו המת (ייבום).
וכך כמעט היה. אונן, אחיו של ער, אמנם לקח את תמר לאישה, אבל נמנע מלתת לה זרע. ההתנהגות הזו לא נשאה חן בעיני האל, וגם אונן מת. כעת תמר הפכה כבר לאלמנה הכפולה, ועל פי החוק, בנו השלישי של יהודה, שילה, היה אמור לשאת אותה לאישה. אבל יהודה פחד לקחת את הסיכון, ולכן התחמק מלהשיא את השניים. תמר הבינה שהזמן לא יעשה את שלו, והשעון הביולוגי שלה לא יחכה, ומחליטה לעשות מעשה. היא מתחפשת לזונה, מכסה את פניה וממתינה ליהודה. הוא לא מזהה אותה, ולא חושש לתת לה כעירבון לתשלום שישלח מאוחר יותר, את תעודת הזהות שלו, החותם והפתילים. תמר נכנסת להריון מיהודה, שלא חושד בכלום ונעלמת.
עוברים הימים, וההיריון ניכר לעין, ויהודה מגלה שתמר כלתו בהריון. הריון מזנות של אישה במעמדה של תמר הוא לא לגיטימי לפי החוק, ולכן הוא גוזר עליה מוות. זה הרגע שבו תמר מגלה את הקלפים. היא שולחת ליהודה את החותם והפתילים שלקחה ממנו כעירבון, עם המסר "לְאִישׁ אֲשֶׁר־אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה". למרות המבוכה והמחיר הציבורי, יהודה לא מתכחש למעשה. הוא מודה באבהותו ובכך שהוא אחראי למחדל המשפחתי שהביא את תמר למעשה החתרני. "וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי" (בראשית לח, כה-כו) מההיריון הזה נולדו לתמר תאומים - זרח ופרץ, שמזרעו ייוולד לימים דוד מלך ישראל.
כעבור שנים, התנ"ך יזכיר את תמר כדמות מבורכת. ככה זה נשמע מפי המברכים את רות ובועז (ממגילת רות) לרגל נישואיהם: "וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר-יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה" (רות ד יג).
הסיפור של אמנון ותמר
אמנון ותמר האחים היו ילדיו של דוד המלך משתי אימהות שונות. על טרגדיית היחסים ביניהם מספר ספר שמואל (שמואל ב פרק יג). אמנון חשק בתמר אחותו, אך היא הייתה בלתי מושגת בעיניו. לחברו יונדב עלה רעיון: אמנון יתחזה לחולה ויבקש מאביו לשלוח אליו את תמר כדי לסעוד אותו בחוליו ולהכין לו סעודה. כך נוצרת ההזדמנות לאינטימיות, וזו מנוצלת לרעה: "וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו לֶאֱכֹל וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי" (פסוק יא). לא מועילים לתמר תחנוניה, גם לא ההצעה שלה שאמנון יבקש מדוד לשאת אותה לאישה באופן חוקי. תמר נאנסת על ידי אמנון ומיד לאחר מכן מגרש אתה בכוח, ובכך נפגע גם עתידה החברתי, הכלכלי והמשפחתי" "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ" (פסוק טו). דוד האב שותק, אך אבשלום, אחיה של תמר, נוקם והורג את אמנון, ולימים גם קורא לבתו תמר, כשם אחותו.
מי קרא לפרח העדין והיפה "אמנון ותמר" הוא המשורר שאול טשרנחובסקי.
שותפות לשם
תמר איש שלום, תמר זנדברג, תמי בן עמי, תמי ארד, תמר סוקניק.
תמר בתרבות
"צל עץ תמר": שיר ישראלי שכתב המשורר אפרים וינשטיין והפך לאחת הקלאסיקות של המוזיקה המזרחית, על אף שלא נכתב ככזה. לשיר ביצועים רבים, המוכר והידוע ביותר הוא של הזמר זוהר ארגוב.
קפה תמר: בית קפה מיתולוגי שפעל בתל אביב במשך 74 שנים ואף מוזכר בשיר של להקת "מנגו": "גרה בשנקין", שכתב יאיר לפיד והלחין רמי קלינשטיין.
שווה ציטוט
"צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה׃" (תהילים צב, יג)