כשיאן גולן יהיה גדול וישאל את אמא או את אבא או את סנדקו בני פרץ – מי מהם שיהיה זמין באותו הרגע – למה קראו לו יאן, הם יוכלו להפנות אותו להסבר המפורט של רוסלנה רודינה אודות השם: "בגלל שיש ילדים שלא יודעים להגיד ולבטא את השם אייל גולן", ביארה האם הטרייה, "ולפעמים יוצא להם 'יאן גולן' במקום, אז אייל אמר - יאן גולן, עכשיו באמת יהיה לנו אחד בשם הזה".
אז מסתבר שהשם המפורסם ביותר השבוע הוא תוצאה של טעות הגייה, למרות שמוכרחים להודות שהבחירה לא באמת הפתיעה. הרי משמות ילדיו הנוספים של גולן - אלין וליאם הפקות - ידענו שהוא נוטה לכיוון הקוסמופוליטי, והאמת שיאן זה דווקא שם יפה שבאופן אישי אני מחבבת עוד מימי "אקס פקטור" וצמד האחים החתיכים טומי ויאן. זה הזמן להזכיר, בלי שום קשר לשורה הקודמת, שלבן שלי קוראים טומי.
אורטל זה שם של פרחה?
יכול להיות שבעוד כמה שנים השם יאן – פעם אסוציאציה ליורש עצר אוסטרו-הונגרי והיום ליורש עצר מרחובות - יזנק לאחד המקומות הראשונים ברשימת שמות הילדים שמפרסמת הלשכה המרכזית לססטיסטיקה, אבל ב-2014 היו שם שמות אחרים: למדנו שהשם הכי נפוץ לבנות ישראליות הוא תמר, ולבנים – יוסף (חוץ ממוחמד כמובן, כי זה שם ערבי, וערבים הרי לא נחשבים). שמות מסורתיים עם זיקה תנכית.
זה הגיוני: יש כאן הרבה דתיים, חרדים מתרבים מהר ובאופן כללי כשזה נוגע לילדים שלנו, אנחנו נוטים להיות קצת יותר שמרנים. אף אחד לא רוצה שיצחקו על הילד שלו בגן. על כל ילדה בשם איזדרכת יהיו כמה מאות שירה, ועל כל הורה היפי ששואף לייחודיות יהיו אלף שיעדיפו שהילד שלהם יהיה העומר הרביעי בגן. יצחקו עליו על מספיק דברים אחרים בחיים, אז לפחות ניתן לו את נקודת הפתיחה הסבירה והבינונית שכל ילד שואף אליה.
סטריאוטיפים זה איכסה, אבל לכל איש יש שם ולכל שם יש אסוציאציה מידית שמרמזת על מקום מגורים, אמונות, רקע ואפילו דעות פוליטיות. שם משפחה נושא איתו אמנם היסטוריה משפחתית ועדתית, אבל זה תורשתי. שם משפחה לא בוחרים, פשוט תקועים איתו (לנצח, אם אתה גבר). אבל שם פרטי הוא בחירה, והבחירה הזאת יכולה להעיד אפילו יותר על הבית שממנו כל אחד מגיע.
קים, קאי ודין? תפסיקו לחנות עם הג'יפ על המדרכה, נובורישים. שילת, אריאל, אפרת וימית – נקווה שההתנחלות שלכם ממוגנת. נוח, מיכאל, אביגיל ועמליה? תל אביבים שמשחקים ברחבת הבימה ואוכלים אורגני. קסם וצ'אי? רוחניקים מכרכור, לכו לעשות יוגה. חנה, יעל ושרה? איך עבר עליכם היום באולפנה? טומי, לני, אדם ואמילי? בהצלחה עם שאיפות ההגירה, או כמו שמרגול ניסחה את זה – הוודג' שלכם עדיין מבת ים. עומר, נועם ודניאל? אתם כל כך אמצע הדרך שבטח לילדים שלכם יקראו גלגלצ.
ההגדרות האלה יכולות להישמע פשטניות – בעיקר בגלל שהן פשטניות – אבל אי אפשר להתעלם מהיחס של החברה לשמות פרטיים. בשיח העדתי מדברים בדרך כלל על יתרונו של ריכטר על פני בוזגלו בכל ראיון עבודה, אבל השם הפרטי משחק לפעמים תפקיד לא פחות משמעותי. אם קוראים לך מזל ומולך מתחרה על התפקיד עמליה, מבחן התוצאה יהיה, למרבה הצער, דומה.
בסדרה "ערסים ופרחות - האליטות החדשות" אורטל בן דיין מספרת איך פעם אחר פעם כשהיא מציגה את עצמה לזרים, הם מתפלאים: "אורטל? את לא נראית כמו אורטל", וכשהתקשרה לבטל את המנוי ל"הארץ", היא אמרה את שמה הפרטי והמוקדנית כבר ידעה להשלים את שם המשפחה. "איך ידעת?", תהתה בן דיין. "את פשוט האורטל היחידה שיש לי ברשימה", הודתה המוקדנית.
השם אורטל הוא דוגמה מושלמת לאופן שבו הפריים טיים יכול להרוס לשם את יחסי הציבור. כזכור, לימור (במלעיל) מ"רק בישראל" לא רק חירבה את השם "לימור". צמד הבנות שלה, אורטל ומורטל, הוציאו שם רע לאורטליות באשר הן ולמעשה לכל מי ששמה נגמר בסיומת "ל". חותמת של עממיות נלעגת.
גם ב"אח הגדול" אנחנו יכולים לראות איך משתמשים בשמות הפרטיים כדי לעצב את הדמויות כך שיהיה לנו הכי נוח להכניס אותן למגירה. שם לדמויות אין שמות משפחה, רק שמות פרטיים. בעונה האחרונה היה לנו את "אלדד" המתנחל, "צחי" העממי, "אנה" היפה, "דנית" הפקאצה, "נופר" המרוקאית העצבנית, ו"אחי" – הסחי הקלולס שחושב שכולם אחים שלו. השמות הפרטיים במקרה הזה הם כלי, בדיוק כמו מוזיקת הרקע המתאימה, כדי לאפיין את הדמות במילה אחת שאומרת הכל בעצם. שמות משפחה כבר יסבכו את כל העניין.
שון, כשתגדל תהיה כדורגלן
שמות, מתברר, הם באמת יותר חשובים ממה שאנחנו נוטים לחשוב. "פריקונומיקס", ספרם של סטיבן לוויט וסטיבן דבנר, קובע כי שמות פרטיים שניתנים לילדים בארצות הברית הם אחד מהנתונים שיכולים לנבא את הצלחתם בחיים. באמריקה ההפרדה בין שחורים ללבנים בשמות די ברורה: אם קוראים לך פרשס, שאניס, יוניק או אלייה, רוב הסיכויים שאת שחורה. אם הורייך בחרו עבורך את השם מולי, קלייר או מדיסון, סביר להניח שאת לבנה. באחד המחקרים שנעשו שם שלחו למעסיקים קורות חיים זהים לחלוטין, אחד תחת השם השחור דה-שון וויליאמס והשני תחת השם הסטנדרטי ג'ק וויליאמס - נחשו למי מהם חזרו.
לא מדובר רק בהבדלים בין שחורים ולבנים. יש הבדל גם בין שמות פרטיים של אנשים עניים ועשירים ובין אנשים משכילים ללא משכילים. לילדות אמריקאיות עשירות יקראו אלכסנדרה ולורן, לילדות עניות יקראו אמבר וקיילה, כפי הנראה על מנת לחרוץ מראש את גורלן כחשפניות. גם טיפאני ודסטיני, לפי המחקרים האלו, כנראה לא מגיעות ממשפחה עם כסף, אז כדאי להן להתחתן עם איזה סמואל או בנג'מין שלפי המחקר הזה יושבים על ירושה יפה.
מעניין לגלות שבשנות השמונים אמבר וקיילה דווקא כן היו ברשימת השמות הפופולריים של המשפחות האמידות, ומאז מעמדן התדרדר בהדרגה. כלומר, שמות, כמו כל טרנד, הם אופנתיים כל עוד הם שייכים לקבוצת מצומצמת ואליטיסטית של אנשים. אך מאותו הרגע שהם מתחילים לחלחל אל המיינסטרים הם גולשים בהדרגה בסולם החברתי עד שהם נתפסים כהמוניים. קצת כמו מה שקרה למשקפיים עבי המסגרת.
בישראל אין ממש נתונים על שמות פרטיים של עניים ושל עשירים (כנראה שיש מספיק הבדלים בין ערבים, יהודים, דתיים וחילוניים להתעסק איתם), אבל כן אפשר לראות תהליך דומה של כניסה ויציאה מהאופנה. לפני שבע שנים יעל בר זוהר קראה לבנה יהלי ועף לכולם המוח, היום לכל ילד שני בעפולה קוראים יהלי; שון היה שם קוסמופוליטי מתקדם שמשדר "יש לי דרכון זר ויום אחד אעוף מכאן", והיום זה סתם שם של כדורגלנים. בקצב הזה, עוד עשר שנים כל שדרות תהיה מלאה בפעוטות בשם ג'וליאן ג'אגר.
יעל בר זוהר לא לבד, לסלבס יש השפעה גדולה על פופלריות של שמות. בשנת 2011 זינק השם הארפר במעלה רשימת השמות, לא מעט בגלל הארפר סבן, העוללה של הבקהאמים. בשנת 2009 טיפס השם מייסון מהמקום ה-12 למקום השני ברשימת השמות האמריקניים בזכות או באשמת הבן של קורטני קרדשיאן, כוכבת ריאליטי, אחות של קים וכפי הנראה גם מודל לחיקוי. גם התרבות הפופולרית נותנת השראה להורים יצירתיים, ושמות כמו חאליסי, ארייה ("משחקי הכס"), ג'ייקוב ואיזבלה ("דמדומים") ואפילו דקסטר (כי מי לא רוצה ילד שיהפוך לרוצח סדרתי ג'ינג'י) הפכו לאחרונה לנפוצים יותר.
הפרץ והסער
האמונה במשמעות של אותיות השם לעתיד הילד היא בדרך כלל נחלתם של נומרולוגים ושל האנשים המוזרים שאשכרה משלמים להם כסף בשביל ייעוץ, אבל מסתבר שיש גם חוקרים בתחומי הפסיכולוגיה והסוציולוגיה שמאמינים בזה. כמה מחקרים שבוצעו בארצות הברית העלו מסקנות די מדהימות: למשל, שאנשים ששמם מתחיל באות C או D מקבלים את הציונים הנמוכים (80-70) C או (70-60) D יותר מאנשים ששמם מתחיל בכל האותיות האחרות. הסיבה לא לגמרי ברורה, אבל אולי היא טמונה בנטייה של המרצים לשייך את השם לציון.
מחקר גדול אחר הראה שאנשים נוטים להתחתן עם אנשים ששמם מתחיל באותה אות כמו שלהם, וכן לקבל עוד החלטות משמעותיות מבלי להיות ערים להשפעה של השם: כך למשל אם שמך טוני, יש סבירות גדולה יותר מהממוצע שתקנה טויוטה או שתעבור לגור בטורונטו ותתחתן עם בחורה בשם טליה. או בגרסה הציונית - אם קוראים לך חיים, יש סיכוי טוב יותר שתתחתן עם חווה ותעבור לגור בחיפה. אנחנו ככל הנראה לא מודעים להשפעה הזאת, אבל הסטטיסטיקה מוכיחה שהיא קיימת.
מחקר ישראלי חשוב שנערך לפני שנתיים על ידי חוקרים מהמרכז לבריאות הנפש גהה ומאוניברסיטת תל אביב, העלה מסקנה מדהימה לא פחות: הוא קבע שיש קשר בין השם של הילד לסיכויים שלו לסבול מהפרעות קשב וריכוז (ADHD). בהשוואה בין ילדים ומתבגרים שסובלים מ-ADHD לבין בני גילם שנבחרו באקראי, התגלה ששמות קצרים (כמו גל או עוז) ושמות עם משמעות של פעילות כלשהי (כמו סער, שחר או ברק), מגדילים באופן מובהק את הסיכוי להיות מאובחן עם הפרעות קשב וריכוז.
השמות הכי נפוצים בקרב ילדים עם הפרעות קשב היו (בסדר יורד): ברק, סער, בר, שגב, ארי, שחר, עוז ורן; ובקרב הילדים הרוגעים ומרוכזים השמות הכי נפוצים היו (בסדר יורד): דניאל, נועם, שלום, אפרים, אליהו, אברהם ונחום. בקרב הבנות השמות עם נטייה להפרעות הקשב היו: גל, יעל, יובל, מעיין, רוני, מטר, נטלי, עופר, עדי ונטע, ושמות הכי נפוצים בקרב בנות שנמצאו כרגועות ומרוכזות היו: ים, נעמה, נועם, יסמין, שלומית ושני.
החוקרים ציינו כי שמות פרטיים עשויים לשמש כגורם מנבא לאבחנה של הפרעת קשב והיפראקטיביות, וקבעו כי על קלינאים לשים לב לשמות פרטיים של ילדים שמגיעים אליהם. המחקר אמנם הוכיח קשר סטטיסטי, אבל לא סיבתי. זאת אומרת, יכול להיות שהורים שבוחרים לילדה שמות כמו יסמין וים הם מלכתחילה אנשים נינוחים ורגועים יותר, ולכן גם לילדה שלהם יש סיכוי גבוה יותר לצאת כזאת.
סבתא, תחזיקי מעמד!
אז אחרי כל החפירות האלה, אתם בטח רוצים לדעת איך בוחרים שם צעיר ועדכני לתינוק שבדרך. או, אז הטרנד הנוכחי בקרב ילדים תל אביביים, שגם מתפשט אט אט לארץ כולה, הוא שמות עבריים ישנים עם ניחוח קלאסי: אביגיל, טליה, נעמי, דויד וכדומה. שמות שעד לפני מספר שנים היינו מוצאים רק במדור מודעות האבל של "הארץ", ופתאום מלא הורים החליטו להקים לתחייה ולחוש מגניבים ומעודכנים. ומסתבר שהם לא לבד, ואפילו מדובר בתופעה די מוכרת בחו"ל שזכתה לכינוי אפקט הסבתא-רבא.
ואיך האפקט הזה עובד? נניח שאתם גרים בארה"ב ועומדים להפוך להורים טריים לבת. אתם מחפשים לילדתכם שם ייחודי אך נורמלי, לא בא לכם על אמילי כי לכל הילדות קוראים ככה (או אצלנו – שירה, יובל). גם לא אשלי או ג'ניפר, כי אלו השמות של האחיות שלכם וזה כבר מרגיש קצת מיושן (או אצלנו – ליאת, רויטל). גם לא לורן או בטי כי ככה קוראים לאמא שלכם (לא תקראו לבת שלכם פנינה או יפה, נכון?) אבל רגע, לסבתא-רבא קוראים אוליביה, אמיליה או סופיה (או אצלנו – נעמי, עמליה). כמה רומנטי, מתוחכם וקלאסי! השמות שהיו נפוצים לפני מאה שנה פתאום תופסים פופולריות וינטג'ית מחודשת.
אצלנו הקאמבק הנוסטלגי הזה קורה בפעם הראשונה כי בכל זאת, אנחנו מדינה די צעירה, אבל המגמה ברורה. אז כל ההיפסטרים שחשבו שהם מביאים איזו הגנבה עם נוח והלל הקטנים, שתדעו שאתם הולכים בול לפי הספר. ולכל הליאתיות והאורטליות שמרגישות לא מעודכנות - תחזיקו מעמד, שישים שבעים שנה ואתן חוזרות בגדול.