לכל חג יש שם, לפעמים אפילו כמה. במקרה של חג שבועות - מדובר בחמישה לפחות: שבועות, עצרת, חג הביכורים, חג הקציר וחג מתן תורה.

שמות החג הרבים מלמדים על אופיו העשיר של החג וריבוי המשמעויות שבו. חג הקציר וחג הביכורים מספרים את הסיפור החקלאי - תחילת קציר החיטים הביכורים בשדות כנען והבשלת הפירות הראשונים, וכן חג מתן תורה – מציין את הסיפור ההיסטורי הלאומי, מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות במסע במדבר.

למי שנולד בימי חג השבועות יש מבחר גדול של שמות חגיגיים- מהשדה: בר, עמיר, אלומה, שיבולת, עומר... וגם ממגילת רות, שנוהגים לקרוא אותה בבוקר החג.

שיבולת בשדה: שמות לחג הקציר

בתקופת המקרא החקלאות תפסה מקום מרכזי בחיים של האנשים. לוח השנה החקלאי בא לידי ביטוי בחגים. בפסח - עם קציר השעורים - מתקיימת חגיגת העומר, בשבועות - חגיגית קציר החיטה, בסוכות - עם בוא הסתיו וסיום הקטיף - נחגג חג האסיף. התבואה בימי קדם הייתה המזון העיקרי, "לֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד" (תהלים קד, טו)  ומילים רבות בשפה העברית מתארות אותה. רבות מהמילים הלאה הפכו בימנו לשמות, והם מבטאים את השפע והצמיחה. הנה כמה מהם, עם הפסוקים היפים שמתארים אותם.

דגן: שם נרדף לתבואה. נמצא בתנ"ך הרבה פעמים בשלישיה של "דגן, תירוש ויצהר"- שהם מצרכי היסוד - קמח, יין ושמן. בברכת יצחק לבנו זה נשמע ככה: "וְיִתֶּן־לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (בראשית כ"ז, כ"ח).

שותפים לשם: מיה דגן, דגן יבזורי, צילה דגן

מיה דגן בדרכים (צילום: צ'ינו פפראצי)
מיה דגן | צילום: צ'ינו פפראצי

עמיר: השיבולים הקצורות, אותן אוספים מהשדה ומביאים אל הגורן. כשיש הרבה עמיר - העגלה כבדה ומלאה, ולא תמיד זה נעים, כך בדימוי של הנביא עמוס: "הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר" (עמוס ב, יג).

שותפים לשם: עמיר פרץ, עמיר בניון, עמיר לב.

האם עמיר פרץ בדרך לממשלת האחדות? (צילום: מתוך "גלית ואילנית", קשת12)
מתוך "גלית ואילנית" | צילום: מתוך "גלית ואילנית", קשת12

אלומה: את השיבולים הקצורות היו אורזים וכל חבילה היא אלומה. יוסף חולם החלומות רואה בחלומו את אלומות אחיו משתחוות לאלומתו (בראשית לז). שיר המעלות בתהלים מדמה את הגאולה לשמחה של איסוף האלומות, שהיא התיקון לבכי וחוסר הודאות של הזורע: "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ־הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" (תהלים קכו, ו).

שותפות לשם: אלומה לב, אלומה גורן.

אלומה בתרבות: "רק אלומה לי אחת" – שיר של נחמה הנדל (שמוכר יותר בביצוע של ירדנה ארזי).

עומר: עומר הוא אלומה, אבל גם מידת נפח מדויקת: "וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא" (שמות טז, לו) כמה זה יוצא? 2.2 ליטר בערך.

שותפים לשם: עומר אדם, עומר מילר, עומר פרלמן, עומר ינקלביץ, דבורה עומר.

עומר אדם (צילום: חדשות 12)
עומר אדם | צילום: חדשות 12

בר: בר הוא שם נרדף לגרעיני התבואה, אחרי שכבר נקצרו. את הבר שומרים בגורן, וכשיש ברכה בגידולים ככה זה נראה:  "וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר" (יואל ב, כד).

שותפים לשם: בר רפאלי, בר בלפר, שלמה בר, בר טימור.

בר בתרבות: "כמו צמח בר" – שיר של חווה אלברשטיין

בר רפאלי (צילום: עופר חן)
בר רפאלי. יפה ממש כמו החג | צילום: עופר חן

מגילת רות: כוח נשי וגם איש חיל אחד

מגילת רות מספרת סיפור קצר, עם ארבעה פרקים ושלושה גיבורים. שתי נשים – רות ונעמי, וגבר אחד - בועז.

מה הסיפור של מגילת רות?

מגילת רות מספרת איך שתי נשים מיוחדות פעלו בשיתוף פעולה ובתעוזה והצליחו להיחלץ ממצוקה גדולה וגם להביא לעולם את דוד מלך ישראל. הסיפור התחיל בבית לחם. בזמן קשה של רעב, משפחת אלימלך החליטה להגר לעבר הירדן לממלכת מואב. שם נישאים שני הבנים לנשים מואביות, רות וערפה. למרבה הצער הם לא חיו בעושר ואושר. אב המשפחה אלימלך ושני בניו מתו במואב, ומכל המשפחה נותרו שלוש נשים אלמנות. כשהרעב בבית לחם הסתיים, נעמי בקשה לשוב הביתה. היא הסבירה לשתי כלותיה שרצו לבוא עמה שאין להן עתיד בבית לחם. אין להן סיכוי להינשא מחדש ועדיף שיחזרו לבית הוריהן. ערפה השתכנעה. רות התעקשה והצהירה אמונים לנעמי ולעמה "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (רות א, טז).

רות ונעמי הגיעו לבית לחם כאלמנות חסרות כל. המצב של רות היה קשה במיוחד, היא לא רק אישה, אלמה וענייה, היא גם זרה - מואבייה. כדי להביא לחם הביתה יצאה רות ללקט בשדה אחרי הקוצרים, יחד עם נערות עניות נוספות. השדה אליו נקלעה היה השדה של בועז - איש עשיר מבית לחם וגם קרוב משפחה רחוק של נעמי. בועז נהג ברות באדיבות והערכה והגן עליה לאורך תקופת הקציר.

כשהקציר הסתיים נעמי החליטה לקחת יוזמה. אם בועז, קרוב המשפחה, יישא את רות לאישה - הוא יוכל לגאול את השדה של המשפחה וגם לתת לרות חיים חדשים. מה עושים? נעמי שלחה את רות לבושה במיטב שמלותיה, בלילה, אל הגורן שבו ישן בועז. כשבועז מתעורר ומגלה אישה בגורן הוא נבהל. אבל רות לא. היא אמרה לו במפורש מה מבוקשה  "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל־אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה" (רות ג, ט). בועז הרים את הכפפה, והבטיח לטפל בעניין. מסתבר שיש קרוב יותר קרוב, שלו זכות ראשונים על גאולת השדה. הגואל  היה מעוניין בשדה, אך לא בנישואים עם רות המואביה. וכך - באופן חוקי ורשמי, רות אשת החיל ובועז איש החיל נישאו. לבן שנולד לשניים ניתן השם עובד והוא אבא של ישי, אבא של דוד המלך.

רות: רות המואבייה היא הגיבורה הראשית של מגילת רות וסבתא רבתא של דוד המלך. השם רות הוא תעלומה שיש כמה הצעות לפתרונה. רות - קיצור של המילה רעות (כלומר ידידות,  אחווה), כך מופיע בתרגום הסורי לתנ"ך. דמותה של רות בתנ"ך והקשר שלה עם נעמי הם מודל לרעות. אפשרות אחרת היא שהשם רות הוא מהפעל ר.ו.ה – להרוות, להשקות - ואז משמעות השם היא הבאת שפע וברכה לעולם. רות על פי התנ"ך היא מואביה וייתכן שהשם הוא שם מואבי, אך השפה המואבית קרובה לשפה העברית, ויש בה גם את השורש ר.ו.ה.

שותפות לשם: רות דיין, רותו מודן, רות גוילי, רות סירקיס, רות גונזלס, רות אסרסאי, רותי נבון.

רות בתרבות: "היי רות" – שיר של חווה אלברשטיין, "רות המואבייה" – שיר של ירדנה ארזי, "עלמה ורות" – מחזה ישראלי מאת גורן אגמון.

נעמי: נעמי היא החמות של רות. השם נעמי בא מהמילה הכנענית (וגם העברית) נעם שמשמעה טוב. במגילת רות, נעמי מודעת לזה שמשמעות שמה הוא דבר טוב, וכאשר באות עליה צרות רבות, היא אומרת לנשות בית לחם "אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד" (רות א, כ), אבל הסוף הטוב של הסיפור - מתאים לנעמי.

שותפות לשם: נעמי שמר, נעמי לבוב, נעמי קמפבל, נעמי רגן, נעמי ווטס, נעמי חשמונאי.

נעמי בתרבות: "אני חולם על נעמי" – שיר של חדוה ודוד.

נעמי לבוב (צילום: אלמוג גבאי)
צילום: אלמוג גבאי

בועז: בועז הוא קרוב משפחה של נעמי ומי שנשא את רות האלמנה לאישה. גם השם של בועז הוא חידה, יש המפרשים שמקורו במילה עוז (כוח וגבורה) אולי אפילו קישור של בן-עוז. יש המפרשים שמקורו בפעל הערבי ב'עז שמשמעו להיות זריז וחריף.

שותפים לשם: בעז ביסמוט, בעז שרעבי, בעז בנאי, בעז מעודה, בעז גאון.

בעז בתרבות: "מי חטף את בועז" – ספר של ימימה אבידר טשרנוביץ ודנה אבידר.

בועז ביסמוט (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

הכתבה בשיתוף עם מיזם 929 - מיזם ישראלי תרבותי בראשות הרב בני לאו, המנגיש את התנ"ך בשיח פתוח