פסטיבל גראונדד מתקיים בפעם השלישית בחופי אילת. הפסטיבל מהווה אלטרנטיבה לכל הפסטיבלים הסחים שמתרחשים באילת, עם ליין אפ מרשים שמאגד את מיטב הדיג'ייז המקומיים, וכמה שמות גדולים ומעניינים מחו"ל.
השנה, הפקת הפסטיבל חידשה עם צמיד אלקטרוני שנעשה בשיתוף עם החברה SmarTag, אותו ניתן להטעין דרך אפליקציה בטלפון או בעמדות שירות בבתי המלון, ולשלם באמצעותו על כל מה שקונים במסיבות. ככה, לא צריך לדאוג לכסף או ארנק כשהולכים לבריכה, ואפשר לבלות ולהיאבד במוזיקה. פשוט מעבירים את הצמיד, ואתם מסודרים.
יום חמישי
המסיבות נפתחו ב-17:00, ונערכו בשני מתחמים – הבריכה של מלון היו קורל, ומלון הים סוף. בשניהם היה וייב של מוזיקת רקע לבריכה. אנשים לא רוקדים – הם בצ'יל, שותים קוקטייל ומפלרטטים זה עם זה. הקהל די הומוגני ובהחלט יפה מאוד, למרות שניכרת התחושה שהם מגיעים בשביל האווירה וההתרחשות, ולאו דווקא בגלל המוזיקה.
יום חמישי נחשב יום יחסית דל כי זה היום שבו כל האנשים מתאספים. מבחינתו של דיג'יי אלי אמסלווסקי זה לא כל כך שינה אם יש או אין קהל שרוקד, והוא נתן טראקים קשוחים שנועדו להתנגן מול קהל של 5,000 אנשים. כנראה שהוא רצה בכוח להקים אותם על הרגליים, אבל זה לא ממש עובד ככה. אחר כך סרגה החליף אותו ונתן טיונים נעימים מאוד, שהשתלבו היטב עם אווירת ההתאספות של הקהל.
הצוות של ההפקה נראה מבסוט. יש אנרגיות טובות, ועל פי אחת הברמניות מהמקום, צוות הפסטיבל הוא צוות ש"כל מועדון היה שמח לקבל. המארגנים הצליחו להנחיל את האג'נדה שבאים לעשות פה שמח וליהנות, לא להרוס את המלון".
אחרי ארוחת הערב, יצאתי אל מסיבת החוף הראשונה שאותה פתח אחד ממייסדי הפסטיבל – בנג'י לנפנט. בהתחשב במשימה הלא פשוטה של להרים את הערב הראשון ולהכין את הקרקע לשאר הפסטיבל, הוא עמד בה בגבורה, עם סט צבעוני ועשיר מוזיקלית.
בהמשך, טריו הדיג'ייז אפולוניה נתנו אחלה סט, שבמהלכו היה כנראה איזה באג עם אחד מהפטיפונים, מה שגרם לשיבוש במיקס שאחד מהם עשה. הוא נראה נבוך ומבואס, אבל לקהל לא היה אכפת. הם זרמו עם השלישייה לכל מקום שאליהם הם לקחו אותם.
מתחם החוף היה סקסי במיוחד – מערכת הסאונד הייתה מדויקת ומעולה, והתפאורה הייתה מרשימה מאוד. במתחם היו גם מספר ברים, עמדת מסאז'ים, מתחם VIP ואפילו עמדת המבורגרים. ניכר גם שיש שם אווירה יותר מסיבתית, כי כולם רוקדים ברחבה.
יום שישי
פתחתי את היום עם תקלוט של אסף אמדורסקי ביו קורל ביץ'. הוא נתן סט מצוין שנע בתחומי הטכנו, אבל בעצם היה הרבה יותר מזה - עם גלישה גם לפסיכדליה ואפריקנה. הפעם, כל המתחם היה מפוצץ, וגם אם לא רקדו אנשים ברחבה – האווירה הייתה מחבקת במיוחד.
אסף אמדורסקי | צילום:
אלברט ללמיאב
דיג'יי מגית קקון חלתה ולא עלתה לטיסתה. אז במקומה ניגנו זוג הדיג'ייז עומר ושקד בים סוף. בזמן הסט שלהם, הגעתי למסקנה שבים סוף יש יותר אווירה מאשר ביו קורל. אין שם רחבה, אז הדיג'ייז אפילו לא מנסים להרקיד, וזו בדיוק הסיבה לכך שהם מצליחים לגרום לכולם לזוז. הבליינים רוקדים בכל מיני איזורים (אפילו בחדרים שלהם על שפת הבריכה), אבל רובם משכשכים את הרגליים במים, כשהם מזיזים את הראש והכתפיים תוך כדי.
הפקה טובה לאו דווקא נמדדת במה שהיא מצליחה לעשות, אלא בכושר האלתור שלה שדברים לא הולכים כמתוכנן. הפעם, היו כמה דיג'ייז שהבריזו ברגע האחרון כי הרגישו לא טוב: יותם אבני שהגיע לאילת אך לא עלה לתקלט (ופיצה על כך במסיבת האונייה), יאן בלומקוויסט שגם חש ברע ופספס את טיסתו, וקקון כאמור. אך זה לא מנע מהמסיבה להמשיך להתקיים, וההפקה סיפקה פתרון שלעיתים אפילו התעלה על המקור - כמו תקלוט בק טו בק של זוג הדיג'ייז מחו"ל - Rampa ו-חצי מהצמד Andhim במקום אבני.
Andhim | צילום:
אלברט ללמיאב
יום שבת
ביום האחרון של הפסטיבל, תפסתי במסיבות הבריכה את אוריה קלפטר ועמרי סמדר. שניהם ניגנו היטב, אבל סמדר בלט לטובה עם סט עשיר בסאונדים וזיקה חזקה להודו ולמדינות ערב. כל אחד מהטיונים שניגן סיפר סיפור.
במסיבת החוף האחרונה, עפרי גופר פתח עם סט דיפ האוס אנרגטי וקולח, שנע ברציפות משכנעת. הוא הכין קרקע לא פשוטה להדליינר של הפסטיבל, דני טנגליה, כי הוא ניגן עם דרייב גבוה מאוד, שגרם לכולם להשתכנע עם רגליהם.
אחריו, עלה הדיג'יי שלו כולם ציפו בפסטיבל – חלוץ ההאוס דני טנגליה. ואכן, טנגליה לגמרי מקיים את כל ההבטחות. הוא הביא סט שמימי, שהצליח לגרום לכולם לרקוד ולשכוח לרגע מזה שממש עוד מעט, הכל ייגמר. לפעמים הוא שלף שירים רק בתור הצצה, ולעשות סוג של טיזינג לקהל (דוגמה בולטת לכך הייתה עם המנון הדאנס "Blue Monday" של להקת ניו אורדר, שהיוותה גיוון מדהים לרוב הטכנו שהתנגן בפסטיבל). זו הייתה חגיגה של מקצבים וסגנונות, הכל היה תזזיתי ושום שיר לא נשאר קבוע לאורך זמן. הסט של דני טנגליה היווה סגירה מושלמת לפסטיבל.
דני טנגליה בסט סגירה | צילום:
אלברט ללמיאב
לרוב, לאורך הפסטיבל, הקהל התמקד יותר בלתעד הכל בסטוריז באינסטגרם ופחות במסיבות, הדיג'יים והמוזיקה. כולם מתרכזים בלשבת בבריכה ולעשות פוזות לשכנים, מאשר לצאת לבלות, להכיר אנשים חדשים ולצבור חוויות שייקחו איתם הביתה.
אומנם, פסטיבל גראונדד הצליח לספק לבליינים את מה שההפקה קיוותה להשיג - "Boutique Vacation Festival". הבליינים הגיעו לחוות התפרקות מהיומיומית המשעממת, וקיבלו הזדמנות לחגוג במסיבות מושקעות בחופי אילת, שבה חשבו על כל הפרטים הכי קטנים שמתאגדים לכדי חווית הבילוי המושלמת.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
