הראיון האחרון עם המפיק רמי שמואל שנערך לרגל חגיגת יום הולדתו ההמונית, עסק בעיקר בסוד ההצלחה של הז'אנר הטראנסיסטי בארץ. שנה אחרי, מילותיו של שמואל עומדות למבחן מול פסיקת בית המשפט העליון לפני שבועיים, שקבעה שהשנה מסיבת יום הולדתו לא תתקיים כמתוכנן. הסיבה? "חשש לסחר בסמים". פסק הדין הזה היווה קריאת השכמה עבור תרבות שלמה, וכפי ששמואל אומר, מדובר ב"מאבק האחרון של תרבות הטראנס המקומית".
הוא מסביר: "אני חושב שזו השנה הקשה ביותר שעברה על תרבות הטראנס בישראל מאז ראשיתה. לא מעט מקרים מצערים התרחשו, כולל פגיעות בנפש, גם בהפקות הענק המאושרות וגם במסיבות המחתרת שחסרות האישורים הנדרשים".
יודע להצביע על הסיבה?
"אני חושב שהרבה מאוד בליינים זיהו את תרבות הטראנס, החליטו לקחת בה חלק ולא מתוך אהבת המוזיקה. הקהל עבר שינוי לאורך השנים האחרונות, והוא צריך לעבור חינוך מסוים. הגיע הזמן שהקהל יידע לכבד את קודי ההתנהגות עליהם הסצנה מושתתת. הבליינים הצעירים שהצליחו לכאורה להשתלב בתרבות, לא תמיד חושב על מה הוא עושים, איך הם עושים וכמה הם עושים. הם מתלהבים, והגיע הזמן שיהיו טיפה יותר מוגבלים, צריך להעלות גילאים".
קהל טראנס | צילום:
איל קרול
מפיקים יצליחו לעמוד בפיתוי?
"הפקת פסטיבל מגיעה לעלויות של מיליוני שקלים. ההתפשרות על הגילאים, אופי קהל וכן הלאה, היא תוצאה של חוסר אלטרנטיבות – האופציות שנפרסו עד כה על השולחן היו או לא לקיים, או להפסיד המון כסף. הגענו לצומת דרכים בו כלל המפיקים החליטו להתאגד למען טיפול שורש אמיתי לתרבות, בתקווה שזה יוליד משהו מוסדר יותר. ניסינו למצוא נוסחא שתצליח לשמור על קהל איכותי, וגם לא תגרום למפיקים להפסיד את התחתונים".
מה התהליך הזה כולל?
"קודם כל צמצום: הפסטיבלים יהיו קטנים יותר ומשם צמצום עלויות השכרת השטח, השוטרים בשכר וכן הלאה. בנוסף, דיונים פתוחים עם חברות הבוקינג שבהם אנחנו מסבירים להם שהמחירים שהם דורשים עבור האמנים שהם מייצגים, מביאים לתגובת שרשרת, שבסופה אנו נאלצים להעלות מחירים - ולהתפשר על קהל. אמן שיבין את החשיבות בקהל איכותי, בסוף ירוויח בעצמו. כלל שההוצאות הפכו ליקרות יותר, מפיקים הגיעו למצב שרק בשביל לכסות, עזוב מלהרוויח, הם צריכים למכור 7,000 כרטיסים. זה גורם להפסדים כלכליים, לחץ ולא פעם שאלות של ׳בשביל מה אני צריך את זה?׳.
אז בשביל מה אתה צריך את זה?
"חיידק, אהבה. כל מי שלוקח חלק בסצנה הזאת יוכל להגיד לך אותו הדבר. הייתה לי חברה שהתעסקה בבנייה, הזנחתי אותה לטובת משהו שאני מאמין בו באופן אמיתי. אתה יודע כמה מפיקים לאורך השנים האחרונות תלו את הנעליים ואמרו 'חלאס'? זו אמורה להיות עשייה מבורכת, זאת זכות גדולה לשמח אנשים. אבל בסוף, החיידק הזה גומר עליך נפשית, כלכלית, פוגע לך בתא המשפחתי וגורם לך לעצבות וכעס, ומביא למלחמות. אחרי כל זה, אתה עוד צריך להתפלל למזג אוויר טוב, שיבוא קהל ושהכל יעבור כמו שצריך.
הביטול של הפסטיבל האחרון גרם לי לשאול את עצמי ברצינות האם הגיע גם הזמן שלי, ולא סתם. מרבית מסיבות הטבע מתקיימות בצפון, ואני רציתי לחגוג בדרום, בעין גדי. המקום הזה שינה את חיי. קיימתי שם את האירוע הראשון שלי, ואחרי שנים של קיום מסיבות בצפון, רציתי לחזור למקורות, לסגור מעגל. בסוף במקום לסגור אותו, נפתח מעגל נוסף ושלילי שמצליח לערער את כל התרבות שלנו".
רמי שמואל מימין | צילום:
עמית איטח
הרבה אומרים שאתם מנסים להתנער מסטיגמת הסמים, אבל בעצם מדרבנים אותה.
"הסמים פה, עם מסיבות הטראנס או בלעדיהן, הם לא מקור הבעיה, או אפילו מוקד המכירה. המסיבות בסך הכל מהוות פלטפורמה לשימוש, בדיוק כמו כל הפקה טכנואידית, הופעת רוק או שיזוף בחוף הים. אנחנו מפרסמים הוראות ובקשה להימנע מראש. אז צועקים ׳צביעות׳, מה חדש? בהפקת יוניטי האחרונה שכללה 9,000 משתתפים היו סך הכל 17 תפיסות סמים, 15 מתוכן לשימוש עצמי כשהשניים האחרים הואשמו בסחר. אם אני אלך באזור הברים והמועדונים של הטיילת בתל אביב, ואבדוק את אותה כמות אנשים ואעשה עליהם חיפוש, יהיו 3,000 תפיסות, לא 17. אז מי עוצם עיניים, תרבות הטראנס או מדינת ישראל?".
לאורך השבועיים שחלפו מאז פסיקת בית המשפט, שמואל מבין שעל תנועת הטראנס להתחיל לגבש תכנית עבודה. הוא מבין שהגיע הזמן להחליף את המילה "סצנה" ב"תרבות", ולהוביל לשינוי בחקיקה. "הפסיקה האחרונה של בית המשפט העליון שנבעה מתוך חשש לסמים, היא אבסורד, וכל התרבות הבינה את זה. אצלנו סמים נדבקו כסטיגמה, וסטיגמה זה דבר דביק. אבל אסור לנו לקבל את זה - הגיע הזמן שנוריד את זה מאיתנו, ונשנה את התדמית בפני המדינה, הרשויות והציבור. התקשורת מלבה את הסיפור שלנו, כשכל מחתרת כושלת מביאה להגבלות נוספות. הגיע הזמן שניקח אחריות".
איפה טעיתם?
"כשפתחנו את השערים לקהל הצעיר, וכשהסכמנו לעליית המחירים של הספקים. מעתה, הקהל הצעיר יצטרך להמתין קצת. לגבי הספקים - גם אילו מחתרות לעבוד הם צריכים לדעת לבחור. אם הם ישכילו לעבוד עם מחתרות שיש להן קודים מגובשים של התנהגות ראויה וחשיבה על ביטחון המשתתפים, המצב של כולנו יהיה אחרת. אני לא יכול לכפות את זה כמפיק על מפיק אחר, אבל אני בהחלט קורא לתיקון ולהקמת גוף שייקבע מי רשאי לקיים מסיבה, מי רשאי להיות מפיק. אני חושב שהגיע הזמן לתקנים ותנאי רישוי קבועים מראש שיחולו בצורה שיוויונית, ולא על פי קריטריונים הניתנים לשינוי בכל רגע נתון".
רמי שמואל | צילום:
יחסי ציבור
ושינוי חוקתי רחב יותר?
"יבוא גם הוא, ואם ולא? תרבות הטראנס הישראלי - לאבדון. יוצרים יתחילו לשקול איזו מוזיקה ליצור אם בכלל, הפקות - לפח, תפאורה - לשרוף, ולרקוד – אסור, כשהמדינה תהיה המפסידה הגדולה. מעבר לצמצום תיירותי, הפסקת יחסי ציבור עולמיים ופירוק הברית הכלכלית בין הסצנה לאזורי הפריפריה, המדינה תביא על עצמה עוד מחתרות. יהיו עוד נפגעים ויתחיל חיסול של כל ערך עליו נסמכת אמנות חופשית. אנחנו מתכוונים להילחם בזה".
20 שנה אחרי, הפגנת "תנו צ'אנס לטראנס" מתעוררת לחיים?
"אני לא יודע אם תחת השם הזה, אבל כן. תהיה עצרת המונית ונעשה מה שצריך כדי לגרום למדינה להבין שהיא יורה לעצמה ברגל. אם צריך לעמוד בכיכר רבין, אז נעמוד, ואם צריך להגיע לדיונים בכנסת, אז נלבש חולצה מכופתרת. שום דבר לא השתנה מאז אותה הפגנה, והגיע הזמן לשנות. הזמן שלנו הוא עכשיו, ואין מה לחכות 20 שנים נוספות. אני קורא לשרת התרבות מירי רגב ולשר התיירות יריב לוין להבין את הסיפור, הפוטנציאל, העבודה העברית. המאבק יתחיל בקיום יום הולדתי במועדון האומן 17 בתל אביב, תחת האג׳נדה שאסור לוותר. חובתי היא לחגוג כשהדיכוי המוזיקלי הוא פסול. משם, נחליט איך לפעול. זהו המאבק האחרון של תרבות הטראנס המקומית ואפשר לעשות אותה ביחד, לאו דווקא כמלחמה, אלא כרפורמה חיונית שתיקח את כולנו למקום אחר, מקום טוב. זוהי ההצעה שלי".
יום הולדתו של רמי שמואל יתקיים ביום שישי הקרוב באומן 17
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
