עברו כבר 7 חודשים מאז נכנסנו לשערי מועדון ה-BDSM והפטיש היחידי בישראל – מועדון הדאנג'ן. זו הייתה התנסות נחמדה וספוגת מין, אבל מאז לא חזרנו למועדון שברחוב השרון. צריך לומר את האמת - החגיגה לא נגעה בנו באופן מיוחד - גם לא הפליקה. צפייה בגברת במכנסי לטקס שחורים, קשורה ומתנדנדת כמטוטלת חשופת חזה בין שני מנשקי רגליים, לא מהווה בדיוק את חווית הבילוי האולטימטיבית בשבילנו.
אבל לדעת בעל המקום, עמוס לוי, לכולנו יש נטייה מינית ופטיש הנמצאים על ספקטרום מסוים. השאלה היחידה היא האם הם יתפרצו. לרגל המעבר מרחוב השרון לרחוב הארבעה, ממש רגע לפני הפתיחה המחודשת של המקום, התיישבתי לראיון מיוחד עם לוי, ראיון שדרש ממני לפתוח את הראש כדי להבין את דרכו. אבל האם זה באמת אפשרי?
"זה המעבר השלישי שלנו. לצערי, לא הצלחנו להמשיך את הפעילות ברחוב השרון עקב רדיפתה של הסוכנות היהודית שהחזיקה בבעלותה את הבניין בו היה הדאנג'ן", מספר לוי. "הם לא כל כך אהבו שיש להם מועדון פטיש בנכס שנמצא תחת שמם. היו לנו דין ודברים והפשרה הייתה שאנחנו מסיימים עכשיו ועוברים לכאן, לרחוב הארבעה. לנהל עסק כזה 15 שנים זה לא פשוט".
איך הגעת להחלטה שאתה מקים את מועדון הפטיש הראשון בישראל?
"היה לי בית קפה, ודרך שיחה מקרית שהייתה לי עם אחד הלקוחות - נדלקתי על הרעיון. את המודל של הביזנס חיפשנו בלונדון כשהחוויה הראשונה שלי במועדון פטיש לא הייתה מוצלחת. זה היה מועדון קטן ואפלולי של גייז באיזה חור. המשכנו לחפש, והגעתי למועדון הטורצ'ר גארדן, שםהתחלתי להיחשף למסיבות פטיש ענקיות. הבנתי מה אני רוצה לעשות".
איך הקהילה הישראלית מקבלת את אותו הייבוא?
"באהבה גדולה. אנשים מצביעים ברגליים כבר יותר מ-15 שנים. מדובר בכל סוגי האנשים, מכל הגילאים, בכל הצבעים ובעלי כל הנטיות המיניות. אין אוכלוסייה שלא מסתירה בתוכה פטיש כלשהו. מדובר באנשים שעוברים חוויות קינקיות, כאלו שמחפשים חוויה שאינה רגילה, שחושבים שיש להם העדפה מינית שונה מן הכלל. כשהם מגיעים לפה הם נכנסים לאווירה חופשית, הרבה יותר מקבלת ובכלל לא שיפוטית. אין משהו שהסביבה מסתכלת עליו כאן ומתייחססת אליו כ'מוזר'. כולם פה נורמליים".
מה הולך להיות שונה במקום החדש?
"הוא בנוי אחרת: החלל המרכזי גדול יותר, ובמבוך הקמנו חומה נפרדת לחלל גדול יותר. גם השירותים גדולים יותר לכל החובבים שבינינו, למרות שאני די סולד מזה. אני חושב שבשירותים צריך להשתמש עבור מה שהם נועדו ולא לדברים אחרים. אם להתוודות גם הפטיש עצמו פחות מדבר אליי באופן אישי. אני אוהב את זה כחלק מהחוויה החברתית שקוראת כאן. יש כאן אנשים נחמדים".
בעוד אנחנו מדברים, לוי מצליח להקסים את העוברים ושבים. לספק האלכוהול הוא מסמן איפה להניח את המצבורים, ואת האינסטלטור הוא משתף בסיפור על הביקורים השבועיים של אלוף המשנה שהחליט לצאת מהארון בגיל 40. בזמן שהוא מברך בחיבוק חם את פניה של צעירה שקפצה להגיד שלום, הוא מבקש 3 דקות מזמני לטובת סגירת פרטים אחרונים עבור עוד סיור לילי של בוקי נאה. אותה בחורה מחליטה להעביר איתי את הזמן בלספר את הסיפור האישי שלה עם המקום.
"גיליתי את המקום הזה על הדרך. יצאתי עם חברה לפני יותר משנה לאיזה בר, היינו לבושות בשחור ולאחר הבילוי קפצנו לבית של ידיד. הוא שאל בצחוק אם חזרנו מהדאנג'ן בגלל הלבוש, ולא הבנו מה הוא רוצה. הוא סיפר לנו על המקום והשארנו את זה מאחור. אחרי זמן מה נזכרתי בדבריו והחלטתי לבדוק במה מדובר. הייתי בהלם ונלחצתי. למזלי, ניגשו אליי שניים מעובדי המקום והרגיעו אותי, ומאז אני כאן בכל יום חמישי. יש כאן משהו אווירתי, חברי. אפילו התנסיתי בעצמי בכמה סשנים. זה לא כמו מועדון חשפנות. במועדוני חשפנות כמעט כולם גברים שמרשים לעצמם להציע כסף עבור ריקוד או סקס. אני בטוחה שיש את זה גם פה מידי פעם אבל כאן זה אחרת, זו לא מהות המקום".
"אין כאן ממש עובדים", לוי מוסיף על דברי הצעירה. "יש הרבה אנשים שהם חלק מהצוות אבל הם לא עובדים כאן, הם סוג של מתנדבים. כיף להם פה אז הם לא משלמים כניסה, שותים בחינם ובתמורה עוזרים ביחצ"נות, תפאורות, הופעות, וכל מיני דברים כאלה. מעבר לברמנים, חברת אבטחה ודיג'יי, יש בסך הכל רק שני פרפורמרים בתשלום. הם עובדים גם בבר וחלק מהכיף שלהם זה שיסתכלו עליהם.
כל האנשים שאתה רואה הם בליינים שרוצים להתנסות. אנשים נהנים מזה, זה עושה להם טוב. גם האקט עצמו, כשזה קורה בציבור - זה סוג של פטיש. יש זוג נשוי שמגיע אליי מכרמיאל כל יום חמישי ברכבת, עושים סקס במבוך, קצת מתחלפים וזה מה שעושה להם את זה. נראה לך שהם צריכים אותי בשביל איזה מזרן מעופש? אני נותן להם את האפשרות לעשות את זה בציבור, זה מה שעושה להם את זה".
ומה לגבי טענות על מתן תשלום עבור סקס?
"אין אצלנו את זה, מראש אנחנו יוצרים איזון. במועדוני חשפנות מדובר בנשים שעובדות וגברים שבאים לבד. אצלנו זה לא ככה, תמהיל הקהל שלנו הוא בגדול זוגות. אנחנו לא מנצלים, לא קונים ולא מוכרים נשים, אפילו לא ליד. אצלנו זה זוגות שבאים לבלות. חוץ מזה אם מישהי מחליטה למכור את עצמה מרצונה החופשי מבלי שאף אחד כופה עליה, זאת החלטה שלה. בין אם זו החלטה אומללה או לא".
אחרי כל כך הרבה שנים אתה יודע להצביע על אנשים ולהגיד מה הסטייה שלהם?
"אני לא יודע להצביע על הסטייה שלהם, אבל אני בהחלט יודע להגיד האם יש לו את ה'דאנג'ן מטיריאל', כלומר, האם הוא נוצר לדאנג'ן. כל אחד הוא משהו אחר. אני חושב שנטייה מינית היא משהו מולד, אבל היא משהו מתפרץ. אפילו דתיים עם כל התחפושת מגיעים לכאן, כולנו סוטים. זה חבוי אצל כל אחד איפשהו, וזה פשוט יוצא בנסיבות המתאימות. כפי שאמרתי, אני מסכים עם הגישה שנטייה מינית היא לא סטרייט או גיי, אלא ספקטרום שלם. אני חושב שזה נכון גם לפטישים".
בשבוע הבא ייפתחו שעריו של מועדון הדאנג'ן מחדש, והוא מעוניין להמשיך להביא לנו בילוי שונה מידי סוף שבוע. לא תמצאו כאן המלצה חמה ומצד שני גם לא חרם כולל. בילוי בדאנג'ן הוא עניין אישי, חוויה שמייצגת את מיטב הפחדים ואולי הסודות הפרטיים שהחבאנו אי שם עמוק בתוכנו. לוי מציע לכם לחלוק אותם עם שותפים מול מאות בליינים נוספים מאותה המשפחה. האם אתם מוכנים להתנסות?