כשהתחלתי לכתוב על חיי לילה, לא שיערתי לעצמי שאיאלץ להתעסק בפוליטיקה המקומית. אבל עכשיו אני מבין שזה חלק בלתי נפרד מתהליך ביסוס מעמד הסצנה התרבותית הזו. לאחר פרסום המכתב הפתוח לשרת התרבות מירי רגב בחודש שעבר, היא הסכימה לצאת איתי לסיור מודרך בחיי הלילה. עכשיו, הגיע הזמן לדבר על המהלך הבעייתי של סגן שר הבריאות - ח"כ יעקב ליצמן, שדורש לסגור את מתחם חיי הלילה של שוק מחנה יהודה. אך הפעם, להבדיל מאותו מכתב לשרה רגב, המכתב הזה לא מהווה פנייה לחבר הכנסת, אלא מופנה בעיקר לכל מי שמגדיר את עצמו כאיש מאמין.

ירושלים היא עיר הקודש. גם אני, תושב מרכז הארץ שלא שומר שבת ורחוק מלהוריד את הראש כשאישה מגיחה לכיווני במדרכה, חושב שכך היא צריכה להישאר. אין בה מקום לליברליות חסרת הפשרות המזוהה עם תל אביב, לא בגלל שזה לא אפשרי אלא בגלל שירושלים מספרת סיפור שונה מזה של העיר ללא הפסקה. היא מדברת על ייצוג המסורת היהודית, ואיפשהו גם מהווה את תמצית ההיסטוריה של כולנו כעם. לכן, עליה להישאר מעט יותר שמרנית. לא חשוכה, שמרנית.

בשבוע שעבר נחצה קו אדום. מפלגת יהדות התורה בראשותו של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, הציבו את סגירת מוקדי הבילוי של שוק מחנה יהודה כתנאי בסיסי לתמיכתן במועמדים השונים לראשות העיר. חשוב לציין כי לא מדובר בפנייה רשמית, אלא כשיח שמתגולל במסדרונות הבוחשים. מחיקת סצנת הלילה של העיר לא נובעת בגלל בעיות ביטחון או נגעים תברואתיים, אלא על טענות שמדובר ב"מוקד הוללות וחינגאות" שיוצר "רעש, פריצות וסמים".

חיי לילה במחנה יהודה (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של דודי בר)
חיי לילה במחנה יהודה | צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של דודי בר

אך המהלך של המפלגה לא משרת אף ציבור כלשהו, אלא רק מהווה נסיון הדתה ופרובוקציה פוליטית. בטענות המובאות למען סגירת מוקדי הבילוי, אין אפילו בדל של ייצוג הולם לקהילה עבור הקהילה החרדית, ובטח שלא עבור החילונים, הנוצרים או המוסלמים ותושבי העיר. זוהי לא עבודה בשם מלכות שמיים, זה חטא.

העלאת האפשרות לסגירת מוקדי הבילוי בעיר מסמנת את האופציה לפגיעה כלכלית לא רק בבעלי הברים, אלא גם בבעלי הבאסטות כאופציה רלוונטית. איך? "מרבית העבודה אינה מתנקזת בשעות היום אלא בשעות הערב המוקדמות בזכות הברים שמושכים אליהם אלפי אנשים ותיירים מהעיר ומחוצה לה. רצית בירה? יצאת עם גרעינים, קצת פירות וחלבה" כך טוען אחד מבעלי הבאסטות המוכרות בשוק. "אני בספק גדול אם אותם אנשים שמגיעים מכל חלקי הארץ היו עושים את המאמץ להגיע לעיר לולא המסעדות והברים שנפתחו כאן בשנים האחרונות". אם לא מדובר בפגיעה כוחנית בפרנסה, איני יודע גזל מהו.

ואם בחטאים עסקינן, אז מה עם קביעתו של רבי נחמן מברסלב שהצהיר כי "מצווה גדולה להיות בשמחה"? האם ישנו מקום שמח יותר בעיר משוק מחנה יהודה בשעות הלילה? אני לא מכיר. א' פתח את המקום שלו לפני שנתיים. הוא תוהה האם מאות החוגגים שפוקדים את המקום החדש, צריכים לקחת את דברי החסידות ולבטל את מצוות השמחה? הוא חושב שלא: "השקעתי במקום חודשים ארוכים בהקמת תשתיות כדי לספק לכלל הבליינים את האפשרות לשמוח ולחגוג בדרך הכי מהנה שאפשר ובמחיר משתלם. זאת שערורייה, תוסיף על זה השקעה של מאות אלפי שקלים שעלולים להיזרק לפח בגלל תירוץ הלכתי. במה חטאנו?".

 

סיור מחנה יהודה יאללה בסטה (צילום: נמרוד סונדרס, אוכל טוב)
מחנה יהודה | צילום: נמרוד סונדרס, אוכל טוב

הדבר הבולט ביותר בסיפור הוא שאותם עסקים שמספקים פרנסה, מייצרים תיירות ומחיים את האזור, בכלל סגורים בשבת. אז מהי התופעה בה ליצמן מנסה להילחם? ה"רעש" נחשב לחיים בכל מקום אחר, אם להגדיר כל נשיקה והפגנת אהבה בציבור כ"פריצות" אז אולי באמת אין דרך לגשר על הפערים, ו"סמים"? אני חייב להגיד ששוק מחנה יהודה הוא אחד מאזורי הבילוי הסחיים בהם נתקלתי. לא קרחנה, לא התפזרות ואפילו לא צינגלה אחד נתפסים בעין מזוינת. וגם אם כן, האם העשן המיתמר מעל המתחם הוא של הוויד או של השריפה הכלכלית-חברתית אותה אותה מפלגה מנסה להצית?

אני מתוודה - אני איש מאמין. אני חוגג את חגי ישראל, עושה קידוש ביום שישי ומרגיש משהו כשאני מניח תפילין. כמוני, ישנם מאות אלפי בליינים מאמינים, שאוהבים את היהדות ואוהבים גם וודקה, בירה וג'ין ללא שום ניגוד עניינים הלכתי. סגירת מוקדי הבילוי בשוק מבטאת את ביטול הלגיטימציה של כל אחד ואחת מאיתנו להאמין בדרכנו האישית, היהודית והכנה. מילא הבילוי, אבל האמונה? חבל ליצמן, חבל.