אני מבטיח שהוא יהיה מעניין. הכי מעניין שאצליח. בכל זאת, אני אוסף רעיונות כל השבוע, נובר אוצרות נשכחים באתרים נידחים, אוגר אותם אחד לאחד, מחדד לעצמי את המסר, מכין קפה, מכה במקשים בקדחתנות, מטיח על מקש הדיליט בזעם כדי לנכש מילים מיותרות, בוהה קצת בסמן, לוקח שלוק, מסמן משפטים משמימים ופסקאות מיותרות, מקמט ומעיף אותם בחרון לפח האשפה המתגבה של ההבל המילולי, מיירט דימויים נבובים בחזרה אל מחסן הקלישאות המשומשות, נשאר עם כלום ביד, מחליף נושא, מבטיח במייל למערכת שזה תכף גמור ומתחיל מהתחלה.
ובכל זה אין שום דבר מיוחד. החברים שלי כאן ב-NEXTER עושים אותו דבר, בעצם בכל mako, בעצם בכל האתרים. כולם מתאמצים נורא. את השכר לעמלנו אנחנו סופרים בקאונטר של העיניים, למעלה בצד. החבר'ה במחלקה המסחרית סופרים אותו בשקלים. הבעיה היא שבוכטות אצלנו זה לא בוכטות אצלם. הגולשים באים, טפו, זה רק הכסף שלא מגיע.
וזה נכון לכל הרוחב והאורך של תעשיית התוכן באינטרנט בכל העולם. אני לא יודע מה כתוב בדוחות של mako, אבל מספר אתרי התוכן בעולם שמצליחים ממש להרוויח מהתוכן כנראה נמוך ממספר המילים בפסקה הזו. ולמה שזה יהיה אחרת? את התוכן הזה התרגלנו לקבל בחינם – ועוד להתלונן על הפרסומות שפה מסביב. אבל הלו, זה אינטרנט, אתם חושבים, יש מיליוני אתרים ואפליקציות, מה הבעיה למצוא פטנט אחר לעשות ממנו כסף? צודקים. ככה חשבו גם כמה חוקרים אירופאיים, שבמשך שנתיים סרקו אינסוף אתרי תוכן וחיפשו אצל מישהו מודל עסקי חדש. בטח יש איזה אתר ביפן שהמציא משהו, לא?
אז זהו, שלא. ככה סיכמו החוקרים בעצב: "המחקר לא גילה דרכים חדשות ליצירת מנגנון הכנסות". קראתי את זה בעוד אתר שהיה עולץ למקרא מסקנה אחרת – העין השביעית. פעם גם היה להם מגזין נחשב. סגרו אותו.
אני מצטער אם זה משעמם אתכם. אם אתם חושבים עכשיו לעצמכם, לעזאזל, למה NEXTER לא יכול להביא כותב קצת יותר טוב במקום כל הטרחנות הזו. אבל אתם מבינים, התשובה בגוף השאלה.
אבל לא ניפרד בנימה שלילית. כי בכל זאת, מסתתרת אולי בשורה נחמדת בדירוג האתרים הישראלים לחודש אפריל שפורסם היום. מסתבר שאתרי התוכן דווקא די חשובים לגולשים - כמעט כל האתרים בישראל נהנו החודש מיותר גולשים (ברוכים הבאים, 114 אלף הגולשים החדשים של mako). אבל מה שבאמת משמח, זה שהאתר של עיתון "הארץ" הפסיק להיחלש. וזו, בניגוד למה שהייתם חושבים, בשורה מצוינת לכל השאר. כי בחודשים האחרונים התחיל "הארץ" לגבות תשלום מקוראיו ברשת, מה שהוביל מיד לנטישה עצומה.
כן, לצרוך זה בסדר, אבל להוציא מהכיס זה מבאס, בטח כשבסוף קוראים על הקיצוצים. אבל אחרי שכ-200 אלף קוראים עזבו, התברר החודש שהשאר דווקא נשארו. ואפילו הגיעו כמה חדשים. "הארץ" התייצב מחדש על המקום ה-14 בטבלת האתרים בארץ עם חצי מיליון גולשים, אבל כאלה שבשבילם ארבעים שקלים בחודש זו לא מילה גסה.
אני לא יודע אם "הארץ" מצא את הרפסודה שתציל אותו מהסערה בים. אני לא בטוח אם שם יידעו את זה, אפילו לא בעוד שנה. שלא תחשבו, אין פה רמז לכוונה דומה ב-mako, לא שאני יודע עליה. אבל כדאי שתדעו, קוראינו הישנים והחדשים, שכל האתרים, הגדולים והקטנים, מחפשים בלי הרף את סירת ההצלה שלהם. ויכול להיות שיש רק סירה אחת כזו בים, והראשון שיעלה עליה יינצל. ובינתיים, אנחנו פה באגף החותרים לא מפסיקים לחתור. אחת-שתיים, קדימה-אחורה, אסור לקום מהמשוטים. עוד סוף שבוע, עוד טור, ובשבוע הבא - מהתחלה. עד שנמצא את הסירה.