אופנות מדעיות הן סתם אופנות

שנים קדחו לנו במוח שמדעי המוח יפתחו לנו את המוח – אבל המוח נשאר קופסה שחורה בדיוק כפי שהיה לפני 20 שנה או לפני 2,000. מכשירי הדימות הרפואי, כמו MRI, טמנו בחובם הבטחה גדולה: הצצה ראשונה לנפש פנימה, הרמת המסך מעל המחשבה. הראו לנו תמונות של מוח חולם, של מוח באורגזמה, של מוח על אסיד – ומה ראינו שם? צבעים יפ ים. אדום, כחול.

אנחנו יודעים להגיד שההיפוקמפוס משחק תפקיד בזיכרון והאמיגדלה קשורה לרגשות, אבל אנחנו רחוקים שנות אור ממחיקת זיכרונות או מיצירת רגשות. אנחנו יודעים יותר על המתרחש בחור השחור העל-מסיבי *Sagittarius A המרוחק 25,000 שנות אור מאתנו, מאשר על מה שקורה לנו מעל הכתפיים. התודעה, ההזיה, החלום – אנחנו לא יודעים עליהם הרבה יותר ממה שידעו אריסטו או פרויד.

הכסף הגדול שהושקע במדעי המוח לא קנה מדע, יחסי הציבור לא הקנו הבנה. למה לא צירפו את התחילית נוירו? בקול תרועה רמה נפתחו מחלקות לנוירו-פסיכולוגיה, לנוירו-בלשנות, לנוירו-כלכלה. הלך הנוירו ונשארו אותם ענפים ישנים של פסיכולוגיה, בלשנות וכלכלה – רק עם תקציבים של נוירו. לעת עתה, בעיית הגוף והנפש נותרה על כנה.

באותו הזמן, הביולוגיה התקדמה בדילוגי ענק. בשנים הקרובות נראה הרבה מאוד תחיליות ביו המוצמדות לתארים. נקווה שהפעם זה לא ייגמר במפח נפש (סליחה – מפח נוירונים).

יש לנו עוד המון מה ללמוד מהטבע לפני שנצליח להשתחרר ממנו

ב-2003 פרסם פרויקט הגנום האנושי את הטיוטה הראשונה של הדנ"א שלנו. התקוות היו גדולות: האמנו שאם רק יהיה בידינו ספר המתכונים של האדם, נעצב את עצמנו כראות עינינו, נהיה שליטים על גורלנו. אלא שאז התברר שאנחנו לא ממש יודעים לקרוא את הספר שבידינו, לפצח את הקוד. אין "גן דיכאון" או "גן שמנה", אלא רשת סבוכה של גנים ומנגנוני ביטוי של גנים. הצלחנו להנדס גנטית חתולים זוהרים בחשכה – הישג לא בלתי מבוטל כשלעצמו – אבל יידרשו עוד שנים רבות עד שנדע להנדס את עצמנו.

בד בבד, הסתבר שיש מי שכבר לפני מיליוני שנים הצליחו להגיע לשליטה מדהימה בהנדסה גנטית: חיידקים. חיידקים מנהלים מלחמה ביולוגית נצחית עם וירוסים בשם בקטריופאג'ים. כאשר בקטריופאג' תוקף חיידק, הוא מחדיר לתא החיידק את הדנ"א שלו והופך את החיידק למעבדה לייצור עוד בקטריופאג'ים – עד למותו של החיידק.

אבל גם החיידקים לא פרייארים, ועם השנים הם פיתחו מערכת חיסונית נרכשת בשם CRISPR, או Clustered Regularly Interspaced Short Palindromic Repeats. קריספר הוא מעין ספרייה של מקטעים גנטיים של בקטריופאג'ים, המקודדים לגנים של החיידקים כקטעים מופרדים. כאשר החיידק מותקף בגנים בקטריופאג'יים, הוא סורק בעצמו מקטעים זהים – ושולח נוקלאזים שחותכים במדויק את הגנום הפולש, וכך משבשים את פעילותו.

איך כל זה משרת אותנו? ובכן, בשנים האחרונות התגלה שגם אנחנו יכולים לתכנת את הקריספר של החיידקים לזהות ולחתוך במדויק כל קטע גנטי שרוצים – לא רק של בקטריופאג'ים. כמעט בין לילה הפכה ההנדסה הגנטית מעסק יקר, מורכב ומסורבל לערכה שאפשר להזמין הביתה ב-200 שקלים ולשחק איתה (לא מומלץ לנסות בבית).

את הגנים שלנו אפשר היום לערוך בקופי-פייסט בעודנו בחיים ועד לרמת דיוק של זוג בסיסים בודד. ריפוי HIV בזריקה פשוטה, תיקון מחלות גנטיות וחיסון לסרטן – וזה רק עבור אלה מאתנו שכבר נולדו עם שגיאות גנטיות, כלומר פגומים מן היסוד. הקריספר יאפשר לנו ליצור בני אדם חדשים, לשפר את מאגר הגנים האנושי על ידי הנדסת עוברים עם ראייה מושלמת, שיער שופע עד המוות ואולי, יום אחד, פשוט בני אלמוות.

בעשור הקרוב יזכו מגלי הקריספר בפרס נובל. זה ברור. עכשיו השאלה היא רק לאילו מין ישתייכו האנשים על הבמה בשטוקהולם: הומו-ספיינס או הומו-קריספר. ובעצם, הפרס הזה לא מגיע לנו כלל. הוא מגיע לחיידקים.

עוד ייתכנו שגיאות יסודיות ומביכות (לא פחות מאשר במאה ה-19)

כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש, כוכב חמה, עף במהירות של 170,000 קמ"ש, ואילו כוכב הלכת הרחוק ביותר מהשמש, נפטון, מזדחל לו ב-20,000 קמ"ש. הגיוני, נכון? חוקי ניוטון, וחוקי ההיגיון, קובעים שכוח המשיכה המופעל על עצם תלוי במרחק של העצם ממרכז המסה. ומאחר שהפיזיקה אוניברסלית, היה אפשר לצפות לאותן תוצאות בגלקסיות ספירליות: ככל שכוכב רחוק ממרכז הגלקסיה, כלומר ממרכז המסה, כך הוא צפוי להיות איטי יותר.

אלא שזה לא המצב. כבר ב-1933 הבחין האסטרופיזיקאי פריץ צוויקי שהכוכבים החצופים בשולי הגלקסיות עפים מהר מדי. בשנות ה-70, כשאסטרונומים הצליחו למדוד את ענני הגז העוטפים את הגלקסיות, הבעיה המדעית הפכה מגירוד מציק לפצע פתוח: ענני הגז בתצפיות היו מהירים פי חמישה מהמהירות במשוואות.

הפתרון שנמצא היה להמציא חומר. ולא סתם חומר – סוג חדש של חומר, שאינו פולט ואינו בולע קרינה כמו אור, "חומר אפל". אם הגלקסיות מלאות בחומר אפל, אם הן יותר מסיביות ממה שאנחנו רואים, כוח המשיכה על שולי הגלקסיות גדל – וגדלה גם מהירות הכוכבים והגז. פשוט, נכון? לפי התיאוריה, המקובלת על רוב הפיזיקאים, אותו חומר אפל מהווה כרבע מסך כל החומר ביקום, והוא אחראי גם להתפשטות המרשימה של היקום.

למעשה, מיליארדי חלקיקים אפלים כאלה אמורים לחלוף על פנינו ברגעים אלה ממש. אלא שמיליארדי דולרים כבר הושקעו בעשרות ניסויים תת-קרקעיים ברחבי העולם, ואף חלקיק אפל עוד לא נמצא. במקביל, קבוצה קטנה אך קולנית, בהובלת פרופ' מוטי מילגרום ממכון ויצמן, טוענת שהבעיה נמצאת בכלל במשוואות ניוטון – ולא ביקום.

מדע הוא ניסוי ותעייה. תמיד יש טעויות – וטוב שכך. אבל אם לא נגלה הוכחה לקיומו של חומר אפל גם בעשור הבא, התיאוריה עלולה להירשם בדפי ההיסטוריה כאֶתֶר המודרני – פתרון קל ושגוי לקשיים שלנו בהבנת הקוסמוס.

סוכנויות החלל סוף סוף בטוחות בעצמן

ב-1976, שתי נחתות ויקינג חפנו חופן מאדמת מאדים, חיממו אותה ל-500 מעלות ורחרחו את האדים בתקווה לגלות שיירי מאדימיים צלויים. אלא שהכימיה המאדימית הפתיעה את סוכנות החלל, מבלי שיהיו לה את הכלים להכריע אם מקורה של הכימיה המיוחדת בביולוגיה אחרת – או שזאת פשוט האדמה במאדים. הניסוי נותר שנוי במחלוקת, ונאסא לא חזרה עליו מעולם. כן, כן – נאסא לא שלחה חללית אחת לחפש חיים מאז 1976.

הרבה דלק רקטי זרם באטמוספרה מאז 1976. היום אנחנו יודעים שמאדים היה פעם עולם חם ורטוב. צי של רובוטים, על הקרקע, באוויר ובחלל, יצר מפות גיאולוגיות מפורטות של כוכב הלכת אדום. במקביל, גילינו חיים בסביבות קיצוניות כאן בכדור הארץ: בכורים גרעיניים, על קצות העננים ובלועיהם של הרי געש.

המדענים מאמינים שהיום הם יודעים בדיוק מה לחפש ואיפה לחפש – ובעשור הקרוב הם ישלחו את הרובוטים שיעשו את העבודה. ביולי 2020 ישוגרו מארס 2020 של נאסא ורוזלינד פרנקלין של סוכנות החלל האירופית – שני רוברים אסטרוביולוגיים שיענו סוף סוף על השאלה הנצחית של דיוויד בואי: האם יש חיים על מאדים?

ומאדים ממש לא לבד על מפת החיים של מערכת השמש. ב-2022 תשגר סוכנות החלל האירופית את ה-Jupiter Icy Moon Explorer, או JUICE (האירופאים נודעים לשמצה בראשי התיבות שלהם למשימות חלל). הגשושית תחקור את ירחי הקרח של כוכב הלכת צדק, אירופה, גנימד וקליסטו. השלושה הם עולמות מים, אוקיינוסים נוזליים תחת מעטפת דקה של קרח, וכידוע – איפה שיש מים יש חיים. המיץ של אירופה תסמן את קווי השבר של הקרח באירופה, וב-2025, סוכנות החלל האמריקנית תשגר את משימת ההמשך: ה-Europe Clipper. הקליפר תנחת במקום שסומן על ידי מיץ, תוציא לשון ותטעם את המים. אם יש זרבובים באירופה – הקליפר של נאסא תדוג אותם.

לבסוף, ב-2026, תשגר נאסא את הרחפן Dragonfly לטיטאן, הירח הגדול של כוכב הלכת שבתאי. טיטאן הוא העולם היחיד במערכת השמש, מלבד העולם שלנו כמובן, שעל פניו נמצאו אגמים שלמים במצב צבירה נוזלי. אלא שהאגמים על טיטאן הקפוא אינם מורכבים ממים – הם מורכבים ממתאן נוזלי, שכאן מוכר לנו כגז. כל צורות החיים בכדור הארץ משתמשות במים כממס לפעילותם הביוכימית, אבל תיאוריות גורסות כי גם מתאן נוזלי יכול לשמש כסולבנט. אם יש טיטאנים מתאניים – הדרגונפליי של נאסא ישלוף אותם.

וזהו. עד סוף העשור הבא נדע בוודאות אם יש, או אי פעם היו, חיים בעולמות הקרובים אלינו. צריך להבין שכל החיים בכדור הארץ אחים. אנחנו קשורים בקשר דם לדינוזאורים, לפינגווין הקיסרי, לשחור המגעיל על הפילטר של המזגן. אם נמצא חיידק אחד, או מאובן של חיידק אחד, שהתפתח בנפרד – זאת תהיה התגלית המדעית, הפילוסופית והרגשית החשובה בהיסטוריה. החיידק האחד הזה ילמד אותנו מה מקרי ומה הכרחי בנו, ויצביע על כך שהיקום סביבנו שוקק חיים.

העולם יסתיים לפני שהאדם ישתנה

פחמן דו-חמצני הוא גז חממה. זאת לא תיאוריה חדשה, זאת עובדה ידועה מאז המאה ה-19. עובדה נוספת, גם היא עם זקן לבן: הפחמן הדו-חמצני שהאנושות פלטה לאטמוספרה כבר הוסיף מעלה שלמה לעולמנו. עד סוף המאה הנוכחית, כוכב הלכת ארץ יתחמם בעוד שתיים עד ארבע מעלות, תלוי בפוליטיקה. וגם הפוליטיקה פשוטה: משק האנרגיה אחראי לפליטות. המדינות אחראיות למשק האנרגיה. והפוליטיקאים אחראים למדינות. אם הפוליטיקאים יפסיקו לקנות נפט, פחם וגז טבעי, יהיה בסדר. אם הפוליטיקאים ימשיכו לקנות נפט, פחם וגז טבעי, כדור הארץ יהפוך לגיהינום בנוסח נוגה.

אלא שהאדם לא השתכלל כמו האמצעים העומדים לרשותו להחריב את העולם. הדיון שאמור היה להיות פשוט, בוער ומוסכם על כולם הפך אף הוא לקקופוניה צדקנית ופופוליסטית, לקו שבר נוסף בין שמאל לימין. השמאל מנסה לשנות את "השיטה" (הקפיטליזם, הלאומיות), הימין מכחיש את הבעיה או משליך את יהבו על השוק החופשי (היוזמה הפרטית, היד הנעלמה).

יש שמאלנים שמבקשים לשמור על מצפונם יותר מאשר על עולמם. יש שמאלנים שמתעקשים לחלק לזולתם ציונים על מספר הילדים שהם מולידים, סוג הבשר שהם אוכלים או אורך הקשיות שהם יונקים. אותם שמאלנים, אם הם מסוגלים לביקורת עצמית, יגלו בשנים הקרובות שההחלטות האישיות שלהם, שעיצבו דרמטית את חייהם על בסיס חישוב צר של טביעת פחמן, היו חסרות משמעות ברמה הגלובלית. הבשר, הפלסטיק, התעופה – כולם בטלים בשישים לעומת גזי החממה הנפלטים משריפה של דלקי מאובנים בתחנות הכוח (35%), בתעשייה (21%) ובכלי הרכב הפרטיים (10%). גם עולם טבעוני, הלוגם מספלי חמר ומעופף על חדי-קרן, ימשיך להתחמם כל עוד האור בשירותים והחום ברדיאטור יופקו מדלק, מפחם ומגז טבע7

י.

ומנגד, יש ימנים שנכונים להמר על כוכב הלכת היחיד שאנו יודעים בוודאות שמסוגל לקיים חיים, ובוודאי כוכב הלכת היחיד בסביבה שמסוגל לקיים אותנו, אך ורק כדי להוכיח אידאולוגיה הגובלת במשיחיות. הם צועקים שאין להתערב בשוק האנרגיה הפרטי, למרות ששוק האנרגיה מעולם לא היה פרטי. הם זועקים שהיד הנעלמה תשמור על העולם טוב יותר מכל ועדה של ביורוקרטים, למרות שהביורוקרטים הם שמזמינים מאות טונות של פחם לחדרה ושל גז טבעי לחדרה – לא הצרכנים. יש להם אמונה דתית שאיכשהו, מתישהו, מישהו יציע פתרון טכנולוגי-כלכלי לבעיה חסרת תקדים. ומה אם הם טועים? ומה אם התעשיין-המשיח לא יבוא? ומה אם יבוא – אבל מאוחר מדי?