לא לכולם הקורונה עשתה רע. תוכנת התקשורת זום, למשל, הרוויחה בענק מהצורך של אנשים לשוחח בלי להיפגש. גם חנויות פאזלים עושות רווחים יפים בתקופה הזו, ומשחק אינדי קטן למובייל ולמחשב בשם AMONG US (אמונג אס) עשה קפיצה שלא תיאמן בכמות המשתתפים שלו; מכמה מאות הורדות בחנות האפליקציות בימים רגילים, ל-84 מיליון הורדות באוגוסט ובספטמבר מוכי הסגר. באתר המשחקים STEAM, שהוא המוביל בהורדת משחקים למחשב, אמונג אס נמצא כבר שלושה חודשים במקום השלישי של הורדות המשחקים, אחרי DOTA וקאונטר סטרייק, משחקים שמאחוריהם חברות רציניות עם ותק של שנים בתחום. גם שם הוא עלה באוגוסט-ספטמבר מכמה מאות הורדות ביום, ל-42 מיליון הורדות בחודשיים.
לפי נתוני האתר, בשיאו שיחקו באמונג אס יותר מ-388 אלף אנשים, יותר מהפתיחה, שעד אז נחשבה חלומית, של GTA 5. וזה לא רק המשחק שמצליח. באתר TWITCH, בו צופים בגיימרים משחקים, יש כרגע 400,000 משתמשים רשומים שרוצים לצפות באנשים משחקים בו. ביחד, הם צפו ביותר מ-200 מיליון שעות משחק. לא רע בשביל משחק ששלושה חברים פיתחו לפני שנתיים.
אמונג אס הוא המשחק השלישי שפיתחה חברת INNERSLOTH, המונה שלושה אנשים ויושבת בוושינגטון. הוא פותח ב-2018 וכאמור, לא זכה להצלחה מיידית. בכל זאת, החבר'ה שפיתחו אותו אהבו אותו והמשיכו לייצר עדכוני משחק לכמה מאות המשתמשים שהיו להם. הם כבר חשבו על יצירת משחק המשך, משהו שאולי יכניס להם קצת כסף, אבל אז הגיעה הקורונה, ואיתה הצורך של גיימרים למצוא משחקים חדשים. אחד מאותם גיימרים הוא SODAPOPIN, שגם משדר את עצמו משחק באתר TWITCH. יש לו כמעט שלושה מיליון מנויים רשומים, ובקיץ האחרון, בניסיון לשמור אותם מתעניינים בעודם כלואים בסגר בבתיהם, הוא גילה את אמונג אס והתחיל לשדר אותו. ההצלחה הייתה כאש בשדה מסיכות. כוכבי טוויץ' ויוטיוב ענקיים, דוגמת PEWDIEPIE ודוקטור לופו, שידרו את עצמם משחקים. סלבס כמו ניימאר, ״ההר״ ממשחקי הכס, הראפרים טי פיין וסולג'ה בוי העלו ציוצים וסרטונים של עצמם משחקים, ואפילו חברת הקונגרס והאיט גירל הפוליטית אלכסנדריה אוקסיו קורטז עלתה לשחק בטוויץ' כדי לעודד את הצעירים לצאת להצביע. 400,000 איש צפו בה משחקת.
מי המתחזה?
הרעיון של המשחק פשוט למדי. ארבעה עד עשרה אנשים משחקים יחד. לכל אחד יש דמות, שהוא יכול גם להלביש בשטויות כמו כובע בוקרים או כובע גבינה. כולם יחד צריכים למלא משימות על חללית. הגרפיקה פשוטה למדי, הדמויות נראות כמו משהו שילד בן חמש צייר, והמשימות קלות מאוד. העניין במשחק מגיע מהמתחזה שמתחבא בחבורה. לאחד מהשחקנים מוקצה מהמשחק תפקיד המתחזה והוא מסתובב ורוצח את הדמויות האחרות. חשוב שיעשה זאת בהיחבא כדי ששאר המשתתפים לא יחשדו בו כי בכל פעם שנמצאת גופה, המשתתפים נפגשים ומחליטים מי הם חושבים שהמתחזה. אם הם מסכימים על מישהו הוא משוגר החוצה מהחללית. אם הם צדקו, הם יכולים לסיים את המשימות שלהם בנחת, ואם הם טעו הם צריכים להתמודד עם הידיעה שהרגו אדם חף מפשע. אם כל זה נשמע לכם מוכר, אז כן, זה כמעט אחד לאחד המשחק ״הרוצח״, שמוכר גם כ"מאפיה" ובחלקים מסוימים בעולם כ"היטלר הסודי".
"המתחזה זה בהחלט הכיף של המשחק", מספר אור אליאס, גיימר בן 21 שמחזיק יותר מ-150 משחקים באוסף, ובכל זאת מעביר שעות דווקא על המשחק הפשוט הזה. "למתחזה יש אפשרות לנוע בדרכים נסתרות במפה אז אפשר לראות אותו מופיע סתם ככה, אפשר להבין שהוא מזייף משימות לפי הזמן שהן לוקחות בדרך כלל, ובכלל כל אלמנט החיפוש אחריו או להיות הוא מותח מאוד".
אמונג אס הוא לא משחק המחשב הראשון שלוקח את הקונספט של רוצח נסתר מעולם המשחקים החברתיים ומעביר אותם למחשב. אבל אמונג אס הוסיף את עניין המשימות, ואת כובע הגבינה כמובן. המשחק אמנם עולה חמישה דולרים, אבל אפשר להוריד אותו בחינם ולצפות בפרסומות, כמו במשחקים רבים אחרים, דבר שהקל מאוד על ההורדות שלו. גם המשחקיות שלו קלה מאוד, כך שכל אדם, גם אם אינו גיימר, לומד אותו מאוד בקלות. עם זאת, כל היתרונות האלו כנראה לא היו מביאים אנשים כמו אליאס לשחק בו כמעט שש שעות ביום אם לא הקורונה.
"כשהתחיל הסגר, הפגישות של הצופים עברו להיות בזום", מספרת מיקה שוהם, בת 12. "באחת הפגישות אמרו לנו שיש משחק בשם אמונג אס שכולם משחקים בו ושכדאי לנו להצטרף. בכמה משחקים הראשונים לא התלהבתי ואפילו קצת השתעממתי, ואז קיבלתי להיות המתחזה, וזהו, נתפסתי". מיקה היא ממש לא גיימרית בנשמתה. היא אוהבת לרכוב על סקייטבורד, לשחק כדורסל, מדי פעם משחקת במשהו בטלפון. "יש לנו קבוצת וואטסאפ של הכיתה רק לאמונג אס. מישהו עולה שם ואומר שבא לו משחק ואנשים מצטרפים. אנחנו משחקים כשהזום פתוח ואז את כל הדיונים על מי המתחזה, את כל זה אנחנו עושים בזום".
והשיחות הן רק על המשחק?
"מה פתאום. המשחק הוא רק בסיס, הוא גורם לנו להיפגש, ולא רק דרך הזום. היה ילד אחד מהכיתה שלא ממש היינו חברים לפני המשחק, אבל שיחקנו יחד כמה פעמים וכשהתחילו להיות שיעורי בית, ממש נפגשנו ועשינו יחד שיעורי בית".
עידו באום, בן 11, לא בטוח שהיה משחק כל כך הרבה (בין ארבע לשש שעות ביום) אילולא הקורונה. "אני מעדיף את הפלייסטיישן ולשחק פיפא, אבל מוצא את עצמי בבית, מיציתי הכל, היד נשלחת לטלפון ואני יכול לשחק נגד אנשים מהעולם".
ואתה ממש עושה את זה? משחק נגד אנשים שאתה לא מכיר?
"כן, אבל זה קשה, כי האנגלית שלי לא אדירה. אני מעדיף לשחק עם חברים מהכיתה".
ואתה משחק משחקים אחרים און ליין?
"שיחקתי קצת פורטנייט אבל הרבה פחות נהניתי ממנו. אני פחות אוהב את האלימות".
עידו, בן 11: "ברור שזו לא אותה אלימות כמו פורטנייט, אבל כל המשחק אתה רוצח אנשים, חותך אותם לשניים ורואים עצם יוצאת, אז נראה לי שזה קצת אלים, לא?"
התחושה שאמונג אס אינו אלים היא אחד התעלולים שמורידים ממנו מחסום ממנו סובלים הרבה משחקי און ליין אחרים; הורים פחות דואגים ממנו ומאפשרים לילדים לשחק יותר. "אני יודע שמיקה משחקת כרגע הרבה בגלל הקורונה, וזה זמני", מסביר גיא, אביה של מיקה. "אנחנו מנחמים את עצמנו שלפחות במשחק זאת פעילות שהיא עושה עם עוד ילדים וככה שומרת על קשר עם שאר הכיתה. לשמחתי זה המשחק הזה, שמרגיש פחות אלים. כולנו שיחקנו קילר בפיקניקים אז זה סוג של גרסת אונליין". גם ליטל באום, אימא של עידו, פחות מודאגת מאמונג אס. "פורטנייט יותר מפריע לי, כי הוא משמעותית יותר אלים. אמונג אס רגוע יותר. אני רק מבקשת ממנו שלא ישחק עם אנשים שהוא לא מכיר. זה קצת מלחיץ אותי". דווקא עידו לא מבין למה חושבים שאמונג אס לא אלים. "ברור שזו לא אותה אלימות כמו פורטנייט, ומה שכיף זה המתח, אבל כל המשחק אתה רוצח אנשים, חותך אותם לשניים ורואים עצם יוצאת, וזה הדבר שאתה הכי רוצה לעשות, אז נראה לי שזה קצת אלים, לא?".
מרחב בטוח
אלים או לא, הבעיה עם משחקי און ליין, לפי מומחי ילדים רבים, היא בעיקר זמן המסך עצמו. "אם ילד מבלה שעות רבות במהלך היום בתקשורת שהיא דרך המחשב, צריך להבין שיש לזה מחיר כי אין לו זמן לדברים אחרים שהם מאוד חשובים להתפתחות", אומרת אסנת גרתי, פסיכולוגית קלינית, מנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי בילדים ונוער.
אבל דווקא בתקופה הזו, כשהילדים המון בבית, משחקים און ליין יכולים לעזור להם להתחבר.
"החיבור החברתי דרך המשחקים חשוב ואין סיבה למנוע אותו מהם. אבל צריך לשים לב למינונים, כי האופי של המשחקים מאוד ממכר, וכי כמות האנרגיה הרגשית של הילדים מוגבלת. אם זמן המסך של הילדים מוגבל, והם יודעים שבשעה מסוימת הם צריכים להתפנות לחברים, חוגים ודברים אחרים - אז הכל טוב. קשר חברתי דרך משחקי המחשב זה לא קשר אמיתי במובן של פיתוח קשר רגשי, אמון ואימון במיומנויות חברתיות. הילדים אמנם משוכנעים שאלה החיים עצמם, אבל כמבוגרים אנחנו אחראים לאפשר להם להיחשף בכל יום למגוון של פעילויות שיפתחו אותם, ולא לבנות על זה שדרך המחשב הם מקבלים את כל ההזנה הקוגניטיבית, החברתית והרגשית שהם צריכים - כי זה רחוק מלהיות נכון".
תחימה בזמן היא עניין שחוזר שוב ושוב בדיבור על משחקי מחשב. מצד שני, נשמע שהיא מוגבלת רק למשחקי מחשב. היית מציעה תחימה בזמן גם לילד שקורא המון או משחק כדורגל?
"שום דבר הוא לא טוב כשהוא הדבר הבלעדי שהילד עושה, אבל כן, משחקי מחשב שונים מספר. משחקי מחשב הם מלאי אדרנלין וזורקים את הילד לעולמות מלאי אקשן, וכשהוא יוצא מהם העולם הרגיל נראה לו משעמם. זה יכול להוביל להתקפי זעם וחוסר יכולת להתמודד עם העולם".
"משחקי מחשב הם מלאי אדרנלין וזורקים את הילד לעולמות מלאי אקשן, וכשהוא יוצא מהם העולם הרגיל נראה לו משעמם. זה יכול להוביל להתקפי זעם וחוסר יכולת להתמודד עם העולם"
לעומת גרתי, דנה ארבל, פסיכותרפיסטית ומנהלת מרכז טיפולי לילדים ובני נוער של עמותת "אלי", דווקא רואה יותר יתרונות במשחקים און ליין. "כמובן שחשוב שהילדים יעשו יותר מדבר אחד כל היום, אבל משחק, כל משחק, הוא מרחב ביניים הנמצא בין עולם הדמיון למציאות שמאפשר חוויות שלא יקרו בחיים עצמם, ואפשר להתחבר סביב רעיונות ומטרות מסוימות. דווקא בתקופה הזו, כשיש בידוד חברתי, משחקים און ליין מצליחים לחבר בין הילדים ולשמור את הקשרים החברתיים שלהם. עם זאת, חשוב שהדברים יעשו בצורה מווסתת ושילד שנכנס לעולם הוירטואלי יתודרך כיצד להיזהר מהסכנות האורבות בו ומתוקפים שמתחזים לילדים".
הסכנה הזו לא ממש קיימת באמונג אס, שבו ילדים משחקים רוב הזמן רק עם ילדים שהם מכירים.
"אז יש לו הרבה יתרונות. יש ילדים שלא מסוגלים להתבטא בחיים הרגילים, או להוציא לפועל יכולות שיש להם, ודווקא דרך האווטאר שלהם הם יכולים למצוא כוחות שקיימים בתוכם. המרחב האינטרנטי והריחוק יכולים לעזור לילדים. למשל, אצלנו במרכז, בתחילתו של הסגר הראשון, נאלצנו לעבור לטפל בילדים ובני נוער בזום והדבר עורר בנו חששות רבים. היה מדהים לראות שפתאום אצל חלק מהמטופלים שמשהו איתם הרגיש 'תקוע' בפגישות הפרונטליות נפתח פתאום מרחב יותר חופשי ומאפשר שבו חלק מהח מצליחים הרבה יותר לבטא את עצמם ואת הרגשות שלהם. הבנו שעבור חלקם זה בפירוש ה"safe zone" וגם אם אנחנו מורגלים לראות רק את הרע והסכנות, המרחב הזה הפך להיות כבר מזמן מימד נוסף שהילדים שלנו מתקיימים בתוכו ומכיל גם הזדמנויות להתפתחות".
אז מה הורים שבכל זאת מודאגים צריכים לעשות?
"קודם כל, לוותר על המחשבה שרק מה שאנחנו מכירים ויודעים מהניסיון שלנו הוא טוב. יש עולם חדש שאנחנו לא כל כך מכירים, אבל הוא כאן ומתקיימים בו הרבה דברים מדהימים. לילדים רבים, העולם הווירטואלי מהווה מימד נוסף ומשלים לעולם הממשי - הם נפגשים שם, מדברים שם, הגבולות מטשטשים בין העולמות. מה שחשוב זה להיות קשובים ולהציץ מדי פעם, לראות איך הילד משחק, לא רק לתחום בזמן ולצעוק לו כשהזמן עבר. הורה צריך לשים לב האם הכלי הזה, משחק און ליין, משמש לבריחה מהעולם. חשוב להבחין שהפערים לא הופכים גדולים מדי ושהמשחק שהילד משחק בו הוא מרחב בונה ולא מקטין ומסכן. למשל, אולי האווטאר שלי גיבור אבל אני מרגיש חלש. הורה צריך להיות קשוב ולתקשר עם הילד".
סיבה נוספת שאפשר לייחס להצלחה של אמונג אס בקרב הורים היא המיעוט היחסי של רכישות בתוך המשחק. משחקים דוגמת פורטנייט לא עולים כסף להורדה, אבל כדי להצליח בהם המשתמשים משקיעים יותר ויותר כסף בנשקים, מיגונים ושאר תוספות. באמונג אס אתה יכול לרכוש חיית מחמד. זהו. ליאור ברודר, מנכ"ל חברת משחקי 11SHEEP ומרצה בנוגע להתמכרויות למשחקים, מוסיף עוד נקודה חשובה להורים. "קנו לילדים שלכם את המשחק, אל תתנו להם לשחק בגירסת החינם. אתם חושבים שאתם לא משלמים, אבל אתם משלמים במטח של פרסומות שמתפוצץ עליכם. כמו כל משחק, גם משחק און ליין עושה הכל כדי להשאיר את השחקנים, במקרה הזה הילדים, מחוברים. אם ילד אוהב לשחק עוד משחק אחרי שהוא היה המתחזה, אבל לא ישחק עוד משחק כשהוא לא היה, המשחק ידע את זה וייתן לו את תפקיד המתחזה יותר. בסופו של דבר זה הכסף של המשחק, פרסומות ורכישות, וככל שהילדים משחקים יותר, המשחק מרוויח יותר".
בינתיים, INNERSLOTH, מפתחי המשחק, עצרו את התכניות שלהם ליצירת משחק המשך. בבלוג שהם פרסמו בספטמבר הם הודיעו שהוסיפו עוד מפה לאיזורי המשחק והתחייבו "יש לנו עוד הרבה תוכניות. אנחנו רק צריכים לארגן אותן ולהחליט מה נעשה קודם". מצד שני, לא ברור כמה זמן ההתלהבות מהמשחק תימשך. "אני לא בטוחה שאמשיך לשחק במשחק כשהקורונה תיגמר", מסכמת מיקה, "בטח אחזור לדברים שאהבתי לעשות לפני שהכל התחיל". עידו מסכם: "יש כל כך הרבה משחקים. כל משחק משעמם מתישהו ועוברים למשחק הבא".