408 קילומטרים. זהו המרחק בין המקום שבו אתם נמצאים כעת, ובית תחנת החלל הבין-לאומית (בהנחה שזו חולפת ממש מעל ראשכם, לא מאורע נדיר במיוחד אגב). זה לא נשמע כל כך רחוק, אך האתגרים העצומים הקשורים בשיגור מטען כלשהו לחלל מסבכים מאוד את העניין - ומעלים את רף המחיר לרמות בלתי נתפסות.
בזכות SpaceX וחברות פרטיות נוספות שהפכו את השוק לתחרותי ודינאמי יותר, העלות בהחלט פחתה בעשור האחרון, מ-54,500 דולרים לקילוגרם עם מעבורת החלל, ל-2,700 דולרים בטיל רב-פעמי.
זהו ללא ספק שיפור עצום, אך כזה שמותיר את תג המחיר באזור עשרות מיליוני הדולרים לשיגור. וחייבים לזכור שתדירות הטיסות הללו גורמת לרכבת ישראל להיראות מצוין. במקרה הטוב, מסוגלת סוכנות החלל האמריקנית לשגר מטענים לחלל פעם בכמה שבועות. השורה התחתונה של כל זה פשוטה: גם עכשיו, רגע לפני ששנת 2020 מתחילה, שיגור של מטען לחלל - כל סוג של מטען - הוא עניין מסובך, יקר להחריד, שמתכוננים אליו שנים מראש.
למה היה חשוב לנו לספר לכם את כל זה? כדי להבהיר בדיוק כמה זה מטורף שלעיתים, עושים את דרכם לחלל מטענים שלא בטוח אם היינו טורחים לסחוב מתל-אביב לטבריה. בין עשרות טונות של ציוד מדעי מתקדם וניסויים שעשויים להפוך לחלוטין את כל מה שאנחנו יודעים על היקום, מסתננים לחלל גם מיני צעצועים, כלים הזויים וסתם חפצים שמישהו החליט לשגר למסלול סביב כדור הארץ בלי שום סיבה טובה. אספנו עבורכם כמה מהמקרים המוזרים ביותר, ואל תחשבו שזו רק בעיה של הגויים - על חלק מהטירוף הזה גם אתם שילמתם.
לאפות עוגיות בחלל
נתחיל משיגור שנערך ממש לאחרונה, 2 בנובמבר ליתר דיוק. על גבי חללית מטען ששיגרה נאסא לתחנה ובה ציוד קריטי להמשך שהותם של אסטרונאוטים בחלל, נארז לו גם… תנור אפייה, ולצידו מיכל של בצק. התירוץ שאותו מספקת סוכנות החלל הוא ניסוי שנועד לבדוק מה יהיה צורתן וטעמם של עוגיות הנאפות בחלל: האם סביבה של אפס כוח משיכה תגרום להן להראות מוזר? האם בתנאי טמפרטורה קיצוניים, הבצק יהפוך בלתי אכיל, או שזו תהיה העוגיה הכי טעימה ביקום?
מאחר שהערך המדעי בתשובות לכל השאלות הללו מוטל בספק, נראה שהמטרה העיקרית היא לבדוק האם ניתן לשפר את תנאי השהות של אסטרונאוטים בחלל, בהרחבת הדיאטה שלהם למאפים. בהתחשב בכך שבכל רגע נתון שוהים בתחנת החלל לא יותר משישה אסטרונאוטים, ניתן בהחלט לקבוע שהעוגיות שאותם יאפו יהיו הפחמימה היקרה (והמיותרת?) ביותר בהיסטוריה.
לצידו של התנור, אגב, שוגרו לחלל גם כמה חתיכות של מכונית ספורט מתוצרת למבורגיני, כדי לבדוק מה יקרה לגוף סיבי-הפחמן שלהן בתנאים של חוסר כבידה. אתם יודעים, למקרה שמישהו ינסה לנהוג במכונית הספורט שלו לירח.
נעלי אדידס
עוד מאורע דרמטי שקרה החודש הוא חתימה על הסכם שיתוף פעולה בין סוכנות החלל האמריקנית ובין… יצרנית הנעליים אדידס. במסגרת ההסכם, החל משנת 2020 תעביר נאסא לתחנת החלל הבין-לאומית את דגמי הנעליים החדשות של אדידס, בכדי שניתן יהיה לבחון אותן בתנאים של חוסר כבידה. "אסטרונאוטים יבחנו תיאוריות שונות שעשויות לשפר את ביצועי הנעליים, אך בלתי אפשרי לבחון אותן על גבי כדור הארץ", כך לפי אדידס.
למה בדיוק הם מתכוונים? קשה להבין, והדוגמה האחת שניתנה - היכולת לבחון כדורגל המסתובב באוויר - לא נשמעת כמו משהו שאמור להצדיק שיגור לחלל. ההסבר הפשוט יותר הוא שמדובר פשוט בתעלול יחצני, ולסוכנות החלל הרעבה לכל תקציב לא ממש מפריע להפוך את טובי האסטרונאוטים שלה לדוגמנים עבור הנעליים החדשות של אדידס, אם זה עוזר לגייס כספים בכדי לממן משימות חלל אחרות, הרבה פחות סקסיות אבל הרבה יותר חשובות.
חרב האור של לוק
ב-2007 חגגו החנונים 30 שנים לצאתו של הסרט הראשון בטרילוגיית "מלחמת הכוכבים". כדי לחגוג את המאורע המשמעותי הזה בהיסטוריה של האנושות, החליטה סוכנות החלל האמריקנית לשגר לחלל חרב אור (לייטסייבר). ולא סתם חרב! זו הייתה אחת החרבות המקוריות שבהן אחז מארק המיל, הלא הוא לוק סקיוולקר, בעת צילומי סרט הקולנוע. ככל הידוע, לא נתקלו האסטרונאוטים באף לוחם סית' שחייב קרב חרבות מרגש באמצע המשימה.
באז שנות אור
ואם כבר בצעצועים עסקינן, מסתבר שגם "באז שנות אור", מכוכבי סדרת סרטי הקולנוע "צעצוע של סיפור", זכה להגשים את יעודו וטס לתחנת החלל הבין-לאומית בדמות בובת צעצוע בגובה 30 סנטימטר. הוא נותר שם כמעט שנה וחצי, שימש לצורך "ניסויים באפס כבידה" (אין לנו שום מושג למה הכוונה - האסטרונואטים בדקו האם בחלל הוא באמת מסוגל לעוף?), ובעיקר השתתף בצילומים וקליפים שונים במטרה לשכנע את ילדי בית-הספר להשקיע יותר בלימודי מדע. ב-2009 חזר באז לכדור הארץ (גם זה עניין לא פשוט בכלל אגב), ומאז הוא ניצב במוזיאון החלל של וושינגטון כעדות לכך שאולי כדאי לפקח באופן הדוק יותר על תקציבה של נאסא.
עצמות דינוזאורים
הדינוזאורים נכחדו לפני מאות מיליוני שנים - ובכל זאת שניים מהם זכו, באיחור מסוים, לביקור חטוף בחלל. המקרה הראשון היה ב-1985, כאשר כמה עצמות משלד של דינוזאור בעל מקור דמוי ברווז בשם "מאייאסורה פיבלסאורום" נשלחו לתחנת החלל "ספייב לב" לביקור שארך כשבוע. למה? כי הדינוזאור הזה הוא "הדינוזאור הרשמי" של מונטנה. כן, גם אנחנו לא ממש מבינים.
ב-1998 נשלח לחלל שלד נוסף, הפעם של דינוזאור טורף בשם קואילופיסיס שהגיע לשהות קצרה בתחנת החלל הרוסית "מיר". היא הגיעה לשם דווקא באדיבות סוכנות החלל האמריקנית - אולי מישהו שם קיווה שהקרינה הקוסמית תגרום לשלד להתעורר ולטרוף את הקוסמונאוטים?
חול ממגרש בייסבול
כל אסטרונאוט אמריקני שיוצא למשימה ממושכת בתחנת החלל הבין-לאומית (זוכרים את התדירות שהזכרנו קודם? ברגע שהגעת - אתה תקוע שם לכמה חודשים לפחות), רשאי להביא עמו מטען אישי במשקל קילוגרם אחד. רובם מנצלים את ההקצאה הקמצנית הזו (ואנחנו עוד חשבנו שוויז אייר קשוחים) לתמונות של המשפחה, ספרים או מוזיקה, אך כאשר יצא האסטרונאוט גרט רייסמן למשימה ב-2008, הוא החליט לנצל חלק נכבד מהמטען שלו כדי להביא עימו… חול ממגרש הבייסבול של ה"יאנקיס", קבוצת הבייסבול המפורסמת מניו-יורק.
רייסמן, כפי שאתם בוודאי יכולים לנחש, הוא מעריץ שרוף של הקבוצה, ובמהלך שהותו בתחנה גם דרש מצוות הקרקע לעדכן אותו בזמן אמת בתוצאות כל המשחקים. אנחנו מוכנים לסלוח לו שכן לאחר שפרש מתפקידו בסוכנות החלל האמריקנית, עבר לנהל את את משימות השיגור של SpaceX, חברה שכאמור קיצצה בעשרות אחוזים את עלות המשלוחים לחלל.
הטסלה של אילון מאסק
על השיגור הזה אולי שמעתם - המיליארדר אילון מאסק הוא בהחלט לא טיפוס צנוע - ועדיין אי אפשר להתעלם מכך שבפברואר 2018, במהלך הניסוי הראשון של ה-Falcon Heavy (הטיל הגדול והחזק ביותר של SpaceX), המטען אותו נשא הטיל העצום לחלל היה… מכונית ספורט אדומה מתוצרת טסלה, מהאוסף האישי של מאסק עצמו. בתוך המכונית הותקנה בובה של אסטרונאוט, ואליה הוצמד נגן מוזיקה שניגן את "ספייס אודיטי" של דיוויד בואי בלופ.
קשה לחשוב על תעלול יחצני מוצלח יותר, ואכן השיגור הזה הצליח לרתק את העולם ולפתוח את מהדורות החדשות - שבדרך כלל אינן מתעניינות בשיגורי ניסוי "סתמיים". אכזבה אחת בכל זאת נרשמה: התכנית המקורית הייתה שמכונית הטסלה והאסטרונאוט-בובה היושב בתוכה יעשו את דרכם כל הדרך למאדים, אולם בסופו של דבר צנחה המכונית לאחר כמה שבועות בחזרה לתוך האטמוספירה של כדור הארץ וסביר להניח שלא נותר ממנה דבר.
תעלומת דובוני המים
נקנח בסיפור ישראלי לגמרי, שנחשף ממש לא מזמן. מסתבר שעל החללית "בראשית", שלא בדיוק הצליחה לנחות על הירח, הגיע גם מטען של דובוני מים מיובשים - חיות זעירות ולא ממש דומות לדובים, אך ככל הנראה האורגניזמים החיים הקשוחים ביותר בכדור הארץ. הדובונים האלה מסוגלים לשרוד כמעט כל דבר, לרבות טמפרטורות קיצוניות לגמרי, וברגע שהעניינים חוזרה לשגרה הם פשוט מתעוררים וממשיכים כרגיל.
התכונות יוצאות הדופן הללו הפכו את הדובונים למסקרנים מאוד עבור מדענים, והשאלה מה יקרה להם בחלל בהחלט עלתה בעבר - הדובונים אפילו זכו לטוס לירח באחת ממשימות אפולו. אלא שבמקרה של בראשית, היו הדובונים למעשה נוסעים סמויים. אף אחד מצוות התכנון והשיגור של החללית לא ידע דבר על המטען הזה. הוא הוסתר בתוךדבק של דיסק עם מידע מכדור הארץ, וקיומם נחשף רק חודשים אחרי ההתרסקות כאשר יוצר הדיסק, נובה ספיבק, החליט לספר על הניסוי שאותו ביצע על דעתו ומבלי להתייעץ עם איש.
באופן עקרוני, למעשה הזה עשויות היו להיות השלכות לא טובות: הדובונים יכלו לזהם את החללית עצמה או את הירח, ובכל מקרה לניסוי ללא תכנית מסודרת או אמצעי בקרה וניתור משמעותיים אין באמת כל הצדקה ומדובר בסיכון מיותר. אז מה אפשר כבר לומר על הסיפור המוזר הזה? קודם כל, בהיעדר כל דרך לבדוק האם אכן הוסתרו הדובונים בתוך החללית בראשית, ייתכן בהחלט שספיבק בדה את העניין כולו מליבו. העובדה השנייה היא כי בהתחשב בכך שהחללית מלכתחילה לא נבנתה כדי לספק הגנה לאורגניזמים חיים בעת הנחיתה, ובסופו של דבר התרסקה באלימות, סביר להניח שאף אחד מהדובונים - קשוחים ככל שיהיו - לא שרד את המסע המטלטל לירח.