לפני כמה ימים הוכיתי בתדהמה: טפטוף קל צמרר את ערפי. חושבים אתם, וכי מה צפוי יותר מאותם קדימוני-משקעים המזדרזפים להם בשלהי-ספטמבר? אז ההפתעה נבעה מהעובדה שישבתי בכלל בסלון ביתי המקורה למשעי. היריקה המחוצפת ניתזה אלי מהמזגן, ואחריה הגיע גם סילון. משכתי כתפיים לחות. בכל זאת מדובר במזגן שגילו כגילי.

מזגן
טיף טף | צילום: Ma-Ke, Thinkstock

הוא מרייר לעתים מזוויות הפה. גם אני. גם אצלו המוח כבר לא מתפקד – כך קבע ארקדי המתקן. השלט רחוק שלו הסתווה פעם בין ערימות עיתונים ושוגר איתם למחזורית, ומאז אנחנו תקועים על 19 מעלות במהירות אוורור גבוהה. אבל ארקדי אמר שחבל לזרוק, מזגנים כאלה לא מייצרים יותר (מאז 1985). בכל קיץ אנחנו אומרים, טוב, בסוף העונה נחליף, ובינתיים האשמאי הדמנטי נטול שליטה על הסוגרים עוד עומד כאן ומקפיא לנו את הדם.

אני שונא לזרוק. פעם זו היתה סתם קמצנות פולנית שירשתי ממשפחתי מוכת הצנע והאינפלציה, שבתגובה אבולוציונית הולמת העמידה דורות של גברים שיודעים לתקן הכל. גם בי עדיין מפעפע אותו די.אן.איי לא ממומש, שליבו נחמץ על כל שקית/כבל/אטב/אטם/גומייה/שקע/פתקית/מקל טוב שמושלך לפח. אבל בשנים האחרונות זה התהפך. עדיין חבל לזרוק, אבל לא בגללי, אלא בגללכם.

זורקים במקום לנקות

לפני כמה ימים התקלקל לי נגן התקליטורים שהולך אותי מסוף האלף הקודם. גררתי אותו למתקן. לקח 150 שקל. ב-187 שקלים כבר יכולתי לקנות נגן תקליטורים חדש משולב עם רמקולים של המותג Artech, שלא שמעתם עליו רק מרוב שהוא יוקרתי. אפילו לא שקלתי את זה.

דיסק
אי אפשר לנגן את הדיסקים, נעשה דברים אחרים | צילום: 13Smile, Shutterstock

מבאס אותי לדמיין את הטוסטר אובן שלי מצטרף ל-40 מיליון הטונות של פסולת אלקטרונית שנזרקת מדי שנה, בכל העולם, רק כי צריך להחליף לו את שקע החשמל שנמס קצת. יש אנשים שזורקים טוסטר לפח במקום לנקות את הפירורים בחריצים.

לא פספסתי את ההתנהגות הצרכנית המקובלת בעולם היום: לקנות בזול, לזרוק מהר ולהחליף בחדש. אלא שזו התנהגות מטומטמת, אנוכית ובמקרים רבים לא משתלמת כלכלית. אם קומקום חשמלי יקר עולה פי 3 מאחיו הזול אבל מחזיק פי 5, אז ברור שהוא המוצר הזול. במקררים ומוצרים גדולים זה עוד יותר בולט. אבל יש גם את השיקול הסביבתי. כל המוצרים הזולים האלה יסיימו את חייהם באיזו מטמנה או מפעל פירוק פיראטי בשטחים, כשהם משחררים לאוויר, למים ולקרקע כל מיני חומרים רעילים, שכבר פגעו כנראה בעובדי הדחק שייצרו אותם תמורת דולר וחצי ליום ובלי תנאים סוציאליים. אז למה לקנות 3 קומקומים כשאפשר לקנות אחד.

הפטנט השוודי 

יש בישראל חוק לא רע למיחזור פסולת אלקטרונית - חוק נהדר שמטיל על יבואנים את החובה לטפל במוצרים שלהם כשהם יוצאים משימוש. רק שכמקובל כאן, אף אחד לא אוכף את החוק. לפחות לפי הדיווח מתחילת השנה מדובר ב"מקופח שבחוקי המיחזור" שנמצא "בתחתית הסולם". סולם חוקי המחזור, כן? לא בדיוק סולם שראשו נוגע בשמיים. אל תשאלו אילו מאמצים הפעלתי כדי למצוא איך להגיש את הלפ-טופ הקודם למחזור. 

פסולת אלקטרונית
פסולת אלקטרונית | צילום: ShutterStock

לכן התרגשתי למקרא הידיעה הזו שבאה משוודיה – המדינה רוצה לעודד את התושבים לשלוח לתיקון במקום לקנות חדש, והיא עושה את זה על ידי הקטנת המע"מ על תיקון מוצרים.

זה תופס על הכל - ממכונת כביסה דרך אופניים ועד בגדים. ואם עדיין בא לכם את החדש, אני מציע לכם להסתכל על המוצר בחנות כמו שאני מסתכל עליו – זבל עתידי. וזה מוציא לי את החשק לקנות. לתקן את העולם מתחיל בלתקן את הטוסטר שלכם.