אנחנו שולפים את הסמארטפון כדי לדעת על איזה אוטובוס לעלות, מתכתבים בדרך בוואטסאפ ומעבירים את הזמן בקנדי קראש או חיפוש דייטים בטינדר. את כל הטוב זה אנחנו מקבלים בחינם, ואם מישהו יעז לדרוש מאיתנו תשלום - כנראה שננטוש וננדוד לדבר הבא. אז איך בעצם חברות הסטארטאפ מרוויחות כסף? התשובה, מסתבר, מורכבת ודורשת משקיעים נדיבים, קהילת מעריצים ובעיקר - המון סבלנות.

אפליקציות (צילום: Álvaro Ibáñez, Flickr, iOS / iPhone)
צילום: Álvaro Ibáñez, Flickr, iOS / iPhone

שאזם: עדיין חיה מכספי משקיעים

שאזם עובדת כמו קסם ומזהה בתוך שניות גם את השירים האזוטרים ביותר. במדינות מסוימות, היא אפילו מזהה תכניות טלוויזיה וסרטים. אך למרות שמדובר באחת האפליקציות הפופולריות בעולם, היא עדיין לא מצליחה להגיע לרווח. 

בראשית דרכה, אי שם בתחילת שנת אלפיים, כשסמארטפונים היו עוד בלוקים עצומים ומעוטי יכולת, מודל הרווח היה די פשוט. כדי לזהות שיר, היה צריך לחייג למספר טלפון ולהשמיע אותו. אחר כך נשלחה למכשיר הודעת סמס עם הפרטים, ובהמשך גם עם קישור לקניית השיר. שירות זה עלה 0.60 פאונד בריטי לזיהוי, או 4.5 פאונד לחודש לזיהוי בלתי מוגבל.

בהמשך, התשלום החודשי התבטל, וההכנסות של שאזם החלו להגיע מקישורים לקניית שירים או מנוי לשירותי מוזיקה (כי מתברר שכאשר מישהו שומע שיר, הדבר הראשון שהוא רוצה לעשות זה לשמוע אותו שוב), פרסומות באפליקציה, או מכירה של גירסה ללא פרסומות ועם חיבור לעוד שירותי הזרמת מוזיקה, בתמורה ל-21.90 שקל.

בשנה האחרונה שאזם נכנסה לעולם הפרסום. בזמן שידור פרסומות בטלוויזיה או בקולנוע, הלוגו של האפליקציה מופיע למטה, והצופים - שגם כך עם הראש בסמארטפון- מוזמנים לשאזם. הזיהוי של הפרסומת מוביל לרכישה של המוצר, או לאתר עם סרטונים ופרטים נוספים. השיטה הזו מיועדת להחליף בצורה נוחה יותר את סריקת קודי ה-QR או קריאת "חפשו אותנו בפייסבוק" - והמפרסמים משלמים לאפליקציה עבור הזכות להיות מזוהים.

אמנם החברה מכניסה כסף מכל האפיקים הללו (50 מיליון דולר ב-2013, למשל), אבל נכון לעכשיו, 16 שנים אחרי שהוקמה, שאזם עוד לא הצליחה להיות רווחית באמת, והיא עדיין חיה מכספים של משקיעים, שמעריכים אותה בכמיליארד דולר.

בריטני ספירס בלאס וגאס (צילום: הפייסבוק הרשמי של בריטני ספירס)
מזהים את השיר? | צילום: הפייסבוק הרשמי של בריטני ספירס

מוביט: אפליקצית האוטובוסים שמרוויחה ממוניות

מתי האוטובוס מגיע או האם קו 59 כבר עבר, הן שאלות שהולכות ונעלמות מתחנות האוטובוסים. בזכות פתיחה של מאגרי מידע ממשלתיים (ובהם מידע על תחבורה ציבורית) אפליקציות שונות יכולות לתת לנו את המידע הזה ולחסוך את האינטאקציה האנושית. 

מוביט היא אחת האפליקציות הבולטות בתחום, והיא פועלת במקביל במאות ערים בעולם. האפליקציה לוקחת את המידע הגולמי שמספק משרד התחבורה, ומשלבת אותו עם חכמת ההמון שמשתמש בה. במילים אחרות, ממש כפי שווייז נעזרת בנהגים כדי לדעת על פקקים, כך מוביט יודעת אם אוטובוס מתעכב או אם יש בעיות בתחנות, הכל הודות לדיווחים של נוסעים או ניתוח של מידע עליהם, כשאפליקציה פועלת.

אגד או דן לא משלמות למוביט על השירות, וגם אנחנו המשתמשים לא. אז מאיפה הכסף? מנכ"ל החברה, ניר ארז, אמר לאחרונה בראיון כי הכוונה היא למכור כרטיסי אוטובוס ישר מהאפליקציה. כלומר, מתכננים מסלול, משלמים ועולים לאוטובוס.

מקור הכנסה נוסף מתבסס על כך שהתחבורה הציבורית, איך נאמר, לא תמיד מספקת את הסחורה, ומאפשר בהקשה אחת לוותר על האוטובוס וישר להזמין מונית, כשכמובן מוביט תגזור לעצמה עמלה. האם זה עובד? בשלב זה החברה ככל הנראה עדיין לא רווחית, וכמו כל סטארטאפ משקיעה את הזמן בבניית מוצר ובסיס משתמשים. המשקיעים בינתיים ממשיכים להגיע, בתחילת השנה החברה גייסה עוד 50 מיליון דולר מקרנות שונות, ובהן הקרן של נוקיה ושל BMW - מה שמציב את שווי החברה ב-400 מיליון דולר.

moovit
מוביט, מה הדרך הכי קצרה לכסף?

וואטסאפ: מזל שיש את פייסבוק

זוכרים שסמס עלה 40 אגורות, ואם רצינו לכתוב בעברית היה אפשר להשתמש רק ב-70 תווים? תקופת האבן הזאת הגיעה לסיומה עם כניסת הסמארטפונים, חבילות הגלישה העשירות, וחבילות "הכל כלול".

לצד מגוון שירותי התכתבויות צמח ב-2009 ווטסאפ, שאותו ייסד יאן קום, מאגר מאוקראינה שהפך למהנדס תוכנה ביאהו, שממנה פרש. לפי אחד המקורות, קום החמיץ שיחת טלפון בזמן שהיה בחדר הכושר ורצה שתהיה אפקליציה שתגיד לחבריו בכל זמן נתון האם הוא זמין או לא. לימים האפליקציה החליפה את הסמסים, בין השאר כי לא היה צריך לדעת מה המייל או שם משתמש של החברים, אלא רק מה הטלפון שלהם - מה שכבר יש לנו.

העקרון של הרווח בוואטסאפ בתחילת הדרך היה פשוט מאוד - המשתמשים משלמים עליה דולר אחד בשנה, כאשר חלקם הצליחו לקבל אותה בחינם. כן, במכתבי השרשרת שמקבלים על כך שעוד מעט האפליקציה תהיה בתשלום, יש גרעין של אמת. יותר נכון זרעון קטן. האפליקציה לא תהפוך לכחולה ואי אפשר לבטל את הגזרה על ידי משלוח לעשרים חברים. פשוט כשמקבלים תזכורת רשמית (אם בכלל מקבלים כזאת), צריך לשלם דולר.

הקלפים קצת נטרפו מאז. וואטסאפ נמכרה בשנה שעברה לפייסבוק בסכום מטורף של כ-19 מיליארד דולר. וואטסאפ מפסידה הרבה מאוד כסף מאז שהוקמה, ומכניסה עשרות בודדים של מיליונים מתשלום של מנויים, גם בתרחיש אופטימי מאוד ולא קרוב למציאות שבו כל 800 מיליון המשתמשים ישלמו דולר בשנה, זה עדיין רק 800 מיליון דולר, כך שיתכן שפייסבוק תגבש אסטרטגיה חדשה לגמרי, שתעזור לה להרוויח מוואטסאפ (או לפחות לא להפסיד), ותחליט לתת את הכל בחינם לכולם.

מנהלי וואטסאפ ופייסבוק יצטרכו לשבור את הראש כיצד להחזיר את ההשקעה ובפורבס מציעים שתי דרכים עיקריות: מכירת מוצרים בתוך האפליקציה (כמו מדבקות לצ'אט), וגבית עמלה על העברת כספים בין גולשים בתוך ווטאסאפ.

ווטסאפ, פייסבוק (צילום: Justin Sullivan, GettyImages IL)
800 מיליון שישלמו דולר כל אחד? | צילום: Justin Sullivan, GettyImages IL

טלגרם: לא רוצה כסף

מי שהתאכזב מוואטסאפ כי היא קורסת, כי היא עולה כסף, כי לא היה ניתן לדבר בה במחשב (עד לאחרונה), כי שיחות לא נשמרות בענן, כי אי אפשר לקיים שיחות שיעלמו בסיומן, וכי היא מכרה את עצמה לתאגיד ענק ומרושע, מצא נחמה בזרועות של טלגרם - שהקומה לפני פחות משנתיים.

התשובה לשאלה של איך היא עושה כסף במקרה של טלגרם היא מסקרנת יותר ומוזרה. היא לא עושה כסף, והמייסד שלה, פאבל דורוב, גם לא רוצה לעשות ממנה כסף. למעשה, הוא חושב שזה לא מוסרי לשים פרסומות לצד תוכן אישי.

בינתיים דורוב מזרים חמצן לאפליקציה. הוא הקים גם את VK, הרשת החברתית הרוסית הכי גדולה באירופה, פוטר ממנה וברח מרוסיה בשביל להסתובב בעולם כשהוא מתארח בדירות מ-Airbnb. אחרי שמכר מניות של VK בשווי מאות מיליוני דולרים, הוא עדיין יכול להרשות לעצמו לקיים את טלגרם, במימון עצמי.

"אנחנו מאמינים בשירות הודעות מהיר ובטוח שהוא גם 100 אחוז בחינם", נכתב באתר של האפליקציה, "אין כוונה שהיא תיצור רווח". שם נאמר גם כי אם בעתיד יהיה צריך כסף, יבקשו מהמשתמשים לתרום כרצונם, או ימכרו אפשרויות נוספות בתשלום - אך כאלה שהן לא חובה בשביל שירות טוב.

קבוצות וואטסאפ (צילום: Flashpop, GettyImages IL)
טלגרם, מאמינים במאה אחוז חינם | צילום: Flashpop, GettyImages IL

טינדר: סומכים על מי שהתייאש

טינדר היא אחת האפליקציות שכולם אוהבים לשנוא. מצד אחד, היא יצרה מהפכה בעולם הדייטינג והפכה את המשחק לפשוט (ויש שיגידו, פשוט מדי), מצד שני, היא יוצרת מעין קטלוג אנושי מנוכר ולא בדיוק מעודדת אהבת אמת. בשלב זה השירות הוא חינמי לחלוטין וללא פרסומות. 

בשביל להתחיל להכניס מזה כסף, בטינדר השיקו בחודשים האחרונים שתי תכונות חדשות, שלדברי החברה היו הכי מבוקשות. הראשונה היא האפשרות לחפש בני או בנות זוג מכל מקום בעולם (ולא רק ברדיוס הקרוב). האפשרות השניה היא האפשרות לחזור לאחור, אם האצבע היתה קלה על ההדק ופסלתם מישהו בטעות. כל זאת, ופטור מפרסומות (שכרגע עדיין אין), יעלו בין 12 ל-100 שקלים בחודש - תלוי מי אתם, וכמה טינדר רוצה לגבות מכם.

קראו גם: טינדר לא רוצה משתמשים בני שלושים

קשה לדעת עוד אם הרווקים ינהרו בהמוניהם וישלמו, ינטשו בזעם, או יסתפקו בשירות החינם. אך עם 1.2 מיליארד החלקות אצבע ביום, בטינדר סומכים על זה שבטוח מישהו ירצה לשלם.

טינדר (צילום: tinder)
המנוי אינו משלם על המנוי לאהבה | צילום: tinder

אינסטגרם: תוכן פרסומי

בין כפות רגליים של תינוקות, ארוחות בוקר על שולחן עץ, וצילומים אמנותיים של ים, הפיד של אינסטגרם החל לשלב לפני כשנה וחצי גם תמונות של גלידות ונעלי התעמלות של חברות מסחריות - גם למי שלא מנוי על העמודים של אותן חברות.

שירות אלבומי התמונות הפופולרי משתמש בשיטה הכי בסיסית של קידום תוכן בתשלום. המתוג מעלה תמונה כרגיל לאינסטגרם ומנסה לדבר בשפה של הגולשים - כלומר בוחר פילטרים מתאימים, מצטרף לממים ולתופעות רשת, אבל גם משלם בשביל שהתמונה תופיע בכל מקום.

אינסטגרם נמצאת יחסית בתחילת הדרך, ומגייסת מפרסמים בהדרגה בשביל לראות אם זה עובד. לא ברור אם ההכנסות מהפרסומות הללו גדולות, אך לפי הערכות זה יצמח מ-700 מיליון דולר השנה, ל-5.8 מיליארד דולר בשנת 2020, מה שלחלוטין יחזיר את ההשקעה על הרכישה של פייסבוק.

בר רפאלי (צילום: מתוך האינסטגרם של סיימון אלמלם, instagram)
בר רפאלי, ממליצה באינסטגרם | צילום: מתוך האינסטגרם של סיימון אלמלם, instagram

קנדי קראש: מוכרים חיים

כתבות רבות ניסו לפצח את סוד ההצלחה של קנדי קראש. משחק מהז'אנר הוותיק "התאם שלושה" שסחף רבים ושרף אינספור שעות שהיו יכולות להיות מנוצלות למשהו יעיל יותר.

בניתוח אחד טוענים כי המשחק הופך להרגל: משחקים אותו עם הקפה של הבוקר, או בהפסקת הצהריים עד שזה הופך לשגרה, מה גם שזה משחק שאפשר לשחק ביד אחת. ניתוחים נוספים טוענים כי ממתקים הוא מכנה משותף שקל להתחבר אליו ומתחבר לילדות.

מדובר במשחק דמוי מכונות הקזינו - רוב הפעמים הבית מנצח והשחקן מפסיד, יש למזל יותר משמעות מלכישורים בהחלפת סוכריות, וכאשר מנצחים, יש חיזוק חיובי על ידי מילות עידוד, מה שמביא לסיפוק ושחרור של דופמין בגוף, שגורם להתרגשות ואז לרצון להמשיך לשחק. ובאיזשהו שלב, להמשיך לשחק אומר להשיג חיים או לקנות בונוסים - והנה, מפה הכסף ואפילו הרבה ממנו.

למרות כל התרגילים והנסיונות לרמות עם כיוון השעון, ולמרות הצקות הולכות ונשנות לחברים, ולמרות שאפשר פשוט לקחת הפסקה של כמה דקות, קנדי קראש מכניס ליוצריו לא מעט כסף, מ-2.3 אחוז בלבד מהשחקנים. למרות שההכנסות נמצאות במגמת ירידה, אותם שחקנים הוציאו 1.33 מיליארד דולר על המשחק ב-2014, ועוד 1.04 מילארד דולר במחצית השניה של 2013 לפי הדיווח של הגארדיאן.

צפו במשחק הסוער (צילום: חדשות 2)
גם מאיר שטרית מכור לשעבר | צילום: חדשות 2

פלייבאז: מרוויחים על הכיפאק

אתר החידונים ושאלוני האישיות הצליח בשנה וחצי שהוא קיים להפוך לאחד האתרים הפופולרים בעולם, בשיתופים בפייסבוק, בגלישה במחשבים, ובגישה מהסלולרי. בדומה לאתרים אחרים מעידi שנות ה-2000, גם בפלייבאז מתבססים על תוכן הגולשים, שמחברים בעצמם את השאלונים, ועל שיתופי פעולה עם חברות גדולות שנעזרות בפלייבאז בשביל להטמיע שאלונים

מאיפה מגיע הכסף לשאלונים? גם כאן התשובה היא פרסומות. אלא שלפלייבאזז יש את יתרון הפופולריות. יתרה מכך, לאחרונה החלו בפלייבאז לתמרץ את מחברי השאלונים שלהם, באמצעות תוכנית חלוקת הרווחים מהפרסומות, כפי שעושה יוטיוב.

בראיון ל-mako, התייחס שאול אולמרט, מנכ"ל וממייסדי באזפיד לעניין הרווחים "בוא נגיד שאנחנו חברה רווחית מאוד, בסדר גודל של...", הוא אמר אז ותמהמה לכמה רגעים, "על הכיפאק".

פלייבאז (צילום: עודד קרני)
שאול אולמרט | צילום: עודד קרני