העיתונות המסורתית מתה, יחי העיתונות החדשה. עיתונות בה האינטרנט מכתיב את הטון והקצב, עיתונות בה כל אחד יכול להיות הכתב, העורך והמו"ל של עצמו, להביע דעה ולהשפיע מבעד לטוקבק, הרשת החברתית או הבלוג הפרטי, ולאחרונה גם באמצעות אתרי "חדשות גולשים" ההולכים ומתפשטים ברשת. עיתונות בה העם כותב את מה שהעם קורא.
באנגלית התופעה הזו מכונה "Citizen News", דהיינו "עיתונות אזרחים", שאנחנו מעדיפים להתייחס אליה כעיתונות גולשים. סצנת עיתונות הגולשים, בה כל מי שידו על המקלדת יכול לייצר חדשות ולפרסמן ברשת, צוברת תאוצה בשנים האחרונות הודות לזינוק במספר המשתמשים המצוידים בטכנולוגיה איכותית וזמינה (דור 3 בסלולר, מצלמת רשת), עלייה במהירות הגלישה והקלות בה ניתן לפרסם ולהפיץ תכנים באינטרנט.
כשיוטיוב מעתיקים מדרום קוריאה
המדינה הראשונה שגילתה את הפוטנציאל החדשותי של הקעקע הטכנולוגית הזאת הייתה דווקא דרום קוריאה, שהולידה את OhmyNews, אתר חדשות גולשים הוותיק בעולם שמחזיק בגאווה מוטו: "כל אזרח הוא כתב". האגדה מספרת שבשנותיו הראשונות צבר האתר פופולריות וכוח השפעה כה אדירים, עד שהביא לבסוף לחילופי שלטון במדינה. לימים הוא התרחב לעיתון וערוץ טלוויזיה, וכיום פועלים בו למעלה מ-50 אלף כותבים בהם רופאים, עיתונאים, סטודנטים, עובדי ממשלה, קוסמטיקאיות ובעצם כל מי שרוצה להירשם לפרויקט. הרווחים זעומים (מקסימום 16 דולר לידיעה נקראת במיוחד), אך בהתחשב במספר הידיעות שמתפרסמות מדי יום – 200 ויותר – החשיפה והסיפוק כנראה שווים את הטרחה.
מאז עלייתו לאוויר של OhmyNews בפברואר 2001, החלו לצוץ אתרי חדשות גולשים כפטריות אחרי הגשם, ובשנה שעברה החליט גם יוטיוב שהוא לא נשאר חייב. בחודש מאי אשתקד הוכרז בבלוג הרשמי של יוטיוב על פתיחתו של ערוץ חדש, citizen news, אשר "מיועד לאזרחים חובבים ומקצוענים כאחד, שיש בהם מסירות ולהט לדווח על האירועים והחדשות המתרחשים בקהילה המקומית שלהם", כך לפי חזונה של אוליביה, מנהלת הערוץ. עד היום נרשמו מאות אלפי צפיות ויותר מאלף כותבים קבועים. אלא שבעולם בו מקבל האזרח במה דיגיטלית זמינה וזולה, לצד כתבות על אסונות טבע ועוולות חברתיות סביר להיתקל גם בדיווחים משממים על מאבקה של מועצת תלמידים להכניס מכונת חטיפים לבית הספר. אם כך, נשאלת השאלה האם למודל העיתונות החדש יש פוטנציאל אמיתי לחשוף סקופים שהעיתונות המקצועית לעולם לא תגיע אליהם, או שמא הטוקבקיסטים הדעתניים פשוט צמאים לבמה מרווחת יותר?
מידיום, רייר או וולד אן – איך תרצו את חדשות הגולשים שלכם?
בתוך מרקחת עיתונות הגולשים ניתן למצוא תערובת משתנה של מרכיבים: כתבים מקצועיים יותר ופחות, רמות התערבות ועריכה שונות של בעלי האתרים, דעות סובייקטיביות לצד תיעוד דוקומנטרי של אירועים, ובכלל – הרבה סטיות מהחזון האידיאליסטי ליצור קהילת שוליים אכפתית שמשפיעה על סדר היום.
במאמר שפרסם סטיב אאוטינג ב- 2005 באתר Poynter Online, הוא טען שעיתונות גולשים מתחילה מהרמה הבסיסית ביותר של לחצן התגובה. קוראי הטוקבקים המסורים ודאי הבחינו שמדי פעם, בתוך ים של תגובות לקוניות/ אמוציונאליות/ ללא תוכן, צץ איזה גולש אלמותי שמצליח לחדד איזו נקודה שהכותב פספס, ולעיתים אף להוסיף על המידע שהופיע בכתבה. קוראים כאלה, מסביר אאוטניג, יכולים להפוך את הסיפור המקורי לטוב יותר. בשלב הבא ניתן למצוא אתרי חדשות שמערבים את הגולש באופן פעיל יותר בכך שהם מקצים לו בלוג-דעה קבוע לפרסום סיפורים שלא הגיעו לכותרות.
לבסוף מגיעים אתרי חדשות הגולשים הרשמיים, שמבוססים על טהרת קולו של האזרח הקטן. גם כאן קיימים מודלים שונים: אתרים קהילתיים שמתמקדים בעיקר בחדשות מקומיות (לדוגמה: האתר הזה), מה שאומר שתמצאו בהם גם דיווחים מנשף הסיום של התיכון האזורי וסיפורים בסגנון "אחר צהריים בשכונה שלי"; אתרים נטולי עריכה אליהם מעלים הגולשים ידיעות 24 שעות ביממה, ללא רתיעה מניסוחים לא תקינים או שגיאות כתיב, וכמובן, אתרי חדשות גולשים "מקצועיים", בהם קיימת עריכה כפילטר לסינון תכנים שאינם חדשותיים במיוחד, ושמירה על סטנדרטים בסיסיים של הגהה ואמינות, כמו OhmyNews הקוראני שכבר הזכרנו או YouWitnessNews מבית יאהו שהושק לפני כשנתיים.
ומה בישראל?
הבייבי הישראלי בתחום חדשות הגולשים, סקופ, עלה לרשת בינואר 2006. עד ספטמבר 2008, הספיק המודל החדשותי המרענן לצבור למעלה מ-2000 כותבים ולהילחם למען הנפקת תעודות עיתונאים לכותביו, אלא שאז נקלע המשקיע העיקרי לקשיים, וסקופ נאלץ לכבות את השאלטר.
חודשים ספורים לפני הדעיכה, כשהאתר היה בשיאו, נאות שי גולדן, העורך הראשי דאז, להעניק לערוץ הדיגיטל ראיון מלא גאווה ואופטימיות. "הרעיון מאחורי סקופ הוא שכל אחד יכול לעשות חדשות, לא שכל אחד יכול להיות עיתונאי" קבע גולדן בזמנו. "באופן טבעי, יש הרבה יותר אזרחים מאשר עיתונאים, ואזרחים נמצאים בכל מקום, כל הזמן. גם חדשות נוצרות בכל מקום, כל הזמן. מרבית האזרחים שקוראים חדשות בעיתונים ובאינטרנט מרגישים שהם יכולים לספר את הסיפור יותר טוב, או לתת זווית אחרת אבל אין להם במה".
טוקבקים זאת לא במה?
גולדן: "תראי, הגולשים של היום כבר לא מוכנים להיות רק פאסיביים, לאכול בכפית מה שהתקשורת מספקת להם. הם רוצים להיות אקטיביים, ואם בהתחלה נתת להם כלים דינאמיים כמו טוקבקים ו-RSSים, היום זה כבר לא מספיק להם. הגולשים רוצים להיות שותפים ליצירת ועיצוב התוכן של החדשות."
לראייתו של גולדן העיתונות המסורתית נמצאת היום בתהליכי הגדרה מחדש. "אם בשנות החמישים דיברו אל העם בשפה טלוויזיונית ובשנות התשעים עברו לדבר איתו באמצעות האינטרנט, היום מי שמדבר זה העם עצמו – לא רק העיתונאים", הוא מסביר. על השאלה מה כל כך רע בעיתונאות המקצועית, השיב כי "התקשורת בישראל מכותבת על ידי הגמוניה די ברורה שקובעת מה חשוב ומה פחות חשוב".
ובכל זאת, תסכים איתי שסקופ לא ממש משפיע על סדר היום הציבורי
גולדן: "התפיסה היא שרק לעיתון עם תפוצה רחבה ביותר או לחדשות ערוץ 2 שעולים עם סיפור ראשי במהדורה של שישי – יש את הכוח להטות את סדר היום הציבורי. לגבי סקופ, אני בהחלט יכול לומר שאנחנו יכולים ליצור אימפקט בקרב הציבור. אם ניקח לדוגמה את מאבק הנכים לדוגמה, ראיתי כמה וכמה כתבות שבזכות פרסומן חל שינוי בחיי האנשים שכתבו אותן. בעולם התקשורת הישראלי רק כאשר נכה מתבצר מול משרדי ראש הממשלה זה מגיע לכותרות. לצערי, זה משקף את המצב כיום, בו הרבה אג'נדות נדחקות לקרן זווית: חדשות מהפריפריה, נושאים שבוערים לעמותות, לארגונים. אז אם את במידת השפעה על סדר היום הציבורי את מתכוונת לכמות כניסות לאתר - כנראה שהוא עדיין לא עומד בקריטריון הזה. ברמת ההשפעה הנקודתית על סדר היום של אנשים מהישוב – בהחלט כן".
אתה לא מפחד שסקופ יהפוך לבלוגספירה אחת גדולה?
"בלוג הוא עניין של הגדרה. בעיני בלוג הוא יומן רשת אישי שהמטרה בו היא ליצור דו שיח עם הקהילה בעולם האישי שלך, אבל עקרונית הוא יכול להתקיים גם ללא קוראים. בסקופ המרכיב העיקרי שעומד מאחורי כל הכתבות הוא הרצון להיות חלק מהקהילה, להיות יותר מההיגד האישי".
החלום ושברו?
כמעט שנתיים מאוחר יותר, פברואר 2010, אני מנסה לברר מה בדיוק קרה לבשורה המבטיחה שנשא גולדן בהתלהבות אמיתית אי שם ב-2008. רחביה ברמן, לשעבר סגן העורך של גולדן והיום העורך הראשי של סקופ, מסביר: "על רקע המשבר הכלכלי העולמי, ובעקבות עזיבתו של המשקיע העיקרי, הפך סקופ ממערכת גדולה ופעילה לאתר חדשות במתכונת מצומצמת מאוד. נאלצנו לעבור למצב שרק אני ושי כותבים ומפעילים את סקופ מהבית, כיוון שרוב הצוות פוטר. לא היה מי שיגייס ויפעיל את הכותבים".
אז גולדן פשוט התייאש?
"שי עזב לטובת תפקיד עורך מוסף הארץ, ואני נשארתי לתחזק את האתר בפעילות מצומצמת מאוד".
לפני שנתיים גינה שי את גופי התקשורת הגדולים שמקדמים תכנים לפי אינטרסים ברורים, והנה הוא מצטרף לגוף כזה בדיוק. מה קרה לערכים שהובילו אותו כעורך סקופ?
"את יודעת, בזמנו הייתה איזו עיתונאית בכירה שהתאכזבה לגלות שאנשי מערכת סקופ עובדים בשכר. מצחיק לחשוב שחמישה אנשי מערכת שמגיעים לת"א מדי יום לעבודה של 8-9 שעות יעשו את זה בחינם. האידיאלים לא צריכים לבוא על חשבון הפרנסה. שי עדיין מאמין במודל של סקופ, אבל מטבע הדברים, כשבאופן זמני הפסיקו משכורות לאנשי הצוות, הוא נאלץ למצוא פרנסה אחרת. אני עבדתי כפרילנס במקביל, כך שיכולתי להמשיך להפעיל את סקופ באופן מצומצם מהבית".
מה השתנה?
"אחרי כמה חודשים הגיעה מנכ"לית חדשה ותותחית, אפרת שפושניק אשת אינטרנט מקצועית שמבינה היטב את המדיה בעידן הרשתות החברתיות, מה שהמנכ"ל הקודם - על כל מעלותיו - לא היה. פרט לזה, המתכונת של האתר הנוכחי לא שונה באופן מהותי מקודמו. זה עדיין אותו עקרון של כנס, פתח לך חשבון וכתוב. אנחנו מקדמים חדשות ברוח "הלכתי, הייתי, ראיתי, צילמתי", בבד בבד עם נושאים שמגיעים גם לוואלה,Ynet ו-NRG ולשאר סוכנויות החדשות. ההבדל הוא באופן בו האירועים מדווחים, הרי בסקופ הדיווח הוא נקי משיקולים כלכליים או מערכתיים למיניהם".
קיימת היום עריכה כלשהי בסקופ, או שכל הידיעות עולות אוטומטית?
"ידיעה מתפרסמת רק כשאני מקליק עליה. היום אנחנו במצב שחלק מהחומרים עולים מיד, במידה ומדובר בגולשים קבועים שכותבים לנו כבר שלוש שנים ואנחנו סומכים עליהם. השאר עוברים סינון בסיסי. לצערי, אנחנו עדיין לא במצב שאני יכול לערוך במשרה מלאה, אבל אני מאמין שאנחנו נגיע לשם מהר מאוד ואני אשמח לקצץ בעיסוקיי האחרים בשביל סקופ, שזה הדבר הכי מלהיב שקורה היום בעיתונות".
אתה באמת מרגיש ככה?
"בודאי. אף פעם לא הפסקתי להרגיש ככה. אנחנו לא נכשלנו, רק הורדנו את הפלג. המודל של מערכת מקצועית ועיתונאים אזרחים, הוא לדעתי המודל המנצח. אני לא אומר שצריך שיהיו רק עיתונאים אזרחים, אבל חשוב שהיה את העוגן הזה כנגד העיתונות הממוסחרת הקשורה באינטרסים".