בפיילוט ראשון מסוגו, קבוצה מצומצמת של רופאות, עובדות סוציאליות והייטקיסטיות - רובן נשים חרדיות ודתיות שלא התגייסו לסדיר - התגייסה בחודשים האחרונים לצה"ל ישירות לשירות מילואים. מדובר בעשרות נשים, חלקן אימהות לילדים בגילאי 25-48. לפני מספר חודשים הן סיימו את הטירונות וכעת הן משתבצות לתפקידים שונים, בהתאם למקצוע בו הן עוסקות.

המודל עצמו לא חדש והוא כבר רץ מספר שנים עם גברים שלא גויסו לשירות סדיר, אם כי באופן יותר גמיש ופחות מותאם אישית. כעת, הוא חל גם על נשים. המטרה הפעם היא לייצר קונספט יעיל ומקצועי שגם לא מבזבז משאבים לצה"ל, וגם ממקסם את היכולות של המתגייסות. אחת מהן היא צפורה וויטי, מפתחת תוכנה בכירה בחברת אלמנטור (Elementor) שפיתחה פלטפורמה לבניית אתרים בקוד פתוח, בת 32 מירושלים. וויטי עלתה לארץ מארצות הברית בגיל 18 כשכבר החלה לימודי מדעי המחשב באוניברסיטה ולכן קיבלה דחיית שירות. בגיל 19 קיבלה פטור. 

"לקחתי בתחילת המלחמה שבועיים חל"ת כדי להתנדב", היא מספרת. "במקביל שמעתי על קבוצת נשים שקיבלו כמוני פטור בגיל גיוס ושבודקות את האפשרות לגיוס למסלול שלב ב'. הייתה קבוצת וואטסאפ של מאות נשים שהיו מעוניינות להתגייס, ומתוכם צה"ל בחר בעובדות במקצועות ספציפיים - נשות רפואה, עובדות סוציאליות ועובדות בהייטק. בסך הכל, גויסו 46 נשים".

בסוף ינואר הן עברו טירונות של שלושה שבועות יחד עם קבוצת בנות צעירות שעברו טירונות "רגילה". "היינו קבוצה מאוד מגוונת. חצי בנות 18, וחצי בנות 25-48. הסיטואציה הייתה מאוד מיוחדת ולפעמים מוזרה, גם לנו וגם למפקדות, הכי מבוגרת בקבוצה הייתה אמא לבן שגם התגייס בעצמו השנה".

הקבוצה שהתגבשה הייתה מגוונת מבחינה דתית וכללה חרדיות, דתיות לאומיות ונשים שלא מגדירות את עצמן בקבוצה מסוימת. "המוטיבציה בשמיים. כולנו קצת משוגעות, בקטע טוב", היא מעידה על עצמה ועל שאר הקבוצה. "בשבילי הדתיות לא הייתה אף פעם קשורה לגיוס אבל היו שם בקבוצה כאלו שכן. רוב הנשים שם הגיעו מקהילות שלא הולכות באופן מוצהר לצבא. שאלתי אותן מה השתנה אצלן וקיבלתי תשובות מגוונות, אם כי המכנה המשותף לכולן היה המשקל המכריע של אירועי השבעה באוקטובר. היו כאלו שכבר לא מחוברות לדת, כאלו שעדיין מחוברות אבל מבחינתן מה שהיה נכון להן בגיל 18 כבר לא רלוונטי עכשיו, והיו כאלו שטענו שהצבא יכול להיות בעייתי לילדה בת 18 אבל לא לאישה בת 35, למשל".

וויטי דווקא חשבה להתגייס לשירות סדיר, אבל זה לא הסתדר. "כשעליתי לארץ חשבתי להתגייס. התחלתי את התואר במדעי המחשב עוד לפני שעליתי ולכן החלטתי קודם לסיים אותו. בסוף זה לקח כמה שנים, ואז זה הרגיש לי כבר מאוחר מדי. בשלב הזה ויתרתי על הרעיון ללכת לצבא. אמרתי שבמקום זאת אני אלך לעבוד, אשלם מיסים ואהיה אזרחית טובה. סמכתי על האחים שלי שהלכו לצבא ולא חשבתי שזה עוד יקרה לי".

הטירונות כאמור הייתה חדשה לא רק להן, אלא גם למפקדות, שלא היו מוכנות בהתחלה להוביל קבוצה של נשים מבוגרות יחסית, חלקן בעלות תפקידים בכירים באזרחות וחלקן עם משפחה וילדים. "זה בהחלט מוזר לחלק פקודה לאמא בת 40 כשאת בת 20. אם בהתחלה עוד ניסו לאסור עלינו להשתמש בטלפון, באמצע היום מהר מאוד הבינו שזה לא רלוונטי. הייתה שם מישהי שהבן שלה היה צריך להתאשפז תוך כדי, אי אפשר להגיד לה לא להיות עם הטלפון".

"היו בקבוצה פרמדיקית, אחות ורופאה, והמ"כית שהעבירה לנו שיעור עזרה ראשונה הבינה בשלב מסוים שמשהו פה מוזר. היה לנו גם שיעור על איך לטפל בבן אדם עם התקף חרדה, בזמן שיש בקבוצה עובדת סוציאלית שמתעסקת שנים עם נוער בסיכון".

אז איך זה להיות בצבא לראשונה בגיל 32?

"לישון באוהל עם עוד 18 נשים היה די קשה עבורי. זו אולי הפעם ראשונה שלי בצבא, אבל זו לא פעם ראשונה שאני מחזיקה נשק. אני מתנדבת סיור במשטרת ישראל ויש לי רישיון לנשק פרטי. אני השתמשתי בנשק פעם ראשונה בגיל 12 בארה"ב, אבל לחלק מהנשים כל העניין של לסחוב את הנשק ממקום למקום היה מאוד לא מוכר. בשלב מסוים צילמתי סרטונים עם האקדח האישי שלי כדי להסביר איך לעבוד איתו".

איך הגיבו הקולגות בחברת אלמנטור?

"בהתחלה הם היו קצת בשוק, אבל תמכו בי לגמרי ושמחו בשבילי. אני יודעת מהנשים האחרות שבמקומות עבודה אחרים היו כאלו שפחות התלהבו. אני יכולה להמשיך להכין עוגות לחיילים, אבל הגעתי למצב שצה"ל צריך את הידע והניסיון שלי. זה הרבה יותר משמעותי מבחינתי".