הרבה משחקים היכו את העולם בתדהמה, ביראה, בטירוף חושים התמכרותי – אבל אף משחק לא עשה את זה באופן רציף כל כך ולמשך כל כך הרבה זמן. הרבה משחקים הפכו להצלחה ברגע שנחתו על כדור הארץ, הרבה משחקים הולידו אימפריה כלכלית משגשגת – אבל אף אחד מהם לא נכתב באקדמיה הסובייטית למדעים. חוץ מטטריס.
השבוע חוגג טטריס יומולדת 25. הוא יצא ממשרדו של אלכסיי פג'יטנוב במרכז המחשוב של
האקדמיה למדעים ביום רביעי, 6 ליוני, 1984. ואז הוא נעלם לגמרי.
זאת היתה שנה טובה למשחקים: במערב
רגע.
כדי להמשיך, הפעילו את הווידיאו הבא. אי אפשר לקרוא את הכתבה שלפניכם בלי סאונדטרק מתאים.
1984 הייתה שנה טובה למשחקי מחשב. רשימה חלקית של משחקים שיצאו באותה שנה: נקמת מונטזומה. משחק האסטרטגיה Art of War – זה שכל משחק אסטרטגיה אחר יתבסס עליו, ועם זאת, לא יגיע לרמתו. זקסון. Q*bert's Qubes. מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. King's Quest, שהתחיל את ז'אנר הקווסטים של סיירה. כולם משחקים שחידשו את הז'אנרים שהם עצמם המציאו. עשרים וחמש שנה אחר כך, רק מי שגדל באותה תקופה זוכר את המשחקים האלו. בטטריס עדיין משחקים.
טטריס לא בדיוק נעלם. הוא רק ירד למחתרת. אחרי שאלכסיי פג'יטניקוב כתב את טטריס (השם, טטריס, הוא שילוב של טטרומינו, כלומר צורות המורכבות מארבעה ריבועים, כמו כל הצורות בטטריס, וטניס, המשחק שפג'יטניקוב אהב), ודים גרסימוב, מתכנת-קומראד, לקח את המשחק של פג'יטניקוב שנכתב למחשב הסובייטי אלקטרוניקה 60 ויצר גרסה למחשבים החדשים של IBM, PC, העתיק אותו לכמה דיסקטים – צורת העברת מידע פרימיטיבית – והעביר אותו לכמה חברים. מה שקרה אחר כך היא תופעה שנראית לנו טריוויאלית בימים האלו של האינטרנט והבוז לזכויות הפצה, אבל ב-1984 היה יכול לקרות, כנראה, רק במוסקווה הסובייטית: מי שקיבל אותו התחיל להעתיק אותו לחברים. די במהרה, המשחק שרף לו נתיב דרך מוסקווה, טייל במזרח אירופה, הגיע להונגריה – ובכל מקום שבו עבר, מאות שחקנים התחילו לראות צורות נופלות.
טטריס הוא ככל הנראה משחק המחשב היחיד שיש מחלה על שמו. אפקט טטריס הוא מה שקורה לך אחרי שאתה משחק טטריס במשך כמה שעות – ובינינו, אם מתחילים לשחק טטריס, קשה שלא לשחק בו לפחות כמה שעות – אתה מתחיל לראות צורות נופלות. בכל מקום. בנסיעה במכונית שלך, כשאתה מנסה להרדם. צורות גיאומטריות בעולם – קופסאות בסופר, מכוניות בכביש – מתחילות להסתדר לך כמו הריבועים הארוזים בצפיפות בשורות טטריס. כל שחקן טטריס – כלומר, כולם – מכיר את התופעה הזאת.
שאר ההיסטוריה של טטריס רצופה מחלוקות היסטוריוגרפיות ומשפטיות. מה שבטוח הוא שאנדרומדה, חברת משחקים בריטית שנעלמה מאז, גילתה שם את המשחק, החליטה לעשות ממנו כסף, ניסתה, אבל לא הצליחה, למצוא את היוצרים המקוריים מבעד למסך הברזל, ולפני שהצליחה כבר מכרה את המשחק לחברת המשחקים האמריקאית ספקטרום הולובייט. (הצלחות נוספות של ספקטרום הולובייט היו משחק הסוליטייר הראשון על מחשב ומשחק הסוקובאן הראשון מחוץ ליפן. היה להם משהו עם סדר, להולובייט).
הולובייט הביאו את טטריס למחשב האמריקאי ב-1986. ההצלחה – במונחים של 1986, אז לא לכל אחד היה מחשב בבית, מחשב במשרד, פלייסטיישן בסלון וטלפון סלולרי עם יותר כוח מחשוב מאשר סופר-מחשב משנות השישים – הייתה הצלחה מיידית. עד 1989, היו גרסאות של טטריס לכל מחשב ומכונת משחקים שהאל הטוב חנן בהם את אמריקה של שנות השמונים: אמיגה. פי.סי. אפל II, יותר מעשר חברות ייצרו גרסאות משלהן לטטריס, הממשלה הסובייטית – שקיבלה את הזכויות מפג'יטנוב – ניסתה לקבל נתח מהרווחים, וכולם ראו צורות נופלות.
לטטריס יש השפעות מעניינות על המוח. אולי מעניינת מכל העובדה שעשו כל כך הרבה מחקרים על ההשפעה של טטריס על המוח. למשל: אפקט טטריס. למשל: משהו במוח שלנו מגיב לצורת המשחק של טטריס – הצורות, שצריך לסדר באופן אידאלי בשורות, כדי שהשורות יעלמו – ובאופן כלשהו מתרגל למשחק, נהיה יעיל יותר ככל שאתה משחק יותר טטריס. למשל: אנשים שסובלים מאמנזיה אנטרוגרדית, כלומר, לא מסוגלים ליצור זכרונות חדשים, כמו ההוא מ"ממנטו", מצליחים לזכור את הצורות הנופלות, גם אם הם לא זוכרים ששיחקו במשחק. אבל בעיקר: משהו במוח מגיב לטטריס בעוצמה ובהנאה שכמעט כופים עליך להמשיך לשחק. המשחק הוא אינטואיטיבי לחלוטין: לא צריך ללמד אף אחד לשחק טטריס. יותר קל להתמכר לטטריס מאשר לסיגריות. זה אפקט טטריס האמיתי.
ברגע הזה בזמן נכנסות לזירה שתי ענקיות משחקי מחשב, שהפכו את השוק על פיהו ושינו את כללי המשחק אז ומאז כמה וכמה פעמים: נינטנדו (NES, גיימבוי, Wii), ואטארי (אטארי). הם עוזרים לממשלה הסובייטית לעמוד על זכויות ההפצה שלה בשוק קפיטליסטי, מקבלים את רוב הזכויות, ואם נקצר, כל רוכש של גיימבוי, שהיה המשחק הנייד-עם-קלטות הכי נמכר בהיסטוריה, קיבל גם טטריס. אם עד כה, עשרות אלפים שמעו על טטריס, הרי שבשנות התשעים טטריס נמכר ב-33 מיליון עותקים. רק לגיימבוי.
בשנות התשעים קרה עוד משהו משמעותי: האימפריה הקומוניסטית הרוסית קרסה ונעלמה. חמש שנים אחרי שגורבצ'וב פירק את ברית המועצות, ב-1996, פג'יטנוב, אותו מהנדס מחשבים שכתב את טטריס, ועד כה לא הרוויח ממנו אלפית מהכסף הנהדר שהוא עשה לאדוני חברות המשחקים בארה"ב, באירופה וביפן, קיבל את הזכויות על המשחק. הוא מיד הקים את "חברת הטטריס", הארגון שרוב פעילותו היא להלחם בעשרות ומאות יצרני המשחקים, חברות התוכנה והמתכנתים הפרטיים שעדיין יוצרים גרסאות לא-חוקיות למשחק הזה, שבאופן משונה, למרות זקנתו המופלגת, עדיין עושה כסף.
הפעילות השניה של חברת הטטריס: רגולציה. למשל, רק בתחילת המאה הזאת נקבע סופית הצבע הרשמי של כל אחת משבע הצורות במשחק. הצורה הישרה, ה-l, היא אדומה.
טטריס נמכר עד היום במאות מיליוני עותקים, והוא אולי המשחק היחיד שיש לו גרסה לכל פלטפורמה פופולרית מאז אמצע שנות השמונים ועד היום: אפשר לשחק בו על מחשבי אפל II עתיקים ועל האייפון שלכם, באיפוד, פי.סי, טלפון-משחקים דיגיטלי, וגם, נשבע לכם, על אוסילוסקופ.
הבטחתי הפתעה בסוף, אז הנה היא: הנה המשחק המקורי, כפי שהומר למחשבי PC על ידי גרסימוב.