חשבתם פעם על הסיפור של שלגייה? אני לא מדבר על החיים ההזויים בבית מפוקפק עם שבעה גברים קטנים ומזוקנים – אלא על ההתגלגלות של סיפור הפולקלור העתיק, שנאסף על ידי האחים גרים ואז עובד לסרט על ידי דיסני מבלי שאלו ישלמו סנט שחוק אחד. כמובן שאין בעיה מוסרית או חוקית עם העובדה שדיסני לא שלמו על הסיפור, אחרי הכל זכויות היוצרים עליו הסתיימו מזמן. אבל אם ניסיתם לקחת את שלגייה של דיסני ולעשות איתה משהו חדש, אז אתם כבר עוברים על החוק. דיסני מצליחים לדאוג לכך שהזכויות על היצירות שהם עיבדו ימשיכו להישאר שלהם, וכל עוד הם ימשיכו להיות בעלי השפעה כמו שהם היום, הסיכויים שמי מהסרטים שלהם ישוחרר לציבור הוא אפסי.
האיזון העדין של זכויות היוצרים
הבעיה של זכויות היוצרים והגדלת טווח הזמן בה יש לזכויות האלו תוקף משפיעה באופן ישיר על הצורה בה התרבות שלנו מתקדמת ונראית. איך דיסני הייתה נראית אם לא היה להם אישור להשתמש בכל האגדות האלו? קרוב לוודאי שהיא לא הייתה המעצמה שהיא היום. אם תסתכלו על האינטרנט תגלו שהרבה מאוד מהדברים המוצלחים יותר נולדים מתוך הערבוב והשילוב בין דברים מקוריים לבין דברים מוכרים. יוטיוב מלאה בדוגמאות לתכנים שעוברים רמיקס: קליפים של משחקים המשולבים במוסיקה (בין אם מקורית או כזו שיש עליה זכויות); הפקה מחדש של המוסיקה מתוך האחים מריו; טקסטים המשולבים בתוך טקסטים אחרים. אנחנו חיים בתוך עולם שמעתיק ומשכפל את עצמו כל הזמן, אבל מה שיפה הוא שמדי פעם נוצרים דברים חדשים ומדהימים.
הבעיה שאז יש סיכוי שאתם יצרתם משהו שעליו בנו את יצירת המופת ואתם לא מקבלים כלום, אפילו לא קרדיט.
חייב להיות איזון בין הגנה על זכויות היוצר לבין החופש של האחרים לבנות על היצירה הזו וב-2001 נעשה ניסיון אחד שמוכיח את עצמו גם היום: Creative Commons. קרוב לוודאי שאם הסתובבתם באינטרנט בשנה שנתיים האחרונות נתקלתם מתחת לתמונה או בראש האתר בערמת צלמיות קטנות הצמודות לזוג האותיות CC – מה שאומר שהן מעוגנות תחת הרישיון הנ"ל.
אחד מהאנשים שמובילים את המהפכה הזו הוא מהפכן הרשת לורנס לסיג, שגם שימש יושב הראש של קריאייטיב קומונס עד שפרש לאחרונה. לסיג נתן כמה הרצאות מאלפות על חשיבות השמירה על הגבלת זכויות היוצרים ולאחרונה הוציא לאור את רמיקס, ספר אשר עוסק בדרך בה האינטרנט מפתחת אומנות.
מי בכלל צריך את זה?
היום יותר מבכל זמן אחר אנחנו משתפים אנשים ביצירות שלנו. אנחנו מפיצים ידע דרך בלוגים, מפרסמים תמונות דרך פליקר וסרטים ביוטיוב. זה אולי לא משהו שאנחנו חושבים עליו, אבל אנשים אחרים משתמשים במידע שאנחנו מספקים גם אם אנחנו לא רואים את עצמנו כאנשים מקצועיים.
כמה פעמים ביום אתם משתמשים בתמונות שאתם מוצאים ברשת מבלי לחשוב כלל על מי שיצר את התמונות האלו? כמה קליפים כמו זה שנעשה בעזרת World of Warcraft על שירו של ג‘ונתן קולטן ניתן למצוא ביוטיוב? גם אנחנו וגם המשתמשים האחרים המייצרים תוכן יכולים וצריכים לשמור על האינטרסים שלנו. כאשר חברות כמו מארוול עושות שימוש בתמונות שצלמו אנשים פרטיים זה מראה שדברים השתנו בעולם, שלתוכן שאנחנו מייצרים יש חשיבות. אם אתם אומנים בתחילת דרכם, לרישיון השימוש יש יתרונות עוד יותר גדולים. אתם יכולים לפרסם שיר ולאפשר לאנשים להפיץ אותו באופן חוקי מבלי שיחששו לעשות כן בגלל איום בתביעה. סקוט סיגלר, סופר האימה המפורסם, מפיץ את כל ספריו בחינם ברשת תחת רישיון CC. מה שסקוט ואחרים מבינים הוא שאי אפשר לעצור את השיתוף באינטרנט, אבל אפשר בהחלט לעשות בו שימוש כדי לקדם את עצמכם.
מבלי להטריח בפרטים משפטיים ארוכים, CC מאפשר לכל אחד לבנות ”רישיון שימוש“ שמגן על היצירה שלו ובאותו הזמן מאפשר חופש שימוש לאחרים. יכול להיות שאתם מוכנים שאנשים ייקחו שיר שלכם ויערכו אותו מחדש ואפילו ימכרו אותו, כל עוד הם נותנים לכם קרדיט בתור היוצרים המקוריים. יכול להיות שאתם מוכנים שאנשים יעשו מה שהם רק רוצים עם היצירה שלכם כל עוד, כמוכם, הם מפיצים את היצירה החדשה באותה הצורה שאתם הפצתם ולא גובים על כך כסף. יש מספר אפשרויות שנפרשות לפני המשתמש כשהוא בונה לעצמו רישיון שימוש. בכל מקרה זה לא יעלה לכם כלום ויהיה ברור מאוד לכל אחד מה מותר ומה אסור לעשות עם היצירה שלכם. רישיון השימוש של CC יוצא מנקודת הנחה שאנשים שומרים על החוק ומאפשר גמישות רבה יותר ליצורי התוכן בדרך בה היצירה שלהם מתפתחת בעולם.
באתר של CC תמצאו הרבה מאוד מידע על הדרך בה ניתן להשתמש בתכנים המוגנים ברישיון הזה. יש לכם אתרי חיפוש המתמקדים באיתור יצירות שנמצאות תחת רישיון השימוש של CC, יש אתרים המתמחים במוסיקה ומאפשרים לאומנים להפיץ ולהשתמש ביצירות של אחרים. אנחנו חיים בתרבות של שיתוף ושיתוף, בניגוד למה שחושבות חברות המוסיקה הגדולות, הוא לאו דווקא גנבה. מידע צריך להיות חופשי כדי שלכולנו תהיה את היכולת להתפתח ולגדול כבני אדם וכיוצרים. ברוח הזאת, CC הוא כלי נוסף שיכול לעזור לכם והוא בהחלט לא נוצר כדי להגביל.