סר חינם

פראיירים לא מתים, הם רק מפתחים.

שתי חבורות עבדו על טלאי העברית הפיראטי לאייפון, שאותו מבטיחה זכיינית אפל בישראל כבר למעלה משנה לנסות ולהביא לפה. אחת החבורות, iPhoneHE, מכרה את התוכנה שלה ב-235 שקל לעותק והכניסה יותר ממיליון שקל. השנייה, HebDev, שהתגבשה בין השאר במחאה על המחיר הגבוה, חילקה את גרסתה בחינם. הקבוצות המתחרות נקלעו לסכסוך, שלווה בחסימות הדדיות של האתר המתחרה ובתלונה במשטרה על ניסיון הפלה של אחד מהם. בסוף פברואר הודיעה חבורת HebDev שתפסיק לספק את התוכנה החינמית. "בחודשים האחרונים מצאנו את עצמנו עמלים כ-6 שעות ביום בממוצע לטובת המשך קיומו של הפרויקט", נכתב בהודעת הסגירה של האתר (hebdev.com). "האופטימיות שאפפה אותנו כי נוכל להמשיך זאת תקופה ארוכה החלה לדעוך ככל שעברו הלילות (...) השקעה זו גבתה מחיר גדול מידי מאיתנו (ללא כל תמורה)".

לטענת הקבוצה, 200 אלף הורדות נמנו לתוכנה שלהם, אולם בודדים התנדבו לסייע בתחזוקה ובפיתוחה, ותרומות זעומות הגיעו מפחות מ-60 משתמשים. ואם לא די בכך, גורמים שהציעו שירותי פריצה ועברות של אייפון בתשלום, השתמשו בתוכנה. כלומר, בזמן שאנשי HebDev עבדו בהתנדבות, אנשים אחרים עשו כסף על גבם. "בישראל, פראייר מי שמפתח בחינם", הם כותבים. כעסם המובן הוביל לצעד נקמני: "HebDev נועל בזאת את שעריו ולא ישחרר עדכונים נוספים, או את קוד המקור שהיווה את הבסיס לפרויקט". משמעות הדבר היא שאף אחד לא יוכל לקחת את הקוד ולהמשיך את הפיתוח מהמקום בו נעצר. ההודעה הזועמת מסתיימת בלינק אירוני, שמפנה את המעוניינים בעברית לאייפון אל האתר של המתחרים, iPhoneHE.

ערמומי הוא הישראלי האינטרנטי: תן לו משהו בכסף, והוא ימצא דרך להשיג אותו בחינם. תן לו משהו בחינם, והוא ימצא דרך לעשות מזה כסף. הסיפור המאוד ישראלי של העברית לאייפון מזכיר את זה של סרפרי, ספקית אינטרנט ישראלית שהחלה ב-1999 לספק גלישה בחינם תמורת צפייה בפרסומות, והגיעה בשיאה לכ-150 אלף משתמשים. האקרים טובי לב פיתחו מעקף שאפשר לגלוש בסרפרי תוך חסימת הפרסומות. סרפרי נסגרה בתחילת 2001 אחרי שנקלעה לחובות. יכול מאוד להיות שחסימת הפרסומות הייתה רק בשוליים, ושהחברה נפלה בלי קשר אליה, בגלל מודל עסקי שגוי או התפוצצות בועת ההיי-טק. אבל שני הסיפורים הללו, של סרפרי ושל אייפון, הם עדות לכפיות הטובה שלנו. גם כאן וגם כאן יש מקום לחשבון נפש של הגולש הישראלי, אבל ההיסטוריה מלמדת שגם בפעמים הבאות, הוא ימצא דרך להתחמק מהחשבון.

מהנעשה ב-co.il

וואלה ישיקו RSS ברבעון השני של השנה, תפוז השיקו מנוע חיפוש פנימי חדש ועובדים על בלוגיה חדשה, ונענע10 פועלים לשדרוג שירות האימייל שלהם. פיהוק. ב-ynet וב-nrg שדרגו את הטוקבקים. ב-ynet: טוקבקים משורשרים (במקום "ל-15: אתה צודק"), הצגת כל הטוקבקים באותו עמוד, אפשרות לטקסט עשיר ולינקים, הצגת תמונת המגיב ותגובות נוספות שלו. ב-nrg צ'יפרו את הגולשים הרשומים בהעלאת תגובותיהם מיד, ללא סינון. השינויים הללו משפרים את חוויית המשתמש של המגיבים, גורמים להם למחויבות גדולה יותר למה שהם כותבים ומגדילים את הנאמנות שלהם לאתרים. עורכת nrg בירנית גורן סיפרה לי שהשינוי נועד לעודד רישום לאתר, שהוכח לדבריה ברישום 15 אלף גולשים חדשים.

הייתי מוריד בפניהם את הכובע, אבל אנחנו נמצאים כמעט תשע שנים לאחר ש-ynet ונענע הביאו את הטוקבקים לישראל. שנים שבמהלכן הטוקבקים הפכו לזירה אולטימטיבית לשיח ציבורי, ואתרי החדשות מציעים לנו תיקונים קוסמטיים וטיפול בבעיות שימושיות. אפילו וואלה השמרני השיק טוקבקי וידאו שלא ממש הצליחו, אבל לפחות סימנו ניסיון לחשיבה יצירתית.

אולי אני מצפה ליותר מדי מתעשייה שנאבקת בו זמנית במשבר כלכלי בכלל, ועיתונאי בפרט. ואולי, כמו שמציינת כתבה שפורסמה לאחרונה ב"ביזנסוויק", משברים כלכליים הם השראה לחדשנות יוצאת דופן. המאמר נפתח בציטוט של סוכן השינוי מספר 1 ברק אובמה: "ההיסטוריה מזכירה לנו שבכל רגע של התפרצויות ושינויים בכלכלה, הגבנו במעשים אמיצים וברעיונות גדולים".

סוכריות 2.0

לא פעם נתקלות סוכנויות הפרסום במקרים של רעיונות יצירתיים המתנפצים על חומות השמרנות של הלקוחות. אני בטוח שהם היו מפנטזים על לקוח כמו סקיטלס. סוכריות סקיטלס, מותג אנגלי במקור הנמצא כיום בבעלות תאגיד מארס, זכו ללא מעט פרסומות מוצלחות ומקוריות. כמו זו שבה שני עובדים צעירים באים לחזות בעובד מבוגר שלוקה בתסמונת מידאס, במסגרתה כל דבר שהוא נוגע בו הופך לערימת סקיטלס. זה בדיוק המותג שדורש טיפול אינטרנטי מיוחד, ובתחילת מארס הוא קיבל אותו: עמוד הבית שלו, skittles.com, הוסב לפלטפורמה שמציגה תוצאות חיפוש טריות של עדכוני טוויטר עם המילה Skittles, בבחינת "הדבר החשוב ביותר במוצר שלנו הוא מה שאתם, הצרכנים, חושבים עליו".

אומת האינטרנט הנלהבת ששמעה על הדבר הציפה את טוויטר בעדכונים על כך שאתר סקיטלס מציג עדכונים של טוויטר, ואלו הוצגו בארס פואטיות באתר. חלק מהם ניצלו את אור הזרקורים הפתאומי לטובת קללות, תכנים מיניים והערות גזעניות. סקיטלס הסתפקה בהצהרה שהיא אינה אחראית על התכנים. התרגיל עבד, התקשורת דיווחה על הקללות כשהיא מצנזרת אותן בכוכביות וברמזים, יצור ענוג שכמותה, ודנה בכובד ראש במידת האחריות שהופגנה במהלך. סקיטלס, בכל מקרה, רשמו לעצמם עוד ניצחון שיווקי מתוק.

עוד עידו: room404.net