"סופו של עידן" כתב מארק צוקרברג בתגובה לפוסט הפרידה של שריל סנדברג בפייסבוק. הפרישה של סנדברג, שבוע לפני ששינוי הטיקר של פייסבוק בבורסה ל-META ייכנס לתוקף, היא אכן סוף עידן לחברה עצמה אבל אולי היא צריכה להיות גם סוף עידן לשתי ההצלחות הגדולות ביותר של סנדברג: מודל הפרסום הבעייתי של פייסבוק והפמיניזם התאגידי שסנדברג קידמה בגאווה.
במשך שנים הייתה סנדברג האישה הראשונה של עמק הסיליקון, ולכן, בהשאלה, האישה הראשונה של עולם הטכנולוגיה כולו (היא חלקה את הכס לתקופה עם מאריסה מאייר ביאהו). כמו הרבה נשים אחרות בתפקיד בכיר מאוד, סנדברג נקראה לייצג סיפור הצלחה פמיניסטי, ולרוב היא עשתה זאת בשמחה. היא לקחה על עצמה לשמש מודל לחיקוי, כתבה רב מכר בנושא והקימה על בסיסו פעילות גלובלית לקידום נשים. כל זה בזמן שייסדה מודל עסקי מצליח מאוד לחברה שלא היה לה כזה, ובמידה לא מועטה התוותה את הדרך לכל רשת חברתית שקמה אחריה. על הנייר מדובר בשתי הצלחות גדולות מאוד, אבל כל אחת מהן גם בעייתית מאוד.
המודל העסקי
סנדברג הצטרפה לפייסבוק ב-2008, כשצוקרברג היה עדיין בשנות ה-20 שלו, והיא הובילה את הצד העסקי של החברה. היא בנתה את עסקי המודעות שלה מאפס וחתומה על הפיכתה של פייסבוק לאחת מחברות הטכנולוגיה הרווחיות ביותר בעולם.
על מה מבוסס המודל הזה? על טירגוט בלתי נלאה של משתמשים, על פילוחם לקבוצות לפי דרישות המפרסם ועל תובנות עסקיות, חברתיות ואפילו פסיכולוגיות ופוליטיות מדוקדקות. הרבה מההסתבכויות של פייסבוק לאורך השנים נטועות באותו מודל עסקי. אחרי התפוצצות פרשת קיימברידג' אנלטיקה, שהדגימה את השימוש במידע פרטי של משתמשים לצרכי רווח, הוול סטריט ג׳ורנל דיווח שצוקרברג הטיל את האשמה על סנדברג וצוותה. אבל וואו, כמה שזה רווחי.
ב-2008 סך ההכנסות של פייסבוק מפרסום היה גורנישט, אפס מוחלט. זו הייתה חברה ללא מודל עסקי מתפקד אבל עם צמיחה מטורפת במשתמשים. היום פייסבוק מניבה 115 מיליארד דולר בשנה מפרסומות. סנדברג, שהגיעה אל פייסבוק מגוגל, הפכה להיות מזוהה עם המודל העסקי הבעייתי הזה לא פחות מהבוס שלה, והיא עוזבת כשנראה שהוא יורד מגדולתו. הביקורת הציבורית הקשה, התחקירים, הצעד המתוקשר של אפל שמגן על פרטיות המשתמשים וההתקדמות הרגלוטורית במדינות שונות: כולם מסמנים שענקיות הטק צריכות לעדן מעט את המודל הזה. כמובן שבמקביל המעבר מפייסבוק למטא הפך את סנדברג לדמות דומיננטית פחות בתוך החברה והעזיבה מתבקשת.
ב-2008 פייסבוק הייתה חברה ללא מודל עסקי מתפקד אבל עם צמיחה מטורפת במשתמשים. היום פייסבוק מניבה 115 מיליארד דולר בשנה מפרסומות. סנדברג, שהגיעה אל פייסבוק מגוגל, הפכה להיות מזוהה עם המודל העסקי הבעייתי הזה לא פחות מהבוס שלה, והיא עוזבת כשנראה שהוא יורד מגדולתו
המודל הפמיניסטי
ב-2013 סנבדברג פרסמה ספר הנחיות פמיניסטי בשם "Lean In: Women, Work, and the Will to Lead", שהפך לרב מכר. בטון שנע בין עצה לנזיפה, היא הציעה לנשים לקחת חלק מהותי יותר, להראות ביטחון ולא להסס לקבל את הקידום או המטלה שהוצעו להם. הספר הפך בסיס לפעילות גלובלית של קבוצות נשים שאמצו את המנטרה הפמיניסטית הזו, אבל גם משך לא מעט ביקורות.
הדגש של סנדברג על מה נשים צריכות לעשות הריח קצת מהאשמת הקורבן. במיוחד כשהוא לווה בהתעלמות מוחלטת מהאחריות הממסדית והתאגידית לקידום שוויון והטיל את האחריות – גם אם בנימה של מדריכה נלהבת בצופים – על כתפי הנשים בלבד. נוסף על כך, נשים רבות טענו בצדק שאת העצה "לתפוס מקום מסביב לשולחן" יכולות לקבל רק נשים מסוג מסוים. כאלה שנסיבות החיים שלהן כבר הובילו אותן אל אותו שולחן מדובר ורק נשאר להן להתחרות על כיסא. סנדברג עצמה הודתה, אחרי מותו של בן הזוג שלה, שאולי לאימהות חד הוריות למשל קצת יותר קשה פשוט "לקחת חלק".
הדגש של סנדברג על מה נשים צריכות לעשות הריח קצת מהאשמת הקורבן. במיוחד כשהוא לווה בהתעלמות מוחלטת מהאחריות הממסדית והתאגידית לקידום שוויון והטיל את האחריות – גם אם בנימה של מדריכה נלהבת בצופים – על כתפי הנשים בלבד
פחות מעשור אחרי פרסום הספר – הפמיניזם התאגידי של סנדברג לא התיישן טוב. הוא מחריג את כל מי שלא רוצה לעקוב אחר מודל גברי-לבן-מערבי להצלחה בעסקים. הוא מתעלם לגמרי מנשים שמגיעות מרקע סוציו-אקונומי-אתני שונה ושהמודל שלהן להצלחה הוא לא להתמנות ל-VP בחברת ענק. עם זאת סביר שסנדברג, שהודיעה שהיא רוצה להתמקד בפעילות הפילנטרופית שלה, תמשיך להיות אורחת מבוקשת בכנסים ואירועים.
המורשת
ב-1984 תבעה פעילה פמיניסטית שחורה בשם אודרי לורד את הביטוי "כלי האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון". במקור, לורד יצאה נגד שיתוף פעולה עם הממסד האקדמי שהדיר אוכלוסיות וקולות שונים, אך מהר מאוד המשפט הפך למנטרה עבור קשת רחבה של אקטיביסטים על מנת להראות שאם רוצים לייצר חלופה אמיתית – חייבים לעשות מבחוץ. והשאלה: באמצעות תפיסה שהיא שונה מהותית. סנדברג, חייבים להודות, לא רק עשתה שימוש בכלי האדון – היא הפעילה אותם על מנת לבנות עוד קומה בבית האדון.
"היא חושבת על עצמה כפמיניסטית", אמרה עליה שאונה תומס, מייסדת ארגון זכויות הנשים UltraViolet. "אבל ההחלטות שקיבלה הפכו את מטא לפלטפורמה פחות בטוחה לנשים, לאנשים לא לבנים ולבוחרים האמריקאים". "התפקיד העיקרי שלה היה להיות מגן הלייקביליות היקר והאפקטיבי ביותר בהיסטוריה", אמר עליה סקוט גאלווי. "באמצעותה פייסבוק המציאה את מה שאני מכנה נשק אטומי להשמדה המונית".
אכן סופו של עידן, אבל צריך לקוות שלא כזה שנסתכל עליו אחורה בגעגוע, אלא כזה שנפיק ממנו לקחים לחלופה אמיתית ובת קיימא.