פסק דין שניתן באחרונה עסק בשאלה המעניינת מהי אחריותו של מנהל קבוצת פייסבוק לדברים שנכתבו על ידי חברים בקבוצה. בהחלטה מרחיקת לכת נקבע כי ניתן לראות בפוסטים המתפרסמים בקבוצת פייסבוק כפרסום באמצעי תקשורת, ולפיכך מי ששולט בקבוצה, אחראי במקרה של עוולת לשון הרע — גם אם הפוסט הועלה על ידי אדם אחר.

את פסק הדין נתנה השופטת רנה הירש מבית משפט השלום ברחובות. מכיוון שמדובר בפסק דין של בית משפט שלום, הוא אינו קובע תקדים מחייב.

פייסבוק (צילום: Rainier Ehrhardt, GettyImages IL)
צילום: Rainier Ehrhardt, GettyImages IL

במקרה המדובר תבע מאיר דהן, ראש המועצה המקומית מזכרת בתיה, את שלום קמיל, בעילה של הפרת חוק איסור לשון הרע, בגין אמירות פוגעניות בפוסטים שנכתבו בכמה קבוצות פייסבוק. דהן טען כי הדברים שפירסם קמיל בפייסבוק, ועליהם סירב להתנצל, מבקשים להציגו כאדם שאינו מקפיד על אמירת אמת, מטייח, אינו משלם ארנונה וכמי שמזלזל בתושבי מזכרת בתיה ומתייחס אליהם "כאל אוויר".

בכתב התביעה דהן טען לנזקים שאינם ניתנים לתיקון, וציין כי העובדה שפרסום הפוסט נעשה באמצעות האינטרנט הגדילה את הפגיעה בו ובמעמדו כראש המועצה. דהן תבע מקמיל חצי מיליון שקל ופרסום התנצלות.

הפוסטים שאליהם הפנה דהן פורסמו בחמש קבוצות פייסבוק שונות המיועדות לתושבי מזכרת בתיה, כמו "המושבה" ו"בחירות למועצת מזכרת בתיה". בחלק מהפוסטים נטען כי ראש המועצה אינו משלם ארנונה על חלק מביתו, וכי היה בניגוד עניינים בקידום תוכנית שבה אחד היזמים ובעלי העניין העיקריים הוא חברו הטוב. באחד הפוסטים אף צורפה תמונה שבה נראה אדם לובש חולצה ועליה הכיתוב: "ראש המועצה שונא אתיופים".

הנתבע טען כי מדובר בתביעה טקטית ופוליטית, שמטרתה היא להרתיע אותו מהמשך מתיחת ביקורת על ראש המועצה לפני תקופת הבחירות למועצה. עוד טען הנתבע כי הביקורת לגיטימית; היא לא גרמה נזק כספי, ואחד הפרסומים אפילו לא נכתב על ידו — והוסר עם קבלת פנייה בעניינו.

במקרה זה קבעה השופטת כי רק חלק קטן מהפוסטים יכולים להוות לשון הרע — אלה המייחסים לדהן הימנעות או איחור בתשלום ארנונה על ביתו, וכן התמונה המייחסת לו שנאת אתיופים. המשוכה הבאה היתה לקבוע אם מדובר בפרסום מצד הנתבע, או בפרסום באמצעי תקשורת, שעליו חלה אחריותו של הנתבע.

השופטת קבעה כי לטעמה יש לראות בקבוצת פייסבוק "אמצעי תקשורת", על פי הגדרת החוק. "העלאת תכנים לאתר פייסבוק יש בה משום העברת ידיעות, סיפורי מאורעות, הערות או ביאורים, או 'עניין אחר בעל חשיבות ציבורית' שנכלל בהגדרת החוק", נכתב בפסק הדין.

אמירות הנתבע היו "אמת לשעתה"

"לא מדובר במידע מודפס בכתב, כפי שנהוג היה להביא עיתון לדפוס בעבר, אך הזמנים השתנו", נכתב בפסק הדין. "הטכנולוגיה התפתחה, וכיום כמעט כל עיתון, יומי או אחר, מוציא מהדורה אינטרנטית בנוסף למהדורה מודפסת.

"בשל כך, לצורך הגדרת המונח 'עיתון' — ניתן לקבוע כי גם 'הדפסה וירטואלית' מהווה הדפסת עיתון. בפלטפורמת קבוצות הפייסבוק — ביניהן כאלה שמטרתן להביא חדשות וידיעות לקהל הציבור הרחב, כמו הקבוצות שהיו חשופות לפרסומים נשוא הליך זה — ניתן לראות כי מוצדק הכללתן במונח 'אמצעי תקשורת'.

"על בסיס האמור, יש לראות בפוסטים בקבוצת פייסבוק כפרסום באמצעי תקשורת, ולפיכך הנתבע אחראי בעוולה של לשון הרע, גם במקרה שבו פרסום מסוים הועלה על ידי אדם אחר, כי הוא יכול לקבוע אם פוסט כלשהו ייוותר באינטרנט, או יוסר ממנו".

השופטת הוסיפה כי מכיוון שהנתבע העיד שהוא יכול להסיר פרסומים (ואף עשה זאת באחד המקרים), יש לראות בו כ"עורך" אמצעי התקשורת וכאחראי להם. מסיבה זו מוטלת עליו אחריות אזרחית לפרסום לשון הרע בקבוצות הפייסבוק שהקים, מבלי לפגוע באחריות של אלה שניסחו ופירסמו את הפוסטים בפועל.

עם זאת — לאור ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בפרשת סרן ר' נגד אילנה דיין, המצוטטת בהרחבה בפסק הדין — קבעה השופטת כי הן לעניין תשלום הארנונה והן לעניין קבלת היתר הבנייה, האמרות העובדתיות של הנתבע בפרסומי הארנונה עומדות בתנאי של "אמת לשעתה" (האמת הנכונה לשעת הפרסום, שאינה בהכרח אמת אובייקטיבית).

עוד נקבע כי בנסיבות המקרה, מדובר בעניין ציבורי הנוגע לאיש ציבור, וכי הדברים לא הכפישו את ראש המועצה — שנבחר שוב, למרות הפרסומים. בנוסף, קבעה השופטת לגבי חלק מהפוסטים כי פורסמו בתום לב. היא ציינה כי גם אם היתה קובעת כי פרסומים אלה מהווים לשון הרע — בשל העובדה שלא הוכח נזק, הפיצוי המקסימלי שהיה נקבע לא היה עולה על 30 אלף שקל.

לגבי פרסום התמונה, "באישורו ובעידודו הפסיבי של הנתבע, שלא פעל להסרתה", קבעה השופטת כי אכן מדובר בלשון הרע. "יש בתכונה המיוחסת לתובע — כשונא אתיופים — דבר שנאה החורג מגבול הטעם הטוב. כאשר התמונה מופצת לקהל הרואה את פרסומי הפייסבוק, בסיוע הנתבע, לא ניתן להגן עליו במסגרת חופש הביטוי".

השופטת קבעה כי הפיצוי על פרסום התמונה יעמוד על סכום של 3,000 שקל, אך ההוצאות המשפטיות שנקבעו לתובע היו גבוהות יותר — 20 אלף שקל — ו"בלעו" סכום זה.

תוצאה שפוגעת
 בחופש הביטוי

עו"ד אמיר ונג, ראש מחלקת רגולציה ותקשורת במשרד רון גזית, רוטנברג ושות', סבור כי תוצאתה של ההחלטה אינה ראויה. "אם פעיל חברתי חושב לפתוח קבוצת פייסבוק כזירה שבה ירוכזו דעות שיכתבו גולשים בנושא מסוים, למשל הסדר הגז — כדאי לו להיזהר ולחשוש, לפי פסק הדין, שכן הוא יחשב 'העורך' של הקבוצה ויהיה אחראי לכל דברי לשון הרע שייכתבו שם", אמר ונג.

"הוא צריך להיות מוכן לעבוד באופן קבוע בניטור של הפוסטים ובטיפול בתלונות על לשון הרע בקבוצה. זו תוצאה רעה שפוגעת בחופש הביטוי בכלל, ובפעילים חברתיים בפרט. מספיק שיש אחריות לכותבים עצמם ולפייסבוק, כמי שמפעילה אופרציה כלכלית.

"השופטת הנכבדה השוותה קבוצת פייסבוק לעיתון. לדעתי, ההשוואה הנכונה יותר היא למי שמפרסם הזמנה לציבור להיפגש בכיכר העיר ולדון בעניין ציבורי. מי ששולח הזמנה כזו, לא אמור להיות אחראי לכל מה שיאמרו אחרים במפגש. למעשה הוא אפילו לא חייב להגיע למפגש בעצמו".

לכתבה המקורית ב-TheMarker

עוד ב-TheMarker: