בעוד שבעבר קביעות הייתה ערך עליון בשוק העבודה ועובדים שהצטרפו לחברות בשנות ה-20 וה-30 לחייהם מצאו עצמם גם יוצאים מהן לפנסיה, היום המצב כבר שונה לחלוטין. ההיברידיות (ולא רק במובן של עבודה מהבית ומהמשרד לסירוגין) הפכה לעיקרון מוביל, ועובדים רואים במעבר תכוף בין עבודות לא כחיסרון או כמשהו שעלול להשפיע לרעה על קורות החיים שלהם - אלא להפך.
התופעה של החלפת מקום עבודה כל מספר שנים יצרה תת-תופעה נוספת, מדוברת פחות, של "עובדי בומרנג": עובדים שעוזבים מקום עבודה וחוזרים אליו כעבור פרק זמן מסוים. זו יכולה להיות שאיפה לשינוי מקצועי שלא תמיד מתממשת או סתם געגוע, אבל מה שבטוח זה שאי אפשר עוד להתעלם מהתופעה, שהולכת ונעשית נפוצה יותר ויותר בענף ההייטק הישראלי.
"הגעתי לחברה שלושה ימים אחרי שהשתחררתי מהצבא", נזכר ירין אסולין, ראש צוות מחקר ופיתוח בחברת הפינטק BlueVine, המעצימה עסקים קטנים ובינוניים באמצעות פתרונות בנקאיים חדשניים. "אחרי תקופה של כמעט שנתיים הייתי מבולבל, רציתי לטייל בעולם, אולי אפילו להקים משהו משל עצמי".
אחרי חמישה חודשים בלבד, אותם הוא מגדיר כ"קשים", חזר אסולין לחברה. "אחרי שהייתי בחופשה וחשבתי על לעשות משהו בעצמי, הבנתי שכרגע אני לא באמת רוצה ומוכן לזה. הכרתי בחברה אנשים שנשארו חברים שלי גם אחרי שעזבתי. באחת מהשיחות איתם עלתה ההצעה לחזור, והאמת היא שלא התלבטתי הרבה”, הוא מסביר. “כשפנו אלי וקיבלתי הצעה רשמית, נתנו לי הרגשה מאוד טובה ומזמינה, דאגו להגיד לי שאני מוזמן וגם אם אחליט שלא, זה לגמרי בסדר”.
כמו עובדי בומרנג רבים אחרים, גם אסולין מעיד שהצליח לשפר את השכר ואת התנאים הכלליים שלו בחזרה לחברה. מנגד, מה שנשאר אותו הדבר הוא הצביון של החברה, ומרבית האנשים שהכיר. “חוץ מכמה פרצופים חדשים ופיצ'רים שלא הכרתי, הכל היה נעים כמו שזכרתי”.
לא חששת שהמעברים התכופים יפגעו באופן שבו המעסיקים העתידיים יסתכלו עלייך?
"אני מאמין שבסופו של דבר כולנו אנושיים, הזמן שלקחתי לעצמי היה חשוב לי לנפש וגם עזר לי לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבורי. אני חושב שזה הוגן מצד מעסיקים לחשוש מזה ולשאול שאלות, אבל ברגע שישאלו ואסביר לעומק, הם ירגישו בנוח עם זה".
מיכאי קליקה הוא מנהל שיווק בחברת Frontegg, המפתחת מערכת לניהול משתמשים עבור אפליקציות SaaS בתחום ה-B2B. "התחלתי לעבוד בחברה זמן קצר לאחר שהוקמה, בתחילת הקורונה. הייתי בסך הכל העובד השביעי בחברה", הוא מספר. קליקה עבד בחברה במשך כשנה וחצי, עד שהחליט לעזוב לטובת לימודים אקדמאיים.
לאחר כחצי שנה, החליט קליקה לחזור לחברה. "כמות האנשים שהצטרפה הייתה גדולה, החברה צמחה מאוד במהלך התקופה הזו. ממצב שישבנו כולם ביחד במשרד אחד, הפכנו לחברה עם תרבות ארגונית מבוססת ומפותחת הרבה יותר", הוא נזכר, "זה הרגיש כמו להגיע למקום חדש לחלוטין".
הוא מעיד שלא הרגיש חוסר נוחות עם החזרה, מלבד העובדה שלא הכיר רבים מהעובדים החדשים שהצטרפו במהלך החודשים שבהם לא עבד. "הרגשתי שאני צריך להיכנס לעניינים, בעיקר החברתיים, מחדש. עם זאת, כולם קיבלו אותי בזרועות פתוחות".
קליקה מעיד שהוא לא חושש מהאופן שבו יצטייר המעבר בקורות החיים שלו, מכיוון שהוא שלם עם המהלך. "יש היגיון מאחורי הדברים, הם נעשו במחשבה תחילה", הוא מעיד, "כמו כן, קיבלתי עוד תחומי אחריות ועוד אתגרים מקצועיים שלא היו לי קודם". כך לדוגמה, כיום הוא עושה שימוש בידע שצבר מחוץ לחברה בכתיבת קוד. "אין לי ספק שהתקופה הזו העשירה אותי וגרמה לי להתפתח בפן המקצועי והאישי. עכשיו אני מרגיש שאני יכול לתרום הרבה יותר מאשר ב'סבב הראשון'".
לעיתים המעבר של עובדי הבומרנג נובע מהצעות טובות יותר שקיבלו במקביל לעבודתם, ולא דווקא מתוך רצון לעצור ולהתפתח מבחינה אישית. כך היה במקרה של נטלי קריחלי, ראש צוות Devops בחברת הסייבר Vulcan. חצי שנה מרגע שהתקבלה לחברה, היא קיבלה הצעה שהתקשתה לסרב לה מאדם איתו עבדה בעבר. היא עברה לעבוד בחברת התוכנה פאלו אלטו ונשארה בה כשנתיים וחצי.
כשמנכ"ל וולקן פנה אליה והציע לה לחזור, היא כבר לא הייתה יכולה להגיד לא. "מיציתי את התפקיד שהייתי בו וגם רציתי לחזור למקום שבו נהניתי לעבוד בעבר", נזכרת קריחלי. "אמנם דברים השתנו והיה צריך להתרגל להלך רוח קצת שונה ממה שהייתי רגילה אליו לפני שעזבתי, אבל היה לי מאוד נעים לחזור".
"אחרי יותר מעשור בחברה הרגשתי שאולי הגיע הזמן לחוות דברים חדשים", מוסיף תומר שלו, ראש צוות פיתוח בחברת Ex Libris, המפתחת מערכות מידע ותוכנות לספריות אקדמיות ולספריות לאומיות. "קיבלתי לא מעט הצעות מחברות שפנו אלי, התעלמתי עד שהגיעה הצעה מעניינת. עם זאת, לא הייתי שלם עם העזיבה. הרגשתי שלא מיציתי את עצמי, התגעגעתי לאנשים ולאפשרות לעבוד מהבית, לתחושת הסיפוק ולאתגר המקצועי. ההרגשה לחזור מצוינת, כאילו מעולם לא עזבתי. אני שמח שדברים הסתדרו כך".
"הצוות נסגר ולא הצלחתי למצוא את המקום שלי"
לעיתים המעברים בין מקומות עבודה שונים נובעים מתוך רצון לקידום שלא בא לכדי מימוש. "עזבתי לאחר שהתפקיד שכיוונתי אליו לא היה פנוי", מעיד סרגיי קורצ׳אגין, מפתח מובייל בחברת Chegg Israel המפתחת פתרונות למידה לסטודנטים ברחבי העולם, שחושף צד אחר של התופעה.
"החלטתי לחזור לאחר כשנתיים כי תמיד הייתה לי פינה חמה בלב לחברה ולפעילות שלה, שיש בה גם ערך חברתי חשוב. כמו כן, נשארו לי הרבה חברים בחברה והחלטתי לעשות את השינוי בחזרה כי הבנתי שהתפקיד מצוין ושאוכל לתת בו את המקסימום. לא הייתה לרגע אחד הרגשה לא נעימה לחזור".
קורצ׳אגין מעיד שהוא מתכוון להיות עוד שנים ארוכות בחברה, ולכן הוא לא חושש שהמעברים התכופים שלו יעלו סימני שאלה בקרב מעסיקים עתידיים. "שוק העבודה היום דינאמי יותר, ואני חושב שכל מעסיק יעריך מעבר שנעשה מתוך רצון לשפר את האתגר האישי ולמצוא סביבת עבודה מתאימה יותר".
התנאים שלך שופרו לאחר החזרה?
"בהחלט שיפרתי את תנאי ההעסקה שלי. לא רק בהיבט השכר אלא גם מבחינת תנאי עבודה נוספים, כמו איזון העבודה מהמשרד לעומת הבית, דבר שחשוב לי מאוד".
גם טל שבי, מהנדס בצוות החדשנות בחברת אבטחת המידע Imperva ופבל אורנדובסקי מחברת Tufin, המספקת כלים לניהול מאובטח ואוטומציה של רשתות תקשורת ארגוניות, נאלצו לעזוב לאחר שחשו שהגיעו למבוי סתום מבחינה מקצועית. "הגעתי לאימפרבה בזמן שהחברה עוד הייתה ציבורית, והיא בדיוק עברה המון שינויים ארגוניים. הצוות נסגר ולא הצלחתי למצוא את המקום שלי. כשחזרתי, צוות החדשנות נפתח מחדש עם מנהלים שאני מכיר ועבדתי איתם בעבר. החברה הפכה לפרטית ויציבה, הרגשתי שהיא במקום הרבה יותר טוב", מספר שבי.
אורנדובסקי עזב כשהרגיש שלא נותרו לו עוד הזדמנויות חדשות בחברה. כשחזר, היא כבר התרחבה באופן משמעותי. "ההרגשה ביום הראשון הייתה כמו בבית, הרגשתי שחזרתי מחופשה. מבחינה חברתית שום דבר לא השתנה. בנוסף, התנאים שלי שופרו בהרבה מובנים כי החברה עברה למשרדים חדשים ורחבים יותר", הוא מספר.