זה נראה כמו מקום חלומי לגור בו: בית בן שתי קומות, בלב שדות ומטעים, סביבו רק כמה אסמי תבואה והמרחק לכל אחד מהשכנים הוא יותר מקילומטר. על ערים אין בכלל מה לדבר - הקרובה ביותר, פּוֹטווין, היא בקושי מאחז, והעיר הגדולה הקרובה, וויצ'יטה, נמצאת במרחק של שעה שלמה.

חוות פוגלמן בקנזז, הגיהנם של האינטרנט (צילום: מתוך Google Maps)
החווה השקטה שהפכה למרכז פשע וירטואלי | צילום: מתוך Google Maps

אבל החיים בחווה המבודדת בצפון קנזס, ששייכת זה יותר ממאה שנה למשפחת פוגלמן, רחוקים מלהיות אידיאליים. בשנים האחרונות הפכו תושבי החווה, ובראשם ג'ויס טיילור (לבית פוגלמן) בת ה-83, לאויבי האינטרנט, וזכו לביקורים בלתי רצויים רבים, כך מדווחת קשמיר היל בפיוז'ן.

מה שהפך את הבית המבודד לגיהנם היה האינטרנט. בית החווה הישן הוא הכתובת אליה מופנים אלפי גולשים כאשר הם מחפשים פרטים על תרמיות שנפלו בהן, או כמעט נפלו בהן. הכתובת עולה גם כאשר מנסים לאתר גולשים אובדניים שמודיעים על כוונותיהם בפורומים שונים. כמעט כל מי שמנסה להסתיר את זהותו באינטרנט - מופיע בחיפושים כתושב בית פוגלמן.

הסיבה שדווקא הבית הזה זוכה לתשומת הלב הבלתי רצויה הזו נעוצה בשנת 2002 - השנה שבה החליטה חברה צעירה בשם MaxMind ליצור מאגר מידע של המקום שבו נמצא כל מכשיר שמחובר לאינטרנט. מקסמיינד התכוונה למכור למפרסמים את המאגר, כדי שיוכלו לדעת היכן נמצאים הגולשים ולהתאים להם פרסומות רלוונטיות לאותו מיקום (ב-2002 גוגל עדיין לא עשתה זאת).

כדי לנתח היכן נמצאים מכשירים המחוברים לאינטרנט, ישנן 3 דרכים, שכולן מבוססות על קישור בין כתובת פיזית לכתובת IP - מעין מספר זהות שמקבל כל מכשיר כשהוא מתחבר לאינטרנט: הראשונה היא זו שמבוצעת על ידי גוגל - להסתובב עם מכונית שמחפשת מכשירים עם משדרי אינטרנט אלחוטי (ווייפיי) פעילים, ולסמן על מפה וירטואלית שהמכשיר שמספר ה-IP שלו 123.456.789.000 (כך בנויות כתובות IP) נמצא בערך בראול ולנברג 12 בתל אביב; דרך אחרת היא אפליקציות סמארטפונים (שלא היו קיימים ב-2002), שבכל פעם שמפעילים אותן הן שולחות למאגר המידע את מיקומו של הסמארטפון לפי ה-GPS שלו וכתובת ה-IP, כך שמאותו רגע כתובת ה-IP ממוקמת במקום ממנו התחברתם לווייז, למשל; דרך שלישית היא לבדוק את הכתובת הפיזית של חברה שמספר IP מסוים שייך לה ולקשר את ה-IP עם כתובת המשרד של החברה.

אילוסטרציה  (צילום: Thinkstock)
כל מי שניסה להסוות את זהותו ברשת נרשם כגר בחווה. אילוסטרציה | צילום: Thinkstock

מכיוון שלא כל כתובת של מכשיר שמחובר לרשת ניתן למצוא באופן מדויק, החליטו אנשי מקסמיינד שכתובות IP שלא ניתן למקם בטווח של כמה מטרים ימוקמו בנקודה המסמלת את האזור: אם ידועה רק העיר בה נמצא ה-IP הוא יופיע על המפה באמצע העיר, אם ידועה המדינה (state) המיקום הרשמי יהיה במרכז המדינה ואם ידוע רק שה-IP נמצא היכנשהו בארה"ב – המיקום שלו יוצג כמרכז ארה"ב, שנמצא כמה עשרות קילומטרים מבית משפחת פוגלמן. מכיוון שאנשי החברה עיגלו את נקודת הציון, יצא מרכז ארה"ב לפי המפה שלהם בשביל הגישה לחווה.

בשנים שעברו מאז 2002 גדל המאגר של מקסמיינד והפך לאחד הגדולים בעולם. 5,000 חברות ושירותים משתמשים בו, ובכל פעם שאחד מהם משמש לחיפוש כתובת של משתמשי אינטרנט שעשו מאמץ להסוות את מיקומם והצליחו להוריד אותו לרמת הארץ - המיקום שמתקבל הוא החווה של ג'ויס טיילור, שאמור לסמן שהכתובת היא בארה"ב. 600 מיליון כתובות של מחשבים שויכו כך במהלך השנים לחווה הישנה, שטיילור מספרת שיש לה בה רק מחשב אחד שבקושי מחובר לאינטרנט, ומשמש בעיקר "לכתוב מכתבים ושיעורים לבית הספר של יום ראשון". אלא שהמאגר לא מספר למשתמשים שה"סיכה" שנעוצה בשביל הגישה לבית של ג'ויס אינה מתכוונת לבית עצמו, אלא לארה"ב כולה.

"השיחה הראשונה שקיבלתי היתה מקונטיקט ב-2011. זה היה גבר שרתח בגלל שהאינטרנט העסקי שלו הוצף מיילים. הלקוחות שלו לא יכלו להשתמש במייל שלהם. הוא אמר שזו אשמת הכתובת של החווה. אז הבנתי שמשהו קורה", סיפרה טיילור להיל בשיחת טלפון. בחמש השנים שעברו מאז הידרדר המצב, ובחווה ביקרו שוטרים, אמבולנסים, חוקרי מס הכנסה ואף אזרחים שהגיעו למקום להתעמת עם דייריו ואף השחיתו את האסם.

טיילור אינה היחידה שסובלת מבעיה כזו. מגבלת מיפוי דומה גרמה לכך שעשרות אמריקאים שהאייפונים שלהם נגנבו הגיעו בשנה האחרונה לביתם של כריסטינה לי ומייקל סבא, כנראה בשל העובדה שביתם הוא נקודת הווייפיי היחידה בין כמה מגדלי סלולר בשכונה בה אין כמעט בתים עם אינטרנט אלחוטי - מה שגרם לכך שבכל פעם שאייפון שנגנב עבר במחוז הבית שלהם נרשם כנקודה האחרונה שלידה נמצא הסמארטפון. אמריקאים אחרים איתם דיברה היל סיפרו שגם הם קיבלו ביקורים הזויים בעקבות כך שבתיהם נמצאים במקומות שבגלל האופן בו בנוי מיפוי האינטרנט, נרשמים על שמם כתובות אינטרנט רבות שאינן שלהם.

בישראל, אגב, מיפוי האינטרנט גרוע עוד יותר מבארה"ב: בגלל האופן בו עובדים ספקי התקשורת המקומית ושירותי מיפוי האינטרנט, כמעט כל אדם בישראל זוכה לכתובת שרירותית למדי במישור החוף - גם אם אתם גרים בירושלים, בגליל או בנגב. חשוב להיות מודעים לכך ולהימנע מנקיטת פעולה לפי הכתובות האלו.