סוכנויות הידיעות דיווחו בסוף השבוע על תאונה טראגית. נהגת מצפון קרוליינה עידכנה את דף הפייסבוק שלה דרך מכשירה הסלולרי תוך כדי נהיגה. בעוד שהסטטוס החדש שכתבה עלה בשעה 8:33 - דקה לאחר מכן, ב–8:34, התקבל במוקד המשטרה המקומית דיווח על תאונת דרכים קשה. בחלוף שניות ספורות מרגע העלאת הסטטוס, כך התברר, סטה רכבה של הנהגת לנתיב הנגדי. היא התנגשה בעוצמה במשאית שבאה ממול - ונהרגה.

הסחת דעת (צילום: אייל טואג)
הסחת דעת. כל פעולה שתגרום לכך שהנהג מתעכב בזיהוי המידע הנחוץ לשליטה על הרכב (למצולמת אין קשר לכתבה) | צילום: אייל טואג

 

בשבוע שעבר הסעירה חברת אפל את הרשת - לא בגלל מכשיר חדש או אפליקציה מעניינת, אלא דווקא בגלל מגבלה חדשה שהחברה עומדת להטיל על משתמשיה. אפל רשמה פטנט על מערכת שלא תאפשר למשמשים להקליד תוך כדי נהיגה. המערכת תזהה מתי הנהג נמצא ברכב, ולא תאפשר עקיפה של המגבלה בעזרת כפתור כמו "איני הנהג", הקיים, למשל, בתוכנת הניווט ווייז, אלא תדרוש זיהוי ויזואלי שמוכיח כי המשתמש אינו מאחורי ההגה.

אפל היא יצרנית הסלולר הראשונה שמפגינה אחריות ומתמודדת עם בעיה הנראית חמורה במיוחד - הסחות הדעת בנהיגה, ובייחוד אלה שנגרמות כתוצאה מהשימוש הגובר בטלפון הנייד.

קורטני סנפרד (צילום: dailymail.co.uk)
מתה שניות אחרי שכתבה פוסט בפייסבוק. קורטני סנפורד | צילום: dailymail.co.uk

המודעות של קמפיין משרד התחבורה קוראות לציבור בימים אלה ש"לא לסמס" בזמן נהיגה, אלא שהטלפונים הניידים החכמים עושים הרבה יותר מלאפשר משלוח מסרונים - החל בשיחות טלפון וכלה בקבלת התראות מאתרי חדשות. הצלילים הבלתי פוסקים שבוקעים מהסמארטפון מעודדים את המשתמש להעיף לרגע מבט, לבדוק מה קרה, ולעתים - גם להגיב מהר ולהקליד תוך כדי נהיגה.

מובן מאליו כי הסחות הדעת האלה מסוכנות. להוריד עיניים מהכביש ולהתרכז בהקלדת טקסט נראה כמו התאבדות של ממש, אבל לכמה תאונות באמת אחראיות הסחות הדעת?

נתונים על הסיבות לתאונות דרכים בישראל ב–2013 עדיין לא התפרסמו. הסקירה האחרונה שביצעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נעשתה רק לגבי נתוני 2010, אלא שגם לפי נתוני הלמ"ס אז, אף לא 1% מהתאונות נגרם בשל הסחת דעת. מבין הנהגים שעברו עבירת תנועה בעת הנהיגה - אי ציות לרמזור אחראי ל–16% מהתאונות, סטייה מנתיב - 15%, אי שמירה על מרחק ל–9% ואי מתן זכות קדימה למכונית אחרת ל–8%.

עם זאת, רבות מהטעויות ועבירות הנהיגה האלה אפשר להסביר בהסחת דעת, שגרמה לסטייה מנתיב או לאי שמירת מרחק. "הסחת דעת נמצאת בתת דיווח אדיר", מסביר ד"ר שי סופר, המדען הראשי של משרד התחבורה. "בוחן התנועה של המשטרה רושם אי שמירת מרחק או סטייה מנתיב, ולא בודק מדוע זה נגרם".

יעקב שיינין. להעביר מסר לדור הצעיר (צילום: אייל טואג)
יעקב שיינין. להעביר מסר לדור הצעיר | צילום: אייל טואג


לפיכך, נראה כי את המשקל האמיתי של הסחות דעת בתאונות ניתן יהיה ללמוד ככל שנוכל בעיקר מארה"ב, ומנתונים אקדמיים שונים. לפי NHTSA, הרשות האמריקאית לבטיחות בדרכים, 10% מהנהגים בשנות ה–20 לחייהם שגרמו לתאונות קטלניות, עשו זאת בשל הסחת דעת. מחקר מ–2006 של NHTSA מגלה ממצאים חמורים יותר - בניסוי שנערך בווירג'יניה הותקנו מצלמות במכוניות מתנדבים, והתברר כי הסחות דעת אחראיות ל–80% מהתאונות או לאירועי הבטיחות החמורים שקרו למתנדבים (כמעט פגיעה).

"זו מגפה"

"הסחת דעת היא כל סוג של פעולה שגורם לכך שנהג מתעכב בזיהוי המידע הנחוץ לשמירת השליטה ברכב", אומר סופר. "יש סוגים רבים של הסחות דעת - באכילה, בהפעלת מערכות שונות ברכב וכשהנהג מסתובב לתינוק, אבל הסחת הדעת החמורה ביותר היא כשהפעילות הוויזואולית והקוגניטיבית מתעכבת. במהירות גבוהה, עיכוב של 3 שניות היא קרדינלי. זה פרק זמן שבו אתה עובר 100 מטר אם המכונית נוסעת ב–100 קמ"ש".

ד"ר ציפי לוטן, המדענית הראשית של עמותת אור ירוק, מצטרפת לדברים: "הנהיגה לא דורשת תמיד 100% תשומת לב, הבעיה היא שלפעמים, ללא הכנה מראש, צריך תשומת לב מלאה. בנוסף, הרבה פעמים בכביש אנשים מפצים על הטעויות שלך, אבל כשכל הנהגים עסוקים בטלפון, זה מסוכן מאוד. לכן אני קוראת לזה מגפה, שמדביקה עוד נהגים. היסח הדעת הוא ידני, קוגניטיבי וויזואלי".

ג'ון לי (צילום: רועי פלצמן)
ג'ון לי | צילום: רועי פלצמן

אם יש סוגים רבים של הסחות דעת, האם כולן מסוכנות? לאחרונה יצא ד"ר יעקב שיינין, יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בקריאה מפתיעה. בהתבסס על מחקרים בארה"ב, הוא המליץ למשטרה להתרכז באכיפת של עבירות שבהן נהגים מקלידים טקסטים או מביטים בטלפון הנייד, ולא בעבירות של דיבור בטלפון הנייד. האסמכתא המרכזית להמלצה המפתיעה היא מחקר של VTTI, המכון לחקר תחבורה בווירג'יניה, ארה"ב, שלפיו דיבור בטלפון סלולרי אינו מגדיל מהותית את הסיכון לתאונה בקרב נהגים חדשים וותיקים. זאת, לעומת כתיבת מסרונים, חיוג, אכילה בנהיגה וחיפוש חפצים ברכב.

"עלי להעביר מסר בעיקר לדור הצעיר, לא למבוגרים. אם אגיד על הכל לא - אאבד אותם", מסביר שיינין. "איזה ילד בן 22, ששומע אותי מדבר בטלפון, בדיבורית, ישתכנע? אני לא רוצה להטיל איסורים חמורים וגזירות, להיפך, כשאתה חוזר בלילה מגליל, דבר אתי כל הדרך, כדי שלא תירדם, אבל תעשה זאת עם דיבורית. רציתי ללכת לקמפיין אגרסיבי - אל תעז לסמס. שלילה מוחלטת של סמסים תביא גם לבידול".

לוטן מסכימה: "הדיבורית היא לא הביג דיל, וגם להחזיק את המכשיר זה לא סיפור. הבעיה היא שכשאתה מדבר בטלפון, הצד השני לא רואה את סיטואציית הנהיגה, ואתה לא יכול להשתתק לרגע אם צריך להשתלב בתנועה סואנת או לעשות פנייה מסובכת. כשיש לידך נוסע, הוא שותף לנהיגה ורואה את הסיטואציות שאתן אתה מתמודד, הוא אפילו יכול לעזור בניווט ולהיות שותף". עם זאת, היא מסייגת: "אי אפשר לדרוש בקשות מהנהגים שאי אפשר לעמוד בהן, אבל צריך להגביל זאת ככל האפשר. ליצור נורמה שבו הנהג לא צריך זמין בכל העת, גם בטלפון, גם במייל. כשאתה נוהג צריך לנהוג".

70 אלף דוחות בשנה

נדמה שיש קונסנזוס כי הקלדה בטלפון סלולרי מסוכנת ויש לאכוף אותה, אך מה המשטרה עושה בעניין? לפי נתונים שאספה אור ירוק, מספר הדו"חות שנתנה משטרת התנועה על עבירות של "שימוש אסור בטלפון סלולרי" נמצא בירידה ארבע שנים ברציפות, מ–107 אלף דו"חות ב–2010 לכ–71 אלף ב–2013. אחרי אוקטובר 2013 כבר סירבה המשטרה להעביר לאור ירוק נתונים נוספים.

הקנס על שימוש לא חוקי בטלפון נייד בזמן נהיגה (שיחה או הקלדה) הוא 1,000 שקל ו–4 נקודות. העבירה היא עצם האחיזה במכשיר, כך שאין זה משנה אם הנהג דיבר, הקליד או התבונן מקרוב במכשיר. באחרונה יצאה הנחיה שלפיה המשטרה לא תאכוף עבירה זאת ברמזור (ראה תיבה).

אחת הבעיות של המשטרה היא היעדר אמצעים לאכיפת עבירות של הסחת דעת. למול המיליונים שמושקעים במצלמות אכיפה אוטומטיות, למשטרה רק כ–90 אופנועים, שמשמשים, בין היתר, לאכיפות כאלה. שיטת הפעולה היא שהשוטרים הרוכבים על האופנוע "מציצים" פנימה למכוניות סמוכות, ורואים האם הנהג עוסק בהקלדה בטלפון.

באגף התנועה סירבו להתראיין ל–TheMarker ולהסביר את מדיניות האכיפה שלהם, והסתפקו בתגובה לטענות של אור ירוק: "בעקבות מדיניות המשטרה לצמצם את כמות הדו"חות לאזרחים ולהתמקד באכיפת עבירות חמורות שיש להן השפעה על כמות הנפגעים בתאונות הדרכים, מ–2008 חלה ירידה של כמחצית מכמות כלל הדו"חות - מ–1.2 מיליון דו"חות ל–600 אלף בערך".

שי סופר (צילום: דפנה טל)
שי סופר | צילום: דפנה טל


באשר לאכיפת סלולר, טוענים באגף התנועה כי שיעור האכיפה מסך הדו"חות עלה מ–2008 מ–8% ל–10% אף כי כמותית - ב–2008 נרשמו 101,042 דו"חות וב–2013 נרשמו 71,368 דו"חות. בשלושת החודשים הראשונים של 2014, טוענים באגף, נרשמו כ–20 אלף דו"חות בגין עבירה זו.

באגף התנועה הוסיפו כי הם רואים בעבירת הסחת הדעת כעבירה מסכנת חיים, בדגש על שליחת מסרון במהלך נהיגה, ומצהירים כי יחלו בחקירת מכשירים סלולריים בדיעבד כדי לבדוק את אחריותם לכאורה לתאונות. "בימים אלה נחקרות שתי תאונות דרכים קטלניות שעל פניו נראה כי נגרמו כתוצאה משימוש לא חוקי בסלולר במהלך נהיגה", נמסר מהאגף.

"לגלות אחריות, גם אם הצרכן יתנגד"

בעוד המודעות להסחת דעת סלולרית רק מגיעה כעת לשלב ההסברה, טכנולוגיות המידע משתכללות, וצפוי שימוש רחב יותר במכשירים מסיחי דעת נוספים כמו שעונים ומשקפיים חכמים (גוגל גלאס, למשל).

פרופ' ג'ון לי, חוקר בכיר מאוניברסיטת מדיסון שבוויסקונסין, המתמחה בהסחות דעת בנהיגה, התארח באחרונה בכנס של אור ירוק, והזהיר כי לטלפונים החכמים יש השפעה גם על ממשקי המשתמש במכונית עצמה, והם הופכים אותה למסוכנת יותר. "לא מזמן שכרנו מכונית בארה"ב, ואפילו החלפת תחנה ברדיו דרשה בה תשומת לב אדירה, כי הכל הופעל במסך מגע", הוא מספר ל–TheMarker. "מסך מגע הוא בעיייתי מאוד מבחינה בטיחותית כי הוא מצריך מבט, ואי אפשר להושיט יד לעבר כפתור שאתה זוכר היטב את מיקומו".

ומה באשר לפיקוד הקולי באפליקציות שונות? "גם זה עדיין לא פתרון מוצלח. במקרים רבים, המערכת לא מבינה אותך בקלות, ואתה נדרש לחזור על המלה שוב ושוב, וזה דורש משאבים קוגניטיביים. חשוב לדוגמה על הורדת חלון - כמה פשוט זה ללחוץ על הכפתור, ומה יידרש ממך אם תעשה זאת בפיקוד קולי".

לי אף אינו מעודד מטכנולוגיית הנהיגה האוטונומית שמפותחת בימים אלה כמענה לעיסוקיו הרבים של הנהג. "מכוניות אוטונומיות אמינות יכולות להפחית את מספר התאונות, אבל בשלב זה מדובר על מכוניות אוטונומיות למחצה. הנהג עדיין צריך להיות אחראי", הוא מנמק. "יתרה מכך, ההתערבות שלו תידרש רק כשיהיו מצבי חירום ומצבים מורכבים, שבהם הנהג נדרש למיומנות גבוהה, ולתגובה מהירה. לבקש מנהג להרים את העיניים לכביש לפתע ולהתמודד עם מצב מורכב עשוי להיות מסוכן. מערכת נהיגה אוטונומית, כמו עזרים נהיגה אחרים, מסייעים לבטיחות מצד אחד, אבל גם מאפשרים לנהגים לקחת יותר סיכונים. מערכת בקרת יציבות הצילו חיים רבים, אבל הן גם מאפשרות לנהגים להיות פחות מרוכזים, כי אפשר לתקן בקלות יחסית טעויות נהיגה".

גוגל גלאס, או מערכות תצוגה עילית, עשויות, לכאורה, להעלות את הבטיחות - הן מקרינות מידע ממש מול עיני הנהג, מבלי שיצטרך להתיק את מבטו מהכביש. אבל לי מצביע על בעיות גם ברעיון הזה. לדבריו "איש לא בחן עדיין תצוגה עילית ותצוגה במשקפיים במכוניות, אבל היו ניסויים רלוונטיים בתעופה. התברר שבתצוגה עילית במטוס יש בעיות - אתה עלול להחמיץ פרטים גדולים כמו מטוסים אחרים, כי תצוגה עילית יוצרת אשליה של ראות - אתה מרגיש שאתה מביט החוצה אבל מתמקד על מידע שמוקרן קרוב יותר. כך, אין לך מודעות שאתה עושה דבר מסוכן. יש יישומים מסוימים של מציאות מועשרת שיכולים לסייע - להדגיש תמרורים, למשל".

אז מה אפשר לעשות בינתיים? "לעשות כמה שיותר כשאתם חונים, לפני היציאה לדרך. גם אם זה לוקח עוד שתי דקות, זה חוסך הרבה יותר", משיב לי. "כוונו את הניווט ואת הרדיו, אפילו תעשו שיחות טלפון מהירות או תענו למסרונים דחופים, ותגידו כי אתם לא יכולים להאריך", הוא אומר וקורא לחברות התוכנה והטכנולוגיה להשקיע בתחום: "חברות גדולות כמו גוגל, אפל ומיקרוסופט חייבות לגלות אחריות חברתית, על אף שתהיה לכך אולי התנגדות מצד הצרכנים".

_OBJ

נהגים רבים משתמשים בסלולרי שלהם במהלך עצירה ברמזור. מבחינת החוק היבש, אסור להחזיק בטלפון סלולרי כל עוד הרכב מונע, כולל בעצירה ברמזור. בפועל, מדיניות המשטרה היא לא לאכוף הקלדה כשהמכונית לא נעה.

עם זאת, המצב עדיין מסוכן. ד"ר אבינועם בורובסקי, מהמחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן־גוריון, ערך מחקר עם סימולוטור נהיגה, וגילה שאחרי שנהג מתרכז בטלפון הנייד, יש זמן הסתגלות, שעשוי להימשך כמה שניות. ממצא זה רלוונטי גם לנהגים ששקועים בכתיבה וקריאה בטלפון בעודם עומדים ברמזור, ואז נזעקים לחזור לנהיגה בבת אחת.

פרופ' ג'ון לי, מאוניברסיטת מדיסון בארה"ב, מוסיף כי "הקלדה ברמזור מסוכנת. אפשר לפגוע בך מאחור אם האור מתחלף ואתה לא נע. גם כשהאור ירוק - זה לא אומר שהכל פתוח. אפשר לפספס אינפורמציה קריטית, כמו אופניים והולכי רגל שעדיין חוצים את הכביש. היו גם מקרים שבהם צפרו לנהג והוא התחיל לנסוע באור אדום".

לכתבה ב-TheMarker

עוד ב-TheMarker: