מגפת הקורונה גרמה לנו להעביר את העבודה, הלימודים ואפילו המפגשים החברתיים שלנו לרשת. אז למה אנחנו עדיין עייפים, למרות שנחסכו מאיתנו שעות של עמידה בפקקים? התשובה כנראה מוכרת לכם: זום. חוקרים מאוניברסיטת הרווארד הוכיחו רשמית שמדובר בתוכנה מעייפת, עם ארבע סיבות וארבעה פתרונות – לפחות עד שנחזור באמת לשגרה.

המאמר הראשון שעוסק בעייפות זום (Zoom Fatigue) ועבר ביקורת עמיתים פורסם השבוע (שלישי) בירחון Technology, Mind and Behavior. הפרופסור ג'רמי בילינסון, שעומד בראש המכון לאינטראקציה אנושית וירטואלית (VHIL) והוביל את המחקר, ביקש להדגיש שהמטרה לא הייתה להעביר ביקורת ישירה על הפלטפורמה ועל מפתחיה – אלא להדגיש למה הממשק והטכנולוגיה במצבם הנוכחי מעצימים את תחושת העייפות שלנו.

אז למה הזום כל כך מעייף? לפי הממצאים של בילינסון וצוותו, יש לכך ארבע סיבות: קשר עין ממושך ואינטנסיבי; העובדה שאנחנו בוהים בעצמנו כל הזמן; העומס הקוגנטיבי שנובע מהניסיון להבין את המחוות ואת הבעות הפנים של הצד השני; והעובדה הפשוטה שאנחנו לא זזים.

1. שיחות וידאו דורשות מאיתנו לשבת דבוקים למסך במשך שעות ולהסתכל על כלל הנוכחים, כשבמפגשים רגילים אנחנו בדרך כלל מסתכלים על אדם אחד. לפי בילינסון, קשר העין האינטנסיבי והקרוב שאנחנו חווים בשיחות זום גורם למוח שלנו לפרש את הסיטואציה בתור חיזור או קונפליקט, ולכן אנחנו נכנסים למצב של דריכות יתר. איך מונעים את זה? מקטינים את הגודל של שיחת הזום, ואם יש לכם לפטופ – מחברים מקלדת חיצונית.

2. גורם נוסף שגורם לעייפות הוא שאנחנו לא מפסיקים להסתכל על עצמנו. "בעולם האמיתי, אם מישהו היה עוקב אחריכם עם מראה שאתם מדברים עם אנשים, מקבלים החלטות, נותנים ומקבלים פידבק, זה היה פשוט מטורף", אמר הפרופסור. למעשה, המאמר מצטט מחקר בו נטען שאנחנו נוטים להחמיר יותר עם עצמנו כשאנחנו רואים את ההשתקפות שלנו. איך נפטרים מזה? מדי פעם לוחצים על הכפתור "Hide self-view".

3. ומה עם העומס הקוגנטיבי? כשאנחנו פוגשים אנשים פנים מול פנים, אנחנו נשענים על תקשורת לא מילולית ומפרשים מחוות והבעות פנים. בשיחות וידאו, לעומת זאת, אנחנו צריכים לעבוד הרבה יותר כדי קשה כדי לקלוט את המסרים האלה. כדי להקל קצת על העומס, הפרופסור ממליץ לכבות את המצלמה לכמה דקות.

4. הסיבה האחרונה והמובנת מאליה היא שאנחנו פשוט לא זזים. כל אחד מכם מבין שכדאי לקחת פה ושם הפסקה, אבל אם אין לכם ברירה – כדאי להרחיק את המצלמה מהמסך וליצור מרחב שתוכלו לצעוד או ללכת בו, ממש כמו שהייתם עושים באופן ספייס שלכם.