"כמה אתם משלמים שכר דירה"? – זו אולי שאלה שלא לגיטימי לשאול זרים ברחוב, אבל בטיקטוק של ענבר טל זו השאלה שהפכה אותה לכוכבת. ענבר טל זוכה לתשובות מלאות ומפורטות מזרים, כולל תיעוד מפורט של הנכס, שבחלק מהמקרים גם מסתיים בדרינק משותף במרפסת.
"הכי כיף לחטט בחיים של אנשים", מצהירה טל את מה שכולנו יודעים בשקט. "כל כך הרבה פעמים יצא לי להסתובב ברחוב ולחשוב שאני חייבת לראות את הבית הזה מבפנים. באיזה קטע לא נותנים לי להיכנס ולראות אותו?".
לפני שנה ענבר טל פוטרה מעבודתה בהייטק. את המשבר היא תיעלה לעיסוק האהוב עליה: לצלם דירות ולהעלות לטיקטוק. זה לא כל כך התרומם בהתחלה, אבל מהרגע שנכנס האלמנט של שכר הדירה במקביל להידוק כללי של הפורמט, הצפיות התחילו לזרום במאות אלפים.
"ראיתי שהקונספט של 'כמה אתה משלם שכר דירה' ממש הולך בניו יורק. חשבתי שבישראל זה אפילו יכול לעבוד עוד יותר טוב, כי ישראלים לא אוהבים לחשוף את הבית שלהם וזה עוד יותר מסקרן. התחלתי באוגוסט עם הסרטון הראשון שהגיע למאות אלפי צפיות, הסרטון השני כבר עבר את המיליון ומשם זה התגלגל לעוד ועוד סרטונים שצברו ויראליות מדהימה בכל הרשתות החברתיות".
כל סרטון מתחיל במפגש ברחוב עם אותה השאלה: "סליחה, כמה את.ה משלמ.ת שכר דירה"? וממשיך בסיור ביתי מפורט כולל הסלון, המטבח, השירותים וחדר השינה. ענבר לא מצטמצמת לעיר או לאזור מסוים והיא משוטטת עם המצלמה בתל אביב, חיפה, הרצליה, תל מונד ועוד. דירות מרווחות ומתוקתקות לצד סטודיואים ודירות שותפים תל אביביות קלאסיות, ויש אפילו דירה בקראוון באמצע שום מקום.
"יצר הסקרנות חזק מאיתנו, אבל זה לא רק זה", היא מנסה לפענח את ההצלחה שלה ברשת. "יש כאן הרבה למידה והשראה. להיחשף לסגנונות שונים של אנשים, לשמוע על החיים שלהם ואיך הם יכולים להרשות לעצמם לגור איפה שהם גרים. וכמובן גם להבין אם ועד כמה אנחנו פראיירים עם הסכום שאנחנו משלמים".
למה בעצם את עושה את זה?
"מבחינתי יש כאן שילוב מנצח של תחביבים אישיים. אני מאוד אוהבת אנשים, אני מאוד אוהבת דירות ומאוד מסקרן אותי לראות איך אנשים חיים בבתים שלהם. אני נכנסת לאנשים זרים לבית. יותר נכון, הם מכניסים אותי, הם מראים לי את המטבח ואת חדר השינה, את המקומות הכי אינטימיים שלהם וזה לא מובן מאליו. אני לומדת המון על אנשים. מה זה מבחינתם בכלל בית, ואיך לחיות כאן בישראל את החיים הכל כך מאתגרים האלה".
ענבר טל, בת 31, גדלה במזכרת בתיה וכיום גרה בנווה צדק בתל אביב. כיום היא מנהלת שיווק בחברת הייטק וזה מה שלדבריה מאפשר לה לשמור על הסטייל של הפורמט ולא לוותר על האותנטיות. "בתחילת המלחמה עזבתי כמו רבים אחרים את תל אביב וגרתי תקופה בחיפה. התלבטתי אם מתאים לצלם בשלב הזה, ואחרי הפסקה קצרה החלטתי לחזור לסרטונים כי אנשים היו צריכים את האסקפיזם הזה. בדיעבד זו הייתה החלטה נכונה שגם הובילה לדירות מיוחדות בחיפה שהשתתפו בסרטונים".
חשוב לה לציין שלצד ההייפ, היא מקבלת גם הרבה סירובים. "לא כולם רוצים לשתף את הבית שלהם עם כל עם ישראל, אבל ככל שהסרטונים נהיים יותר ויותר ויראליים אני גם מקבלת הרבה פניות מאנשים שרוצים שאני אבוא לצלם אצלם. במקביל אני גם ממשיכה לפנות לאנשים ברחוב".
אין בסרטונים (בינתיים) התייחסות ישירה לסוגיות חברתיות ומורכבות יותר כמו מצוקת דיור או שכר דירה לא הוגן, וזה כנראה חלק מסוד ההצלחה. הסרטונים קלילים, כיפיים וקצביים ומתמקדים - מעבר לסיפוק מנת הסקרנות היומית - בהון האנושי שמאכלס את הבית. "כל שניה מדויקת. אם יש שניה שאני צריכה לתהות עליה היא לא תהיה", היא מספרת ומדגישה שוב את התמה הבסיסית של הפורמט שעוברת בכל הסרטונים: "בכל בית שאני נכנסת אליו, אני בודקת מה גורם לי להרגיש שם בבית, מהחומרים של הריהוט ועד עיצוב הקירות. הייתה דירה מהממת בחיפה שכל הדלתות היו מסתובבות, המטבח היה ורוד. אין בית שלא מלמד על הבעלים שלו".
"אני משתדלת להתמקד באיכויות של אנשים ולהבליט את היצירתיות והדברים המיוחדים שהם עושים, שגם באים לביטוי בבית שלהם", אומרת ענבר טל ומספרת שבאחד מהמקרים היא אף עזרה למצולמת לקדם את היצירה שלה. "היה בית של בחורה מוכשרת שמציירת למגירה. הציורים נחשפו במקרה בסרטונים ומאז היא מקבלת הרבה פניות מאנשים שרוצים לקנות ציורים שלה. זה הרבה מעבר לצילום של ארבעה קירות ותקרה, זה גם לתת פלטפורמה לאנשים מוכשרים".
מה עם סרטון של הבית שלך?
"כולם שואלים אותי על זה. ברגע שאני אעבור לבית חדש ואני אצליח לייצר את החיבור האישי ולהרגיש ׳בית׳, אני אראה אותו. אני מבטיחה".