אתם רואים אותם תוך כדי הליכה או נסיעה, משתדלים לא ליצור קשר עין וחושבים שזו בטח אשמתם - אבל חסרי הבית ראויים ליחס אחר. ארגון קנדי בשם Raising the Roof ("מרימים את הגג") פתח לאחרונה בקמפיין בשם Humans for Humans ("בני אנוש למען בני אנוש"), שעיקרו סרטונים בהשתתפות חסרי בית שעונים על סטריאוטיפים נפוצים לגבי עצמם. אך הסרטון הבולט בקמפיין הוא דווקא זה בו הם מקריאים טוקבקים שכתבו אנשים על חסרי בית:
"אני שונא את חסרי הבית, אני לא מצטער עליכם, אם אתם רוצים עודף, תנו לזרוק את זה עליכם בכל העוצמה, בפנים המלוכלכות שלכם"; "אני שונא כשמתקרר בחוץ, כי אז כל האנשים חסרי הבית עולים לאוטובוס"; "אני תוהה אם אנשים חסרי בית הולכים לגן עדן"; "אולי אם אנשים חסרי בית היו דואגים לעצמם שייראו טוב, היינו רוצים לעזור להם. אני לא עוזר לשיניים רקובות"; "אני אף פעם לא מבין למה אנשים חסרי בית מסריחים משתן, כשאפשר להשתין בכל מקום"; "נהניתי מלאטה כשראיתי נערה חסרת-בית מעבר לרחוב. כמעט הקאתי. תחזרי לצד השני של הגשר, אף אחד לא אוהב אותך"; "אני שונא לראות אנשים חסרי בית עומדים בקור, רועדים, אני שמח כשהאור הופך לירוק"; "אם בית הוא המקום שליבך נמצא בו, האם חסרי הבית הם לא בעצם חסרי לב?".
כפי שניתן לראות, חלק מהמקריאים מזועזעים עד דמעות מהדעות הקדומות וחוסר החמלה כלפיהם מצד מגיבים ברשת. את שינוי היחס לנושא, כמו גם לנושאים רבים אחרים, לא צריך להתחיל בפיזור כסף בין חסרי הבית באזורכם - אלא קודם כל בשינוי נקודת המבט והיחס אליהם.