תעשיית ההייטק ידועה בכך שתהליכי הגיוס והמיון בה ארוכים ומתישים. כל מועמד, כמעט בכל תפקיד בין אם טכנולוגי פרופר או לא, עובר מספר לא מבוטל של ראיונות ומבחנים עד שמגיע הרגע שבו הוא דורך לראשונה במשרדי החברה. עכשיו תארו לכם איך זה לעבור את כל זה במהלך מלחמה, ואף במהלך שירות מילואים פעיל. נכון, מצד אחד הכל מתגמד לעומת מה שקורה בחוץ, אבל מצד שני, הסיטואציה הזו עשויה להיות קשה ומורכבת לשני הצדדים - המועמד והחברה המגייסת.
כך למשל קרה במקרה של מתן ניסימוב, מנהל מונטיזציה ב-Solitaire Grand Harvest - SGH בחברת המשחקים פלייטיקה. כשהמלחמה פרצה, חייו היו בסימן של שינויים גדולים. כשבועיים לפני כן נולדה בתו הבכורה, ותהליך המיון שלו לתפקיד בפלייטיקה היה בעיצומו. ב-8 באוקטובר נקבע לו ראיון במשרדי החברה, אבל הוא לא יכל להגיע אליו. כלוחם קשר בחטיבה 55 במילואים הוא הוקפץ כבר במהלך השבת השחורה, והוריד את המדים רק כעבור ארבעה חודשים.
"בשבת בצוהריים הודעתי לנוי, המגייסת מפלייטיקה, שלא אגיע לראיון, והיא ענתה לי מיד שאשמור על עצמי", הוא מספר בשיחה עם mako. "במהלך קרוב לארבעת חודשי המילואים היא שמרה איתי על קשר והפגינה דאגה ואכפתיות. יום אחד פתחתי את הטלפון וראיתי שקיבלתי שובר עם ההקדשה 'תודה שאתה שומר עלינו'. מצאתי את עצמי עם דמעות בעיניים. היו רגעים שחששתי שלא יחכו לי יותר על אף שהבטיחו, אבל היחס האישי שקיבלתי לאורך כל התקופה אפשר לי להמשיך במשימה במילואים מבלי להיות מוטרד מהמשך התהליך".
אל הראיון מתן הגיע בסופו של דבר עם מדים ונשק, וזכה לקבלת פנים חמה: "הראיונות התנהלו במקצועיות וברגישות מדהימה והכילו את המצב. עם זאת, לא היה אפילו ויתור קטן על מדדים מקצועיים וסטנדרטים של החברה. תוך כדי השירות חתמתי על חוזה לתחילת עבודה ב-11.2, אבל השתחררתי מהמילואים רק ב-12.2. שלחתי לנוי בקשת דחייה באופן יצירתי במיוחד - והיא אושרה בהבנה גדולה. הבקשה המצולמת הפכה לוויראלית, והעלתה את המודעות למצבם של מילואימניקים רבים שחצויים בין הלחימה לבין החזרה הביתה לשגרה ולעבודה".
מתן השתחרר בתחילת פברואר והתחיל את תפקידו הראשון כאבא - ושלושה שבועות לאחר מכן התחיל את עבודתו החדשה בפלייטיקה. ״כששבתי הביתה לחיים האזרחיים הקדשתי זמן כדי להסתגל, להירגע, להתרגל לחיים האמיתיים, לאישה ולילדה״, הוא נזכר. ״למרות הרוגע שחשתי בעקבות החזרה לעבודה ולאווירה של משרד אחרי תקופה ארוכה של לחימה, ליוותה אותי גם תחושה מוזרה שאני צריך להתרגל מחדש לעולם העסקי ולהיזכר בכל מה ששכחתי. בפלייטיקה סייעו לי להיכנס לעניינים תוך זמן קצר. אני מרגיש שהגעתי למקום הנכון ואפילו בזמן הנכון, למרבה האבסורד״.
נוי טייגפלד גורנגוט, המגייסת מחברת פלייטיקה שהייתה בקשר עם מתן, מספרת לנו את הזווית שלה לסיפור: "ה-7.10 תפס את כולנו לא מוכנים. באופן טבעי, הדבר הראשון שעשינו בפלייטיקה היה לבדוק שכולם בסדר - ולא רק עובדי פלייטיקה אלא גם המועמדים, ולא משנה באיזה שלב של התהליך הם היו. כבר בשבת השחורה קיבלנו ממועמדים הודעות שלא יוכלו להגיע לראיונות שנקבעו. התאמנו את תהליכי הגיוס לזמינות שלהם תוך נקיטת גמישות גדולה למצבים המשתנים ולאילוצים. קיימנו ראיונות בהתאם לפניות שלהם, מרחוק או כשהם לבושים במדים, וזאת מתוך הבנה והתחשבות גדולה בעובדה שהם נמצאים בסביבה קשה ולא נוחה, מלאת הסחות דעת ועוד.
שמנו בראש סדר העדיפויות ששירות המילואים לא יפגע בסיכוייהם של המועמדים להתקבל לעבודה ושלא נוותר על אף אחד ואחת. לאורך כל התקופה, קיימנו קשר רציף עם המועמדים מתוך דאגה והערכה רבה לתרומה שלהם, ואף שלחנו להם מתנות. את התפקיד של מתן, לדוגמה, איישנו רק אחרי שסיים את שירות המילואים שלו, בעוד שתהליך הגיוס החל בספטמבר. כלומר, המתנו כחצי שנה כדי שהוא יכנס לתפקיד, כשבינתיים הצוות לקח על עצמו משימות נוספות".
הבנה ממקום העבודה החדש - וגם מהמפקדים במילואים
בשנים האחרונות שגיא תנעמי עבד כמנהל אבטחת סייבר בחברה תעשייתית גדולה, והוא רצה להמשיך לאתגר הבא ולעבור לחברה שסייבר הוא תחום עיסוקה העיקרי. את קורות החיים שלו שלח לחברת Akamai עוד לפני המלחמה - ואז הגיע ה-7 באוקטובר והוא הוקפץ לשירות מילואים בפלוגת צמ"ה של הנדסה קרבית, שם שירת במשך ארבעה חודשים וחצי.
למרות השירות האינטנסיבי בקו הראשון ובקרבות הקשים ביותר, שגיא החליט להמשיך את התהליך כדי לא לתת להזדמנות להתפספס. לשמחתו, הוא קיבל סיוע וגיבוי מלא הן ממפקדיו והן מצוות הגיוס באקמאי, כדי לאפשר לו לעבור את כל שלבי הגיוס שכללו ראיון טלפוני, ראיון מקצועי בזום, ראיון מול מחשב לצורך מעבר מבחן וראיון פנים מול פנים.
כיום, כמנהדס סייבר בכיר בחברת אקמאי, שגיא מסתכל אחורה על התהליך בהכרת תודה: "הראיון הראשון נקבע ליום ולשעה שלא באמת יכולתי לדעת אם אהיה זמין בהם, אך הערכתי שכן ועדכנתי את הצוות המגייס כדי שידע מראש שזה המצב. כמובן ששעה לפני הראיון נאלצנו לצאת לפעילות, והייתי צריך להודיע שלא אוכל להצטרף כפי שקבענו מראש. לשמחתי המגייסת הבינה את המצב ודאגה לקבוע לי שיחה נוספת. לאחר מכן היה צריך לתאם שני ראיונות מקצועיים נוספים, ושוב היה צריך לקבוע מבלי לדעת האם נוכל באמת לקיים את השיחות".
גם למפקדים בצבא היה חלק בסיפור ההצלחה: "המפגש הפיזי לסיום תהליך המיון הצריך שיתוף פעולה מלא של המפקדים שלי", הוא אומר. "הם דאגו שאצא ערב לפני מעזה, ובגלל שאני גר בעין יהב שבערבה, בכיוון ההפוך מתל אביב, נסעתי בבוקר למחרת ישירות לראיון על מדים. לשמחתי, לאחר כל התהליך קיבלתי תשובה חיובית וסיימתי את השירות שבועיים לפני ההצטרפות לאקמאי. העבודה ההיברידית מאפשרת לי להמשיך לגור בעין יהב ולהגיע למשרדי החברה בתל אביב פעם בשבוע".
"ההתחשבות והראייה שלי קודם כל כבן אדם צמצמו כל התלבטות"
המלחמה הציבה אתגרים לא רק בפני החיילים והחיילות שנקראו לשירות מילואים - אלא גם בפני בני ובנות זוגם שנשארו בבית. סתיו דוניו, עוזרת חשב בחברת טכנולוגיות הווידיאו Kaltura, החליטה בתקופת הקיץ לעבור לשלב הבא בקריירה. במהלך ספטמבר היא נכנסה לתהליכי מיון והצטרפות לחברת קלטורה, לתפקיד שיספק עבורה אתגר מקצועי והרבה עניין. סתיו הגיעה לשלב מתקדם, ודובר כבר על השלמת הגיוס לאחר החגים, אלא שב-7 באוקטובר בן זוגה יוגב גויס למילואים, והיא נותרה לבד עם שתי בנותיה, בגילי 4 ופחות משנה באותה עת.
סתיו החליטה לעזוב את ביתם בתל אביב בשל האזעקות התכופות, לעבור להוריה בלהבים ולהסתייע בהם. "בקלטורה גילו רגישות עמוקה והבנה למצב", היא מספרת. "הם התקשרו לדרוש בשלומי, להתעניין בשלום המשפחה ולשאול אם אני רוצה להמשיך בתהליך או לחכות. הם הסכימו לקיים את פגישת המיון האחרונה בזום, כך שלא הייתי צריכה לעזוב את הבנות ולנסוע רחוק בזמן האזעקות. ביקשתי לדחות את הכניסה לעבודה עד ינואר, ובקלטורה נענו מיד. ההתחשבות הרבה, האכפתיות והראייה שלי קודם כל כבן אדם, צמצמו כל התלבטות והגדילו אצלי את הרצון להצטרף לחברה".
בדצמבר בן זוגה שוחרר והשניים חזרו יחד עם הילדות לביתם. גם כעת, כשיוגב חזר וכשתהליך המיון שלה הושלם, החברה עוזרת לה לאזן בין העבודה לחיי המשפחה: "תנאי העבודה הגמישים וההיברידים מסייעים לי מאוד כאם לבנות קטנות, בייחוד כאשר בעלי עדיין נקרא לימי מילואים מעת לעת".