כמעט חודשיים חלפו מאז שהוויז'ון פרו, משקפי המציאות המעורבת של אפל, החלו להימכר בחנויות. על אף שהן עדיין לא משווקות בישראל ישנם מספר ישראלים, רובם מעריצי אפל מושבעים, ששמו את ידיהם על המוצר. אחת מהן היא שי סגל, שרכשה את המכשיר בארה"ב. עבור סגל מדובר גם בכלי עבודה לכל דבר שכן היא ראש תחום XR (מציאות מורחבת, Extended Reality) בסטארטאפ Resight, מרצה בשנקר ויוצרת משחקים.

בסרטון שהעלתה לחשבון הטוויטר שלה, סגל תיעדה כיצד נראים רחובות תל אביב מבעד למשקפיים. לדבריה, כשחבשה אותם ברחוב קיבלה בעיקר מבטים. בסרטון ניתן לראות את סגל מנסה לתפוס פרפר וירטואלי בשדרות רוטשילד בעיר, מעיפה סלעים באוויר וצופה בסרטוני יוטיוב לרקע העצים.

"היו כאלה שרצו לשמוע על זה יותר, והיה גם נער אחד שהעז לבקש לנסות. ילדים מפחדים מזה, בצדק, ובורחים להורים שלהם", מספרת סגל על התגובות ברחוב בשיחה עם mako. "אחת התגובות שקצת מעידה על החיסרון של המשקפיים היא שאנשים חושבים שאני לא רואה ושומעת אותם. התגובה הכי יפה שקיבלתי הייתה של אדם מבוגר שאמר: 'איפה היא עכשיו? היא גם כאן וגם במקום אחר במקביל?'. הוא צודק, הייתי שם, וגם לא הייתי שם". 

סגל מספרת שהסוללה של המשקפיים כמו שטוענים המבקרים מספיקה פחות או יותר לשעתיים בלבד, ומצדיקה את אלו שטוענים שמדובר במכשיר כבד ומסורבל: "זה כבד, לא נוח ומשאיר סימנים על המצח, ועל העיניים והאף", היא אומרת, "זאת אינטראקציה מגניבה מאוד וצריך להרגיל את המוח לשימוש באישונים, אבל מתישהו מרגישים את שרירי העיניים מתעייפים ועלולים לצוץ גם כאבי צוואר. זה לא מתאים לכל שימוש. אני רגילה ל-VR, עובדת עם זה באופן יומיומי, כך שאין לי כאבי ראש ובחילות, אבל יש אנשים שסובלים מזה".

הוויז'ון פרו ברחובות תל אביב (צילום: שי סגל )
כיכר הבימה בתל אביב מבעד למשקפיים | צילום: שי סגל

"השגרה שלי היא מחקר ופיתוח ל-AR, אז בעצם הוויז'ון פרו הם עוד כלי עבודה. אני עובדת בסטארטאפ שנקרא Resight ואנחנו מפתחים תשתית טכנולוגית ל-AR וכלים ליוצרים, כך שאלה העולמות שמהם אני מגיעה", מספרת סגל. "בינתיים אני עוד בשלב הניסוי והגישוש, אבל בסופו של דבר הם יהיו כלי פיתוח שיעזור לנו לבנות דברים לשימוש בהווה ובעתיד. וכמובן גיימינג, שזה הצד האחר של העבודה שלי - אני בונה משחק מקצה לקצה שמיועד לויז'ון פרו באופן ספציפי. אנחנו יודעים לאן אפל דוחפת, אבל בינתיים זה לא תחליף למחשב. זה מכשיר אבטיפוס שדורש הרבה ניסויים ועבודה לפני שהוא יוכל להוות תחליף למחשבים ולטלפונים. זה ייקח עוד זמן".

סגל מספרת שבשלושה שבועות שחלפו מאז שקיבלה את המכשיר לידיה, היא עושה שימוש יומיומי - עם זא, גם כאן הסיבה לכך היא העבודה שלה, והיא טוענת שלולא הייתה עובדת בתחום, היא לא הייתה עושה במכשיר שימוש מאסיבי: "זה עוד לא שם, לא מבושל מספיק".

בחו"ל דווח על מספר משתמשים שטענו שהמכשירים שלהם פיתחו סדק דק במרכז הזכוכית הקדמית, למרות שלא נפלו או טופלו באופן לא ראוי. כל התמונות שפורסמו מציגות סדק אנכי באותו מקום מעל גשר האף, שם ככל הנראה קיימת נקודת חולשה מסוימת. שאלנו את סגל האם היא הבחינה בתחילתו של הסדק המדובר גם במכשיר שלה: "זה קשור לבעיית הנוחות. אנשים מנסים להדק את הרצועה כך שתתאים לפנים שלהם ותישא את המשקל הכבד וזה יוצר לחץ על הזכוכית. בכלל, יש לא מעט בעיות, בצד החומרה ובצד התוכנה אבל הפוטנציאל ברור מאוד. זה באמת מכשיר יוצא דופן, ואני חושבת שזאת רק ההתחלה של העידן המרחבי".