ויתור על זכויות, הסכמה למעקב חודרני ומסירת מידע לגופי צד שלישי ואפילו עקידת בן בכור - שום דבר מאלה לא מצליח להפחיד אותנו, כל עוד הוא מופיע בתנאי השימוש בשירותים דיגיטליים שנרשמנו אליהם. כך מצא מחקר חדש בו השתתפו מאות תלמידי אוניברסיטה אמריקאית.
ג'ונת'ן אובאר מאוניברסיטת מישיגן ואן אולדורף-הירש מאוניברסיטת קונטיקט הקימו אתר בשם NameDrop, ושכנעו סטודנטים להירשם אליו כדי לקבל הצעות עבודה. 543 סטודנטים עשו זאת ונרשמו לאתר - למרות שתנאי השימוש שלו היו אמורים לגרום להם להיבהל ולברוח.
במסמכי תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות, שהועתקו מאלה של הרשת החברתית המקצועית LinkedIn, הושתלה פסקת מלכודת, שנועדה לבדוק האם הסטודנטים באמת קוראים את המסמכים. הפסקה הצהירה כי כל המידע שימסרו הנרשמים ישותף עם NSA, סוכנות הריגול השנואה בארה"ב, כמו גם עם המעסיקים. בנוסף, נכתב בה כי המשתמשים באתר מאשרים שהם מוכנים לשלם את המחיר - היילוד הראשון שלהם, שאותו הם מתחייבים להוליד עד 2050.
האתר אליו נרשמו הסטודנטים
אך כצפוי, אף אחד לא שם לב לפסקה המטרידה. 74% מהסטודנטים דילגו כליל על קריאת תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות ולחצו על כפתור להצטרפות מהירה בלי קריאה. גם בין אלה שקראו את המסמכים, הזמן הממוצע שהקדישו לכך היה 73 שניות למדיניות הפרטיות ו-51 שניות לתנאי השימוש. זאת בעוד לפי אורכם של המסמכים ומהירות הקריאה הממוצעת בארה"ב, הקריאה אמורה היתה לקחת 30 דקות למדיניות הפרטיות ו-16 דקות לתנאי השימוש.
המחקר הזה אינו הראשון שמוכיח עד כמה אנחנו מתעלמים מתנאי השימוש: לפני כשנה וחצי נעשה בלונדון ניסוי במסגרתו נפתחה נקודת חיבור אלחוטית לרשת בבית קפה סמוך לפרלמנט. תנאי השימוש הראשוניים, לפיהם כל המידע של הגולשים מנוטר - כולל הסיסמאות לחשבונות המייל שלהם - לא הפריעו למאות אנשים להתחבר אליה. בשלבים האחרונים של הניסוי התווסף לאחר ההתחברות לנקודה הסכם לפיו הגולש מסכים למסור למפעילי הנקודה את בנו בכורו - מה שלא הפריע לגולשים לאשר ולגלוש.