איך מאזנים בין החיים לבין העבודה? איך שורדים יום כיף משרדי שאף אחד לא רצה לצאת אליו? איך מתמודדים עם הטלפון שממשיך להאיר באורו הכחול והמפתה גם כשמנסים לקום מהמיטה? אלה הם רק חלק מהנושאים שגילי יובל נוגעת בהם בשירים שלה. כן, שירים. בדרך כלל הרגעים האלה, שקשורים לעבודה שלנו בין אם זה בהייטק ובין אם זה בכל מקומות העבודה ששאבו השראה מההייטק, לא מגיעים לדפים של ספר, של קומיקס או של שירים.

ספרה הראשון של יובל, "הפעם עם הקובץ", יצא ב-2021 אחרי שמומן במימון המונים. הספר הפך ללהיט עצמאי גדול בחנויות הספרים, הרבה בזכות כתיבתה החדה של יובל והיכולת שלה לתפוס בדיוק בזמן ולהאיר באור חדש את הנושאים שמעסיקים רבים מהעובדים כיום. רבים ראו בספר הזדמנות להיפגש בדרך חדשה ואחרת עם דברים שמטרידים אותם ביום יום. יובל לקחה את "הילד הזה הוא אני" והלבישה עליו במקום ילד את המבוגר שמנסה לנווט בעולם העבודה המודרני.

עכשיו יובל מגיעה עם ספר שני, "בית שני". הספר מלווה בקומיקס של הילה נועם, והשתיים צוללות בו עוד יותר לכל הנושאים שמעסיקים את האדם העובד. ביחד הן יוצאות לתקוף כמה מהנושאים שהכי יושבים עלינו, ואפילו לא שמנו לב לזה. את הספר הן מממנות בהדסטארט, בדיוק כמו שמומן "והפעם עם הקובץ", והוא כבר זמין לרכישה. את הספר עורכת שרון קנטור ועל העיצוב הגרפי אחראית ניצן דרור. 

"הכל התחיל כשבעלי ואני עברנו ללונדון, והייתי בטוחה שיקבלו אותי בזרועות פתוחות לאור הניסיון שלי", מספרת יובל. "אבל מצאתי את עצמי עובדת חינם בסטארט אפים קטנים, ומתוך התסכול הזה התחלתי לכתוב שירים מצחיקים על הסיטואציות שנתקלתי בהן. על ישיבות שמתארכות, על זה שאת עובדת מלא על איזו מצגת ואז מישהו אחר מציג את זה וכולם אומרים לו שהוא תותח. באמת על הדברים הקטנים. את הכל עשיתי על המשקל של השירים של יהודה אטלס מ'הילד הזה הוא אני', וזה נורא תפס. כך נולד עמוד הפייסבוק 'העבד הזה הוא אני'. זה נגע פשוט בכל כך הרבה אנשים, ממתכנתים באינטל למעצבות פנים ואפילו רופאים. את השירים האלה אספתי לספר 'הפעם עם הקובץ' ב-2021, ולמרבה ההפתעה הוא מאוד מאוד הצליח מסחרית".

מאז פרסום הספר, גילי יובל מעבירה גם סדנאות על הומור ומוטיבציה בעולם העבודה העכשווי, שהפך לעיסוק נוסף שבו היא חוקרת וכותבת על תופעות שקורות בעולם העבודה. "מן הסתם הרבה מזה קורה בהייטק כי זה העולם שמשפיע הכי הרבה על מקומות העבודה העכשוויים. המקומות שאני עובדת בהם בשנים האחרונות הם כל כך לואו טק, אבל אני רואה את הז׳רגון ומבני העבודה שנכנסים גם לעולם הזה, ומקומות עבודה פשוט מעניינים אותי, אז על זה אני כותבת".

גילי יובל: "מצאתי את עצמי עובדת בסטארט אפים מעפנים, ומתוך התסכול התחלתי לכתוב שירים מצחיקים על הסיטואציות שנתקלתי בהן. על ישיבות שמתארכות, על זה שאת עובדת מלא על איזו מצגת ואז מישהו אחר מציג את זה וכולם אומרים לו שהוא תותח. הדברים הקטנים, וזה נורא תפס"

אבל גם כשמוציאים ספר, אי אפשר להתחמק מהעובדה שהחשיבה של חברות ההייטק חילחלה לחיים של כולנו. "אחרי שהספר הראשון הצליח ישר קפצו ואמרו לי שאני חייבת לתרגם אותו לאנגלית בשביל לעשות לו סקייל", מספרת יובל. "אני אפילו מרגישה את זה בבית. בעלי עובד בהייטק ואני רואה איך המקצוע שלו משפיע לו על האישיות. פעם אחת התווכחנו על משהו והוא אמר לי שהוא רוצה לראות את הדאטה שאני מתבססת עליו", היא צוחקת. "או שהילדה שלנו סבלה מבעיות שינה והיינו מנהלים יומן שינה לראות מתי היא נרדמת, ואני ובעלי היינו פשוט מרוטים מלילות ללא שינה, עד שהוא אמר לי יום אחד שהוא הולך לקחת את כל הנתונים מהיומן בשביל לשים אותם על הגרף להראות לי כמה אנחנו באמת לא ישנים. בן אדם, אני פה איתך, אני מרגישה את המחסור בשינה. עכשיו זה נורא מצחיק, אבל יש פה גם משהו מעניין, איך האישי והמקצועי מתערבבים כל הזמן".

"לדבר על חוויות אישיות דווקא דרך המושגים של עולם העבודה"

הרבה מההשראה לשירים מגיעה מסיטואציות שלא תמיד קשורות בהכרח למקומות עבודה. "נרשמנו לאיזו תוכנית בלונדון, אבל קיבלנו מייל דחייה רשמי גנרי של 'לצערנו אנחנו ממשיכים עם מועמדים אחרים', והפכתי את זה לשיר על המיילים הגנריים שמקבלים כשלא מתקבלים לעבודה בהייטק. זה למשל שיר שהתפוצץ ממש", מספרת יובל. "ומה שמדהים זה שמגייסים עפו עליו, שזה מאוד הפתיע אותי. הרבה סיפרו לי על ההרגשה הזאת של הדחייה, שאתה אחד מאלף, הניסיון הוא לדבר על חוויות אישיות דווקא דרך המושגים של עולם העבודה".

"ניסיתי פעם להתקבל למשרה באמזון. בהתחלה נתתי לאנשים שמכירים את אמזון לעבור לי על הקורות חיים וקיבלתי הערות של איך להוריד את השוליים בדיוק שמספר מילים ייכנס בשורה וככה זה יהיה יותר יעיל, ואיך לכתוב על הניסיון שלי איך העלתי את הנתונים מ-46.4 ל-53.3 ולתקוע כל מיני מספרים, ובהתחלה הרגשתי שאני קצת מרמה, אבל ככה כולם עושים.

"משם התחלתי להתכונן לראיון, ובראיון באמזון צריך לענות במודל שנקרא Star, שזה סיטואציה, משימה, אקשן, תוצאה. ולאט לאט מצאתי את עצמי עונה לבת שלי בבית במודל Star. העבודה עצמה הייתה ב-amazon publishers ומאוד עניין אותי, בתור מי שהוציאה ספר עצמאית, לראות איך עושים את זה בחברה גדולה, איך משווקים היום ספרים. אבל ככל ששאלתי יותר על התפקיד עצמו הבנתי שתהיה לי השפעה כל כך קטנה, שאם אשפר משהו בחצי אחוז זה מבחינתם מדהים. האימפקט יהיה אדיר, אבל המהות של התפקיד יהיה להכריע על צבע הכריכה של הספר. לא בהכרח יש לך את המקום בארגונים כאלה, אבל אתה מרגיש שאולי כן יש לך מקום לשנות ולעשות משהו בעל משמעות. המתח הזה תמיד נורא מעניין אותי, והכתיבה שלי היא קצת על זה. שאתה רוצה להיות חלק ממשהו גדול אבל לא כמו כולם".

כמובן שלא כל מקומות העבודה דומים. "אני נכנסת להעביר סדנאות בחברות ואני יכולה לראות מהשניה הראשונה לאיזה סוג חברה הגעתי. למשל לא מזמן נכנסתי לחברה וישר אמרתי שהמנכ"ל הוא טייס. ישר. מי שהציג אותי אמר לעובדים להישאר במקום כי צריך לעשות תיחקור אחרי האירוע. מצד שני, גוגל היא החברה שאנשים היו עם הכי הרבה הומור עצמי, הם ישר סיפרו לי שהם בינם לבין עצמם אומרים 'אל תעשה את זה, זה נורא לא גוגלי'. ועפתי על המודעות העצמית שלהם".

בין השירים שהצליחו מאוד בשנים האחרונות אפשר למצוא שיר בשם "סתומה" על מישהי שעוזבת את מקום העבודה שלה, והפך לסמל של ההתפטרות השקטה. "הרבה פעמים אנשים ניגשים אליי להגיד לי על שיר אחד ספציפי שהם מאוד אוהבים, וזה תמיד נוגע להם איפשהו בנקודה מסוימת. נגיד, שמישהו אומר לי שהוא אהב את השיר על עומס עבודה ושחיקה. הדבר שהכי הרבה מדברים איתי עליו זה על שעות העבודה המטורפות. זה אגב סממן ישראלי מובהק, ואני יכולה להגיד את זה עכשיו בתור מישהי שנמצאת בלונדון. בארץ עובדים הכי קשה, עובדים כל הזמן, עובדים בצורה לא יעילה. אין גבולות לטוב ולרע. אתה יוצא עם החברים שלך מהעבודה, נוסע איתם לחו"ל, אני לא יודעת כמה זה בריא. אחד השירים שלי שהכי שותפו שנמצא בספר החדש נקרא 'אולי הלילה לא נפתח מחשב'".

אחד הסימנים שהשירים של יובל נוגעים גם במקומות רגישים היה שיר אחד שקיבל תגובות נרגשות, על טיפול בהורים שמתבגרים. "כתבתי שיר על היום הזה שבו מתקשרים ואומרים לי שהוא נפל, וכתבתי בשיר ש-'כל הצוות ידע מה קורה כשמתקשרים מהגן, אבל עכשיו צריך להסביר שזה שיחות מהדיור המוגן'. והרבה אנשים התחברו לרגע הזה שאתה מטפל גם בילדים קטנים אבל גם בהורים המבוגרים שלך. ואתה המבוגר האחראי היחיד בסיטואציה. והרבה אנשים שהגיעו לגיל הזה עם ההורים שלהם בדרך כלל הגיעו למשרות ניהול ומצאו את עצמם גם מנהלים משרד וגם מנהלים את ההורים שלהם. זה שיר שאחרי שפרסמתי אותו קיבלתי תגובות לוואטסאפ שלי מאנשים שלא מכירים אותי שסיפרו לי כמה הם היו צריכים לשמוע את זה. והמדהים היה שההורים שלי בבריאות טובה, אז כשאמא שלי סיפרה לי שהיא התרגשה ממנו זה היה מאוד מיוחד".