מכשירי הפאבלט - סמארטפונים שהמסך שלהם גדול מחמישה אינצ' ומיועדים לשמש גם כטאבלטים - הולכים והופכים לנפוצים מאז הציגה סמסונג את סדרת Galaxy Note שלה ב-2011. אך עד כה, ההבדלים ביניהם ובין סמארטפונים קטנים יותר היו בעיקר הגודל.
כדי לבדל בין מכשיר הדגל ה"רגיל" שלה, גלקסי אס, לזה המוגדל, החליטה סמסונג להוסיף לו את התמיכה בשימוש בעט מגע לכתיבה ולציור - כי, לכאורה, יותר נוח לעשות זאת כאשר שטח המסך עליו עושים זאת גדול ומאפשר לעט "לטייל" מבלי שכל תנועה תביא אותו מקצה לקצה ותיאלץ את בעליו לחזור אחורה כדי לצייר או לכתוב הלאה.
עם הזמן הבינו סמסונג ומתחרותיה שיש עוד מה לעשות עם מסך גדול והחלו לצייד את הפאבלטים שלהן ביכולות ריבוי משימות, בזכות גרסאות מותאמות של אנדרואיד שאפשרו לראשונה לחלק את המסך בין שתי אפליקציות, בצורה זו או אחרת - תחום שממשיך ומתפתח גם עם מכשיר הגלקסי נוט החדש שהוכרז בשבוע שעבר כאן בברלין.
המשקפיים של סמסונג
אך שימוש נוסף, שהוצג לראשונה על ידי גוגל לפני כחודשיים, עשוי להתגלות בעתיד כחידוש גדול אף יותר, ולהביא את הפאבלטים להתחרות לא רק בסמארטפונים וטאבלטים, אלא אף במסך הביתי - הטלוויזיה. אני מדבר, כמובן, על מציאות מדומה, ובתערוכת IFA מציעה סמסונג לציבור להתנסות במה שעשוי להפוך למהפיכה הבאה בעולם הבידור - Gear VR.
Gear VR הוא מכשיר שנלבש על הראש ודומה למשקפי מציאות מדומה קיימים. אלא שאלה של סמסונג, מלבד היותם קטנים וקלים יותר, גם אינם עומדים בפני עצמם. למעשה, כפי שניתן לראות בתמונה, מדובר בגוף פלסטיק ובו שתי עדשות אופטיות, לצד גלגל כיול ומשטח מגע קטנטן בצד הימני.
רק כאשר המדגימה מטעם סמסונג הכניסה מכשיר מסוג Galaxy Note 4 אל תוך המכשיר הוא התעורר לחיים. הפאבלט של סמסונג מוצב מאחורי העדשות ומתחבר לתקע הנמצא בתוך המשקפיים. בתגובה הוא מפצל את המסך לשניים, כדי לשגר תמונה שונה מעט לכל עין ולייצר אשליה מציאותית של סביבה תלת-ממדית.
המדגימה הפעילה עבורי את האפליקציה של אוקולוס, מפתחת התוכנה והחומרה לסביבות תלת-ממדיות שנרכשה השנה על ידי פייסבוק בשני מיליארד דולר, ואחראית גם על פיתוח המשקפיים של סמסונג. בתוך האפליקציה, המציגה חלל וירטואלי, יכולתי לבחור משחק על ידי הזזת הראש לצדדים, שזוהתה בזכות חיישן התנועה המשולב בפאבלט המשמש כמוח המכשיר. ברגע שהעיניים שלי נחו על משחק שנראה נחמד - לחיצה על משטח המגע הכניסה אותי אליו.
המשחק ששיחקתי היה גרסה תלת-ממדית של ז'אנר "הגנת הבסיס". התפקיד שלי היה להרוג רובוטים לבושי שריונים רומאיים שניסו להגיע אלי באמצעות ירי קשתות, כאשר הזזת הראש לצדדים אפשרה לי לירות בכל פעם בזווית אחרת וככל שנשאתי מבטי מעלה הקשתות שלי נורו רחוק יותר ופספסו את הרומאים הווירטואליים שהלכו והתקרבו.
במשך כשתי דקות לחמתי בגבורה מול הפולשים וסיימתי את המשחק בהצלחה - בעיקר בזכות כך שהמשחק בנוי כך שכמעט בלתי אפשרי להיפסל בו. אחרי הכל, הוא מיועד לתת גם למי שמעולם לא התנסה במשחק תלת-ממדי ומתקשה לעכל את הקונספט של תזוזת ראש כבקר שליטה הרגשה טובה.
כאן המקום לציין שמי שמצפה למשחקים או אפליקציות רציניות יותר שידמו סביבה מציאותית וישכיחו ממנו את העובדה שהוא מסתכל על עולם וירטואלי - צפוי להתאכזב. למרות שהסביבה הווירטואלית רצה על מסך ברזולוציה מדהימה של 1440p (פיקסלים לגובה, כלומר שורות), כאשר היא מוצבת במרחק סנטימטרים ספורים מהעיניים ומוגדלת על ידי העדשות ניתן לראות כל נקודה. במלים אחרות - גם מסך איכותי לא מספיק כדי לעבוד על המוח כאילו הוא במקום אחר. לצורך כך יידרשו טכנולוגיות מתקדמות יותר, החל בגודל נקודה קטן בהרבה ועד חיישנים שיילבשו על הגוף ויכניסו גם איברים אחרים לחוויה הווירטואלית.
בסך הכל, חוויית המציאות המדומה על ידי שימוש בפאבלט טובה למדי - בוודאי הרבה יותר מהחוויה של סביבה המתוחמת בתוך מלבן, ולא חשוב הגודל שלו, שתחום על ידי המציאות (טלוויזיה או סמארטפון שמוחזק ביד). יום אחד, בהחלט ייתכן שלא נצטרך יותר מחשב עם מסך גדול, או טלוויזיה מחוברת לקונסולה כדי לשחק משחקים מציאותיים למדי. למרות זאת, כרגע מדובר יותר בגימיק מאשר במוצר מוגמר - אם כי הוא בהחלט יימכר ככזה, החל בחודש אוקטובר הקרוב, במחיר לא ידוע.
הכותב היה אורח של חברת ניופאן.