"הגעתי להילמ"ה בלי רקע במחשבים, אז בנוסף לכל הידע התכנותי שצברתי בשנתיים האחרונות, גם השנה האחרונה שבה הייתי ראש צוות לימדה אותי הרבה", מספרת טליה איתן בת 19, מירושלים.

הילמ"ה, ראשי תיבות של הייטק למען החברה, היא חברה לתועלת הציבור (ללא מטרות רווח) שהוקמה על ידי בכירים בתחום, בשותפות בין-מגזרית, על מנת להפוך את ישראל למובילה עולמית בהייטק חברתי (social tech) בתחומים של רווחה, חינוך ובריאות. הילמ"ה קולטת בנות שירות לאומי וצעירים מצטיינים בוגרי תיכון שאינם מתגייסים לצבא מסיבות שונות, לתוכנית של שנתיים. בזמן הזה הם מפתחים עבור נותני שירותים חברתיים, בהם משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, בתי חולים, עמותות ועוד.

בסוף השבוע האחרון הסתיימה הכשרה של המחזור הרביעי בתוכנית כרמל 6000, אחד המיזמים של הילמ"ה. מרכז הפיתוח של הילמ"ה עבור כרמל 6000 ושל מפנה 2525, נפתח לפני 4 שנים במשרדי חברת ההייטק הירושלמית Synamedia, שמארחת את המיזם בהתנדבות זו השנה החמישית ברציפות, על פני קומה שלמה המוקדשת לכך במשרדיה באזור ההייטק הר חוצבים. עובדי סינמדיה משמשים גם כמנטורים בתוכנית.

בתכנית הצעירים מקבלים הכשרה טכנולוגית מקיפה (מוכשרים ל-Full Stack Developers), נחשפים לאתגרים חברתיים ומפתחים אפליקציות ופתרונות מבוססי תוכנה בתחומים של רווחה, חינוך ובריאות לשימוש אוכלוסיות רחבות, בדגש על אוכלוסיות מוחלשות ואנשים עם מוגבלויות. פתרונות טכנולוגיים אלו מאפשרים לנותני השירותים החברתיים, משרדי ממשלה והמגזר השלישי, לתת שירותים טובים יותר לאוכלוסיות היעד. עד כה למדו בפרויקט הילמ"ה 130 משתתפות ב-4 מחזורי לימוד שונים.

איתן סיימה כעת את לימודיה בפרויקט הילמ"ה בשנה השנייה, שבה פיתחה ובמקביל עבדה כראש צוות במגוון פרויקטים. אחד מהם נקרא Arrows או חצים - אפליקציה עבור אנשים עם קשיים בתקשורת בין-אישית, שמטרתה לסייע בסימולציות שיחה פנים אל פנים, כשהמשתתפים מרכיבים משקפי מציאות רבודה. לאורך השיחה, האפליקציה מנחה אותם מה לעשות בסיטואציות שונות.

בשנה הבאה איתן תלמד פיזיקה באוניברסיטה העברית, והיא מקווה בעתיד לחזור ולהשתלב בעולם ההייטק עם ידע נוסף.

טליה איתן (צילום: שחר קופולוביץ)
טליה איתן | צילום: שחר קופולוביץ

היית ממליצה לבנות אחרות להשתתף בפרויקט?

"כן, וכבר המלצתי לחברות של המשפחה שקטנות ממני, וגם לבנות שאני לא מכירה, במיוחד למי שרוצה להשתלב בעולם שיש בו נטייה להעדיף גברים. נחמד לראות שיש מקום שנותן לנשים את הפוש הזה, כי בעבר נטו להעדיף גברים בלי שום סיבה, נשים יכולות להוביל תהליכים ולפתח פתרונות טכנולוגיים בדיוק באותה המידה. זה החלום שלי גם לעתיד, להמשיך בכיוון הזה".

במסגרת הלימודים איתן מספרת כי עבדה על פרויקט בשם enter עבור עיריית ירושלים, המקשר בין עמותות שמעוניינות להכניס את האנשים שהן עוזרות להם למופעי תרבות, לבין מקומות תרבות שמחפשים לתרום. המערכת קלה למשתמש ומקשרת ישירות בין הגורמים, בלי תיווך נוסף של עיריית ירושלים או גורמים אחרים. "רצינו להקל עד כמה שניתן על התהליך. היה מדהים ללוות את הצוות. בהתחלה היה לי מאוד משונה לתת הוראות לאנשים בגיל שלי, ולנהל אותם, אבל כשהגענו לסיום התהליכים – וראיתי שדברים קורים, הבנתי שאני טובה בזה", היא מספרת.

"למדתי להיות קשובה, ולהבין טוב יותר את הבעיות של הזולת בזכות הלימודים", מספרת אביה גלרנטר, בת 19 מפתח תקווה, אשר למדה עיצוב ux/ui (אפיון ועיצוב חווית משתמש) בהילמ"ה. בשיחה איתה היא מספרת כי במסגרת עבודתה היא דואגת שהפרויקטים יהיו קלים לשימוש, פשוטים ומובנים לכל משתמש.

"אני נפגשת עם לקוחות, מבינה מה הצרכים שלהם, ולפי זה בונה את העיצוב והאפיון של המערכת. אחד מהפרויקטים שעבדתי עליהם הוא Songo, פרויקט שנועד לעודד תנועה בקרב מבוגרים וילדים עם מוגבלויות באמצעות מוזיקה. הפרויקט כולל אפליקציה שמשמיעה מוזיקה רק כשהטלפון נמצא בתנועה. המשתמש מבין שכדי שהמוזיקה תמשיך - הוא חייב להיות בתנועה", היא מספרת.

"התחלנו את הפרויקט בביקור באיזי שפירא, לראות איך הטיפולים מתנהלים ואיך זה עובד ומה מתאים להם, ואיך נראית שגרת הטיפולים. לילדים עם מוגבלויות לפעמים ממש קשה לזוז, ובגלל הקושי, הם ממש מנסים להמעיט בכך. כשהגענו לבדוק את השימוש באפליקציה, ראינו ילדה בת 10 שניסתה להשתמש בה. היא נזקקה להליכון כדי ללכת, וראינו שהיה לה ממש קשה. שמנו לה שיר שהיא אוהבת – let it go, והיא המשיכה ללכת במשך 10 דקות. זה היה ממש מרגש ומספק".

אביה גלרנטר (צילום: שחר קופולוביץ)
אביה גלרנטר | צילום: שחר קופולוביץ

איך היו התגובות לתוכנית מצד המשפחה והחברים?

"מאוד תמכו, רצו שאני אלך. הם מאוד גאים בי. מגיל צעיר הייתי במדעים ובתוכניות מצוינות. אני אוהבת דברים ריאליים, וחושבת שאמשיך בעיצוב. אני נורא אוהבת לעצב, אומנות מכל הסוגים, להנגיש טכנולוגיה בצורה טובה".

איך שמעת על התכנית?

"הייתה כתבה בעיתון וסבתא אמרה לי עליה. הגיעו אלינו גם נציגים לבית הספר לספר על התוכנית. אני חושבת שדרך הפרויקט הזה אני יכולה לתרום לחברה – וגם לפיתוח העצמי שלי. התוכנית מאוד מבגרת ומלמדת, ומעבר לכל זה גם מכירים המון אנשים מקסימים, וזה גם לא מעט כיף".

אווה ביבאס, בת 22, נולדה בצרפת ועלתה לארץ בגיל 18 לאחר התיכון. היא למדה שנה במדרשת הרובע בירושלים ואחר כך שירתה שנתיים בתכנית "כרמל 6000". במסגרת התוכנית היא למדה לתכנת והתנסתה בתחום של ניתוח דאטה. כיום היא סטודנטית למדעי המחשב במכון טל.

בצרפת נהוג ללכת ללימודים גבוהים בגיל 18, ולכן למשפחתה היה קצת מוזר שקודם התנדבה. "הם רצו לראות שאם אני לא מתחילה ללמוד, לפחות שתהיה לי תוכנית רצינית, וכשהם הבינו שהתוכנית כרמל מאוד מקצועית, הם מאוד תמכו בהחלטה", היא מספרת. 

איך שמעת על התוכנית?

"כשהייתי במדרשה, הלכתי לעמותה שעוזרת לעולים חדשים של נפש בנפש. הייתה שם מישהי מתוכנית כרמל, שסיפרה על האפשרות לעשות שירות לאומי טכנולוגי. למרות שלא היה לי ניסיון, ידעתי שאני רוצה ללמוד מדעי המחשב, אז התוכנית ממש התאימה לי. לשמחתי הייתי שותפה בעיצוב פרויקט מגילות - אפליקציה שעוזרת לארגן פעילויות חילוץ בים המלח. כבר משתמשים בזה כפיילוט".

אווה ביבאס (צילום: צילום עצמי)
אווה ביבאס | צילום: צילום עצמי

איך הפרויקט תרם לך?

"מעבר לכלים הטכנולוגים, מצאתי בהילמ"ה בית וחברים לחיים. כבת שירות בודדה, לא תמיד מובן להתאקלם בארץ וקיבלתי מהחברות והצוות של הילמ"ה הרבה תמיכה ועזרה. לא היה קל להחליט ללכת לשם ולהתחייב לשנתיים שירות, במיוחד שבצרפת רגילים להתחיל ללמוד ישר אחרי התיכון. היה גם מאתגר בהתחלה, בגלל השפה והזריקה לעולם התכנות, שלא היה מוכר לי. כרמל עזרה לי להרגיש כמו בבית, הכרתי אנשים והם מאוד רצו לעזור לי, הרגשתי שיש לי פה מקום. אני מקווה לשמור על הקשר עם המקום ולחזור לעבוד שם אחרי הלימודים, בעזרת השם. הרגשתי שקיבלתי הרבה יותר ממה שתרמתי למדינת ישראל".