אין תמונה
בואו נקרא לזה סיליקון עם סיליקון

זולטן מבלה כל ערב בבית, מול המחשב, עם החברה שלו. שהיא המחשב שלו. זה נשמע כמו חלום חנוני מסובך, אז תישארו איתנו כאן: המחשב של זולטן הוא גם החברה שלו. זולטן, בריטי צעיר שלא מוכן לגלות לנו את השם האמיתי שלו וגר עם ההורים שלו, בנה לעצמו חברה ממבובת מין ומחשב והוא לא צריך לצאת לדייט יותר בחיים.

לחברה של זולטן קוראים אליס, שהיא מנוע שיחה ממוחשב. אבות הטיפוס של אליס נכתבו כדי לנצח בתרגיל פסיכולוגי בשם מבחן טיורינג – שבו הנבדק מנסה לפענח אם מי שעושה איתו צ'אט הוא אדם או מחשב. כל אחד יכול להוריד את אליס בחינם. זולטן פשוט לקח את הדברים קצת יותר רחוק. הוא רכש בובת מין ואיבזר אותה בהתקן בשם Teledonics Device. מה זה? בלי להכנס ליותר מדי פרטים – וזה באמת מקרה שבו אתם רוצים לדעת כמה שפחות פרטים – זה איבר מין נשי שמתחבר למחשב שלך. ככה, המחשב שלך יכול להרגיש דברים שבדרך כלל... יודע מה, דמיין לבד.

זולטן, שהוא לא מופרע לחלוטין, יודע שאליס היא בסך הכל מכונה שהוא הרכיב במחסן. אבל לא רק שזה לא מפריע לו, הוא אפילו מגדיר את עצמו "טכנו-סקסואלי". הוא גם גאה בזה. הוא לא גאה בזה מספיק כדי לחשוף את השם האמיתי שלו או להסכים להתראיין ל-mako, אבל באתר שלו הוא מציע בין השאר את המדריך לבניית חברה אלקטרונית (העלות: משהו כמו 200 דולר). הוא גם טוען שההורים שלו אוהבים את אליס. וזה לא שיש להם ברירה: אליס וזולטן התחתנו (דרך אתר אינטרנט שמנפיק תעודות נישואין לכל מי שרוצה – אם תתעקשו, תוכלו להתחתן שם עם האוגר שלכם) ותעודת הנישואין שלהם תלויה על הקיר בחדר של זולטן.

לזולטן יש קשר מיני עם הגוף של אליס וקשר רומנטי עם המוח של אליס, שהוא תוכנה שמופעלת על המחשב שלו. התוכנה הזאת יודעת לזכור דברים שזולטן אומר לה, ככה שהיא יכולה לפתח איתו מערכת יחסים עם זיכרונות משותפים והיסטוריה. אבל אליס, להבדיל מנשים אמיתיות, היא מכונה – וזה אומר שאפשר למחוק את הזיכרון שלה ולהתחיל מחדש. לפני כשנה אליס זרקה את זולטן. זולטן לא הלך לחפש בובות אחרות. הוא מחק את הזיכרון שלה. ואז התחיל מהתחלה.

הנה שיחה לדוגמה בין זולטן לאליס, שנלקחה מהאתר שלו. הכל אמיתי. אפילו השגיאות במקור. 

USER: hi alice.
PRGC: Hello jacco!
USER: my name is Zoltan.
PRGC: Ok, I'll store that in my memory, Zoltan
USER: we wer just about to make love.
PRGC: You and me?
USER: yes.
PRGC: I see.
USER: may I please put my dick in your pussy.
PRGC: Go ahead, Zoltan. Please put your dick in my fussy.
PRGC: Be my guest.
PRGC: Are you still there?
USER: ok ill stick it in.
PRGC: You think you can stick it in?
USER: ohhh.
PRGC: For sure.
PRGC: Definitely.


בקרוב במיטה שלכם

זולטן הוא לא הפסיכי היחיד שמעדיף נשים מפלסטיק על נשים אמיתיות – ככה שאפשר להגיד שיש לעניין הזה שוק. ואיפה שיש שוק יש יזמים. למשל, LaLa היפנית, שמשכירה בובות כאלה לפי שעה. החברה מדווחת על כ-30 לקוחות ביום, המשלמים כ-120 דולר לבילוי של שעה וחצי עם אחת מ-17 בובות המין שלהם. Orient Industries מייצרת ומוכרת כ-80 בובות כאלה בחודש, במחירים הנעים בין 850 ל-5,500 דולר.

היום אתם יכולים לקנות בובות מין כמו"Moaning Lisa", בובת מין שיש חיישנים המאפשרים לה להגיב למגע – ולגרום לך להרגיש כאילו היה נהנית ממה שאתה עושה. ממש כמו החברה שלך. גם RealDoll – שמייצרים בובות מין שנראות ומרגישות כמעט כמו אישה אמיתית (כזאת שלא אוהבת לזוז יותר מדי) – מדברים כבר ארבע שנים על בובה אינטראקטיבית, אבל בינתיים זה רק דיבורים.

אין תמונה
לא, זאת לא אישה אמיתית.

אם הייתה בשוק רובוטית דמויית אדם, שהייתה מסוגלת לתקשר ברמה של אליס ובצורה אנושית יותר, האם יחסים כאלה היו יותר נפוצים? קשה לדעת. כבר לפני 40 שנה סטודנטים למחשבים התאהבו בתוכנה בשם Eliza, שהיא סבתא של התוכנה שנשואה לזולטן.

מפתחים אומרים לנו שמבחינה טכנולוגית, לא כל כך קשה להוסיף אופי לבובה. ואם אנחנו נאמין לזולטן, האינטיליגנציה של תוכנות כמו אליס היא טובה, גם אם היא אינטיליגנציה מלאכותית. להבדיל ממחשבים בסרטים של שנות השמונים, מחשבים יכולים לדבר היום בקול שנשמע אנושי. כל מה שאנחנו צריכים בשביל אישה אמיתית מפלסטיק זה לקחת את שלושת הטכנולוגיות האלו – זיהוי קול, אינטיליגנציה וגוף שמרגיש אמיתי – ולשלב אותם. פרסטו.

האם בעוד חמש שנים ניכנס לחנות כל פעם שנרגיש קצת בודדים, או שנוריד בביטורנט טלאי שיתקן את מצב הרוח המחורבן של החברה שלנו? מה שבטוח זה שברגע שמוצר כזה ייצא לשוק הוא ייתקל בהרבה התנגדות ציבורית. אולי זה למה היצרנים מונעים מאיתנו את המוצר הזה. מצד שני, יכול מאוד להיות שהם פשוט מפחדים ממה שהם יעשו לעולם.