גו'ליאן אסאנג', מייסד ויקיליקס והאיש שאחראי על שיגעון ההדלפות הנוכחי, הוא האקר לשעבר, שהואשם כבר בגיל 20 בפריצה לחברת תקשורת קנדית. ההצפנה שבנה באתר ההדלפות היא אחת מאבני היסוד של האתר, ומבטיחה למדליפים כי מיקומם הפיזי לא ייחשף. אסאנג' חי היום במחתרת ונמצא במנוסה מתמדת, ובארה"ב יש שמגדירים אותו כאויב הציבור מספר 1. למרות שהוא לא ההאקר הקלאסי שאנחנו מכירים, אין ספק שההשפעה שלו על העולם היא מרחיקת לכת. הנה הזדמנות להיזכר בסיפורם של ארבעה האקרים מפורסמים מההיסטוריה, שבעזרת המומחיות שלהם הצליחו להפוך לאנשים היותר מסוכנים בדורם.
ההאקר הטוב: פרד כהן
פרד כהן הוא האקר שמעולם לא נכלא ואף זכה לעידוד מצד גוף חינוכי - וזאת למרות שפרד יצר את וירוס המחשבים האמיתי הראשון. ב-1983, בזמן שלמד באוניברסיטת דרום קליפורניה להנדסה, יצר פרד כהן וירוס שהצליח להשתלט באופן מלא על מחשב אחר. הווירוס הזה לא רק שהוכיח שהדבר אפשרי והציג עד כמה מסוכן יכול להיות כלי כזה בידיים הלא נכונות, הוא גם היה וירוס שהוכיח לחוקרים שעסקו ברעיון התאורתי של מלחמה ב”וירוס במחשב”, שהם לא יכולים ליצור אלגוריתם אחד שיפתור מחשב מווירוסים.
המערכת שיצר כהן הייתה מורכבת וריתקה את מוחותיהם של רבים באותה התקופה. כהן הלך ויצר לאחר מכן, שוב במסגרת לימודיו, וירוס שתקף מחשבי PC וכיווץ קובצי exe, וכך עזר לחסוך מקום במחשב. היום פרד כהן מנהל חברת ייעוץ לאבטחת מידע.
ההאקר הרע: אהוד טננבאום
מי שחושב שאין לנו האקרים מקצועיים ומסוכנים בצד שלנו שכח כנראה את האנלייזר. בסוף שנות ה-90 אהוד טננבאום הביא את ממשלת ארה”ב למצב חירום מערכתי מלא. דיווחים על התקפותיו הגיעו באופן קבוע לנשיא ארה”ב, והמתקפות הרבות על סוכנות הביטחון (NSA), ה-FBI וגופים נוספים גרמו לממשל להאמין שמדובר בגוף מאורגן שפועל מתוך עירק כנגד ארה”ב.
כאשר נעצר לבסוף, קשה היה להאמין שהילד בן ה-19 הוא האחראי למעשים. טננבאום גרם לנזקים כספיים גדולים, אך הפריצות (על פי הדיווחים הרשמיים) לא הגיעו למחשבים שהכילו מידע מסווג. מעבר למתקפות על ממשלת ארה”ב, טננבאום פרץ למחשבי הכנסת ורדף אנשים ספציפיים. אחד מהסיפורים שהסתובבו בעיתונים דיברו על כך שטננבאום איתר אנשים מסוימים וחיבל בחייהם בין אם על ידי ניתוק חשמל, יצירת חובות בחברות טלפון, ביטול כרטיסי אשראי וכדומה.
טננבאום הורשע ונכלא לחצי שנה, ולאחר מכן שוחרר על תנאי ולעבודות שירות. הוא נעצר שוב ב-2008 בחשד שגנב 1.5 מיליון דולרים קנדיים והוסגר לארה”ב - שכן שניים מהחשבונות בהם פגע היו חשבונות אמריקאיים.
ההאקר התמים: רוברט ט. מוריס ג'וניור
במשך זמן קצר מאוד, אי שם בסוף שנות השמונים, רוברט ט. מוריס ג’וניור היה האיש המסוכן ביותר באינטרנט. מוריס, סטודנט ב-MIT, רצה לבדוק עד כמה האינטרנט גדולה וכדי לבחון זאת הוא יצר חיה מוזרה שלא נראתה קודם לכן ברשת - תולעת.
הרעיון של מוריס היה חכם: צור את התולעת שתצא ממחשב אחד ותתחיל לעבור בין כל המחשבים המחוברים לרשת ולבסוף תחזיר את התוצאות אליו. הבעיה הייתה שמוריס לא היה מתכנת טוב ושורות הקוד שיצר סבלו ממספר בעיות שגרמו לכך שהתולעת תעשה הרבה יותר ממה שתוכנן. הקוד המסוכן החל להתפשט במהירות בין המחשבים המחוברים לרשת אבל במקום לעבור ממחשב למחשב כמו שתוכנן הוא החל להדביק את אותם המחשבים שוב ושוב. ההערכות הן שבאותה התקופה 60,000 מחשבים היו מחוברים לרשת והתולעת של מוריס הגיעה רק לכ-6,000. ההדבקה החוזרת של אותם המחשבים גרמה להאטה של המערכת ובסופו של דבר לעצירה מוחלטת. מחשבים רבים הפכו ללא שמישים והנזק הוערך על ידי ממשלת ארה”ב בסכום שנע בין 10 מיליון ל-100 מיליון דולר.
מוריס היה האדם הראשון שהורשע ונענש על פי חוק חדש (1986) שעסק בהונאה וניצול לרעה של מחשבים.
ההאקר שרק רצה לעזור: אדריאן ליימו
חייו של אדריאן ליימו יכולים להפוך בקלות לסרט. ליימו מכונה האקר אפור, אחד שפורץ למחשבים לא רק כדי לגרום לנזק אלא גם כדי לעזור לפעמים. ליימו תקף מחשבים מרכזיים של מייקרוסופט, יאהו, הניו יורק טיימס ואחרים. ה-FBI החל לעקוב אחריו והחקירה התנהלה במשך יותר משנה. הבעיה הייתה שליימו, בניגוד להאקרים רבים, חי בתנועה. הוא לעולם לא היה פורץ מאותו המחשב. הוא היה משתמש במחשבים של אוניברסיטאות, בתי קפה, חברים או כל מחשב שהיה מוצא. כאשר גילה שעוקבים אחרי הפעילות שלו הוא נמלט וחי בסתר לבסוף ליימו הסגיר את עצמו לרשויות ונאלץ לשלם מעל לשישים אלף דולר כפיצויים.
כאן לא מסתיים השוני בין ליימו לבין ההאקרים האחרים. הסיבה שזכה לכינוי “האקר אפור” היא שליימו תקף מערכות מחשבים של החברות הגדולות ביותר בעולם, ולאחר שגילה את פרצות האבטחה דיווח לאותן חברות תוך שהוא מסרב לקבל תשלום על עבודתו - תשלום שמומחי אבטחה אחרים היו גובים והיה ונע בין 20-50 אלף דולר.
היום ליימו חזר ללמוד והוא מקווה להפוך לעיתונאי.