זה לא דבר נדיר להיכנס למשרדים של חברת הייטק ולשמוע מגוון של שפות. התעשייה הישראלית נשענת במידה רבה על זו הבינלאומית, כך שעולים רבים שמגיעים לישראל נהנים מיתרון השפה, בעיקר אם הם עלו מארצות הברית או ממדינות דוברות אנגלית אחרות. עם זאת, גם הם כמו כל מי שעבר אי פעם למדינה אחרת, נתקלים בקשיים - בעיקר חברתיים הקשורים למנטליות הישראלית. תפסנו כמה מהם לשיחה ושאלנו אותם על הדרך שעשו.
"הדבר האהוב עליי כאן הוא חומוס וחוצפה"
יונתן (ג'ונתן) ברמן עלה לארץ בנובמבר 2012 מארצות הברית בעקבות הרצון שלו לשרת בצבא. בגיל 26 הוא התגייס לצה"ל כחייל בודד וכיום הוא נשוי, מתגורר ברמת גן ומשמש כמהנדס תמיכה בחברת הסייבר Semperis.
הדרך שלו לעולם ההייטק נסללה עוד בשירותו הצבאי לפני כחמש שנים, כאשר פגש את אחד ממייסדי החברה במהלך ארוחת שישי בבית המשפחה המאמצת שלו. "התפקיד שהוא הציע לי נשמע מעניין מאוד, למרות שהוא לא היה קשור לתואר שעשיתי במנהל עסקים. הבנתי שזו הזדמנות מצוינת בשבילי להשתלב וללמוד תחום חדש, וקפצתי למים", הוא מספר. "נכנסתי למחלקת מכירות עם היתרון של האנגלית כשפת אם, אבל כשהרגשתי שאני לא מוצא את עצמי, שילבו אותי במחלקת QA (Quality Assurance, הבטחת איכות), שם הכרתי את המוצרים של החברה לעומק. בזכות זה שיש ניוד פנימי גבוה בחברה היום אני כבר בתפקיד שלישי, שהוא שונה ומעניין מכל מה שעשיתי קודם".
מאז שעלה ארצה ברמן הספיק לא רק ללמוד את השפה העברית, אלא גם לאמץ עוד כמה אלמנטים מקומיים: "הדבר האהוב עליי כאן הוא חומוס וחוצפה".
"הבנתי שהדרך הישראלית להשתלב היא פשוט להתפרץ באמצע משפט"
ליזי גולדמן, משקיעה בקרן ההשקעות סמסונג נקסט ישראל (Samsung next Israel), עלתה לישראל מארצות הברית פעמיים – באוגוסט 2013 ובדצמבר 2019. "עליתי בפעם הראשונה כדי לשרת בצבא, ושירתי בכיפת ברזל. כשהשתחררתי חזרתי לארה"ב כדי לסיים את התואר ולהתחיל קריירה בבנק השקעות בוול סטריט".
כיום היא גרה בתל אביב, ומספרת כי לפני שהשתלבה בשוק העבודה בישראל, לא חשבה שתיתקל בכל כך הרבה אתגרים תרבותיים. "בכל זאת, כבר עברתי את הצבא וכולם יודעים שהצבא זה הכי 'הארד קור'", היא נזכרת. "בתפקידי הקודם בבנק השקעות בארה"ב לדוגמה, הייתי פעילה מאוד בפגישות ואילו כאן אני מתקשה להשתלב בישיבות מרובות משתתפים - והזום לא בדיוק עוזר לזה. לקח זמן עד שהבנתי שהדרך הישראלית להשתלב היא פשוט להתפרץ באמצע משפט".
בתשובה לשאלה מה היא הכי אוהבת בישראל, עונה גולדמן: "חלק מהסיבה לכך שאני אוהבת לגור בארץ זה שבניתי פה את הכול מאפס. כשאני חושבת על זה, אני מאוד גאה בעצמי ועל הדרך שעשיתי, ומרגישה סיפוק משמעותי. בנוסף, כיהודייה שגדלה בניו יורק, מדינה עם שיעור גבוה של אוכלוסייה יהודית, המעבר לישראל דרש ממני ללמוד ולהבין מהו ההבדל בין יהודי לישראלי ולהכיר את העם היהודי בצורה מגוונת יותר".
מה תמליצי לעולים חדשים אחרים?
"לעשות התאמת ציפיות בין הרצוי למצוי. אם המטרה היא למצוא בישראל את מה שיש במדינה ממנה באת, התהליך לא יצליח. כשעוברים לישראל, מעבר ללמוד שפה חדשה, לומדים להתנהל במדינה שונה לגמרי ומכירים תרבות חדשה עם כל הטוב והרע שטמון בה. וכמובן, חשוב מאוד להכיר את האוכל והמסעדות".
"אוהב את הערבות ההדדית"
זאכרי אדם קייסר עלה ממרילנד שבארצות הברית בשנת 2018, וכיום הוא מנהל תקשורת שיווקית בחברת Bright Data. לדבריו, הוא חיפוש שינוי בחייו לאחר שבעבר עבד בחברה שתומכת בעשייה הישראלית ומנסה לייצר "פרסום הוגן" לגבי המצב במזרח התיכון. בתחילת דרכו לימד אנגלית בישראל, לאחר מכן עבר לעבוד בעיתון הג'רוזלם פוסט ומשם עבר להייטק – "ענף שמאוד רציתי להשתלב בו", לדבריו. כיום הוא מתגורר ברמת גן.
בתשובה לשאלה מה הוא הכי אוהב בישראל, עונה קייסר: "את האנשים ואת תחושת הערבות ההדדית. באחת מהנסיעות שלי לעבודה באוטובוס, עלה חייל שלפתע נפל והתעלף. מיד, כחמישה אנשים רצו לכיוונו והושיטו לו עזרה. לחילופין, בתור נער קרה לי סיפור דומה ברכבת בארה"ב, אחד מנוסעי הקרון התעלף בפתאומיות אבל אף אחד אפילו לא חשב לקום ולנסות לעזור לו".
"אני פטריוט של המדינה וציוני גדול", מעיד קייסר, "אני רוצה לייצר שינוי תודעתי בחברה העולמית על ידי הכוח והיכולת שיש לי בכתיבה. עם זאת, מהיום שבו התחלתי לעבוד ב-Bright Data, אני מאוד נהנה מהקדמה הטכנולוגית ומהמחויבות של החברה לעשייה חיובית מונחית דאטה. אני מאושר ומודה על ההזדמנות שניתנה לי".
איך היה לך להשתלב בחברה כעולה חדש?
"עוד לפני שהתחלתי לעבוד בהייטק, צברתי ידע רב בכל הנוגע למושגים בסיסיים בתעשייה ולכן הרגשתי שההשתלבות הייתה יחסית טבעית. הקצב בהייטק הוא מהיר ומאתגר ואני מאוד נהנה מזה. אני מאמין שהיכולות שלי לעבוד תחת לחץ ודדליינים נוקשים כעיתונאי תרמו לי מאוד בהשתלבות המהירה. בנוסף, כשאתה בחברה שמפתחת אותך כאיש מקצוע והאתגרים הם יומיומיים, אי אפשר שלא ליהנות".
תמליץ לעולים חדשים לעשות גם את הצעד הזה?
"אני מאוד אוהב את ישראל ונהנה לחיות בה, אבל חשוב לי לציין שזו מדינה מאתגרת. אם החלטתם ללכת על זה, תבואו בראש פתוח ועם חיוך. לא לוותר ולהתייאש כשקשה, כי את הפירות קוצרים רק על ידי עבודה קשה ובדרך כלל לוקח זמן עד שהתאקלמות מתאזנת. בנוסף, הקהילה היהודית בארה"ב מאוד דומה לישראל, ולכן אני חושב שליהודים התהליך הזה יותר פשוט. תגיעו מוכנים, תלמדו על המדינה ועל החברה אבל מנגד אל תהיו זחוחים ותחשבו שאתם יודעים הכול כי ניזונתם מהתקשורת או ממה שאומרים ברחוב. אנשים מבחוץ צריכים להכיר את מאזן הכוחות במזרח התיכון, ועד שלא נמצאים כאן וחווים את זה, קשה מאוד להבין אותו. אחרי שהגעתם נסו להבין את הסובבים אתכם ולראות אם אתם אוהבים את זה. אם כן, תמשיכו! יש לישראל המון צדדים יפים".
"מרגישה כאן בבית"
דליה מודלין, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת EasySend, עלתה לארץ בנובמבר 2000 מבלגיה. כיום היא נשואה ומתגוררת בגבעתיים, ומעידה שהיא מרגישה בבית. "לא משנה לאן אני טסה, אין מקום שאני יותר אוהבת מהארץ. האנשים, תחושת האכפתיות, והשייכות למקום משאירים אותי פה. אני אוהבת כמעט כל דבר בארץ, חוץ מאת מזג האוויר בקיץ. אני אוהבת את הנופים המגוונים ואוהבת את העובדה שבנסיעה של בסך הכול כמה שעות אפשר לחוות מדבר, ירוק ושלג. אני אוהבת אפילו את הפוליטיקה הישראלית שמשפיעה על עתיד הארץ הזו, אוהבת את התרבות ואת השפה".
מודלין מעידה שכילדה נחשפה למספר רב של שפות, כולל פלמית, צרפתית, אנגלית, גרמנית, ספרדית וכמובן מעט עברית שספגה בבית הספר ביהודי. "במסגרת התפקיד שלי בחברה, אני משתמשת בשפות האלו כדי לתקשר עם אנשים ממדינות ותרבויות שונות", היא מספרת.
לדבריה, היא בהחלט תמליץ לאחרים על עלייה לישראל, אך לדבריה, המפגש הראשון עם החברה הישראלית עשוי להיות מאתגר. "העולים צריכים לדעת שבשלב הראשון המפגש עם ישראלים עלול להיות להם לא קל, בעיקר בגלל הישירות. כשהגעתי הרגשתי שאנשים כל הזמן צועקים וזה מאוד הפריע לי, אבל גיליתי במהלך השנים שהם לא צועקים אלא פשוט אכפתיים לגבי הרבה דברים, ועכשיו אני אפילו אוהבת את זה. דברים בארץ עדיין מתבססים על היכרויות אישיות, אני הגעתי מבלי להכיר אף אחד והייתי צריכה לעבוד קשה כדי להתחבר, אבל המאמץ השתלם. הייתי ממליצה למי שחושב על עלייה לא לחכות רגע אחד נוסף, לא לפחד ופשוט לעשות את זה".
"מבקש לעבור לעברית באמצע פגישה"
יונתן אדרי בן ה-35 עלה מצרפת במיוחד כדי לעבוד בתפקידו כ-Lead Product Owner בחברת פינסטרה (Finastra) ישראל. אדרי נולד וגדל בפריז והתחנך במוסדות יהודיים בעיר. מגיל צעיר הוא חלם לעלות לישראל, אך הקריירה שפיתח, נישואיו והולדת ילדיו עיכבו את הגשמת החלום.
יונתן השלים תואר ראשון בכלכלה וניהול באוניברסיטת סורבון ותואר שני בניהול תיקי השקעות באוניברסיטת UPEC בפריז, ואחרי הלימודים שימש במשך חמש שנים כמנהל בחברת השירותים הפיננסיים הצרפתית Natixis. לאחר מכן, הצטרף לענקית הפינטק הבינלאומית Finastra במשרדיה בפריז, בה שימש בתחילה כאנליסט עסקי ומנהל מוצר (Product Owner)
הפתרונות של Finastra אומצו על ידי 8,500 בנקים ברחבי העולם, ומנהל מוצר כמו אדרי מוביל את הבנייה של מוצרי העתיד של החברה. עבורו, החברה הזו הפכה לנתיב הישיר לעלייה לישראל ולהגשמת החלום בצורה בטוחה. "בתחילת 2019 ראיתי מודעת דרושים באתר הפנימי של Finastra למשרה דומה לשלי (Product Owner), אבל בישראל. באותה העת היו לי כבר שני ילדים ואשתי הייתה בהריון עם הילד השלישי, וכדי לעלות ארצה נדרש לי ביטחון תעסוקתי, שהרי אי אפשר להכניס משפחה שלמה למצב של אי ודאות ומתח. המשרה ב-Finastra ישראל הייתה המסלול הבטוח שאפשר לי ולמשפחתי לבצע סוף סוף את המהלך המיוחל".
ביולי 2019 עלה אדרי לישראל עם משפחתו והתקבל בזרועות פתוחות על ידי מנהלי ועובדי החברה בארץ, הן במישור המקצועי והן במישור הפרטי. "בקושי ידעתי עברית, אך לשמחתי כולם מדברים כאן אנגלית וכך גם במרכזי המחקר והפיתוח של החברה בהודו ובמדינות אחרות שעמן אני עובד. הרצון של כולם לסייע הוא יוצא דופן, מציעים לי עזרה גם בדברים פשוטים יחסית כמו למצוא אינסטלטור. חשוב לי לציין לטובה גם את מנהלי Finastra בפריז שעודדו אותי וסייעו לי לבצע את המהלך".
מה הדבר האהוב עלייך בישראל?
"הגישה החיובית והאכפתית של האנשים. כולם תמיד רוצים לעזור ומקבלים את פניי בזרועות פתוחות, בין אם זה במקום העבודה או במקומות אחרים, אני מרגיש שממש מנסים לסייע לי בתור עולה חדש. אני עדין לא דובר עברית ברמה גבוהה וכולם משתדלים לדבר איתי באנגלית, לעזור ולהסביר ככל הניתן. בנוסף, אני אוהב מאוד לטייל בישראל ולגלות את המדינה על הטבע המדהים שלה עם כל המשפחה".
לא סתם מציין אדרי את השפה העברית, שכן עבורו היא היוותה חסם משמעותי. "כשהגעתי לישראל לא ידעתי לדבר עברית בכלל, אבל הייתה לי הזדמנות לתפקיד שרציתי והייתי צריך להחליט מהר. לקחתי את ההזדמנות הזו בשתי ידיים מבלי ללמוד את השפה, וזה משהו שעדיין מקשה עליי ביומיום, גם בפעולות יומיומיות כמו ללכת לבנק או לקניות בסופר. בעבודה זה פחות מקשה עליי, כי אפילו בפגישות עם דוברי עברית אנשים מקפידים לדבר באנגלית ולכן זה לא מפריע לי. לפעמים אני אפילו אני מבקש מהם לעבור לעברית במהלך הפגישה כחלק מהתהליך שלי ללמוד את השפה".
תמליץ לאחרים לעלות לישראל גם כן?
"כן. עכשיו, אחרי שנתיים וחצי, אני מרגיש שהגעתי למקום שאני מאוד מרוצה בו, אבל חשוב מאוד לפני ללמוד את השפה ולעשות הכנה לקראת התהליך, אולי אפילו לנסות למצוא הזדמנות עבודה לפני המעבר. לי ולמשפחה שלי הייתה תקופה לא פשוטה בהתחלה, אבל עכשיו אחרי שהסתגלנו, אנחנו מאושרים".
״יש דמיון בין התרבות הלטינית לתרבות הישראלית מבחינת החום והשמחה של האנשים״
פדריקו שוורץ בן ה-33 עלה לישראל בשנת 2002 מארגנטינה וכיום הוא משמש כמנהל הפעילות בספרד של חברת טכנולוגיית התוכן EX.CO, אליה הוא הצטרף לפני כשש שנים. במסגרת תפקידו, הוא מלווה את תהליכי המכירות, השותפויות וניהול הלקוח מול השוק הספרדי.
בשנת 2002 החליטה משפחתו של שוורץ לעלות לישראל בעקבות האינפלציה שהייתה בארגנטינה, וכדי לבנות ולהבטיח עתיד טוב יותר לילדים בארץ ישראל. בצבא הוא שירת כלוחם נ"מ בחיל האוויר ולאחר שחרורו מצה"ל התחיל ללמוד תואר ראשון בשיווק טכנולוגי במכללת ספיר. השפה הספרדית הייתה יתרון משמעותי במציאת העבודה הראשונה בתעשיית ההייטק ומאז ההתמחות שלו הייתה בשפה, בתרבות ובשווקים הרלוונטיים.
מה אתה הכי אוהב בישראל?
"אני חושב שיש דמיון בין התרבות הלטינית לתרבות הישראלית מבחינת החום והשמחה של האנשים, זה אחד הדברים שאני הכי אוהב ומזדהה איתם בישראל. באתי מהקהילה היהודית בארגנטינה, כבר שם למדתי את השפה העברית ולכן הקליטה בארץ הייתה קלה יותר. אבל ללא ספק החום והאדיבות של הישראלים עזרו להרגיש בבית. מעבר לזה אי אפשר להתעלם מהאוכל הישראלי שהוא הכי טעים שיש".
מה הכי קשה?
"יוקר המחיה היא נקודה די כואבת בישראל, בעיקר כזוג צעיר שרוצה לקנות כאן בית. זה לא משנה אם אתה עובד בהייטק או לא, כולנו מרגישים את הקושי ברמה כזו או אחרת בכל תחום בחיים".
האם אתה ממליץ לעולים חדשים לעלות לישראל?
"המעבר לישראל זה בהחלט ההחלטה הכי טובה שההורים שלי יכלו להעניק לי, והיום אני יכול להמליץ בלב שלם לאחרים. עם זאת חשוב לזכור כי ההתאקלמות היא די מאתגרת מבחינת השפה, התרבות והבירוקרטיה. אבל יש כאן הזדמנויות רבות להגשים חלומות ולהתפתח. בעזרת עבודה קשה והרבה מוטיבציה ניתן להגיע רחוק. השתלבות בעבודה בה יש מגוון של אנשים ותרבויות יכולה לעזור ולהפוך את החוויה לטובה יותר".