אתגר החללית (צילום: עודד קרני)
יונתן וויינטראוב, יריב בש, כפיר דמרי והחללית | צילום: עודד קרני

אם להאמין ליונתן וויינטראוב, כפיר דמרי ויריב בש, האנשים מאחורי spaceil, מתישהו בשנת 2014 נשב כולנו מול הטלוויזיה, ונצפה יחד בחללית הישראלית הראשונה שנוחתת על הירח. החללית לא תהיה מאוישת, אז אף אחד לא יצא ממנה ויגיד משהו על צעד קטן לאדם, אבל מחדר הבקרה יהדהד משפט בעברית צחה.

"יש לנו כל מיני רעיונות לגבי מה נגיד כשהחללית תנחת, אבל שום דבר לא סגור", אומר כפיר דמרי, בן 29 מאלפי מנשה. הם בטח לא חייבים להחליט עכשיו. לפניהם עוד שנתיים של עבודה מסביב לשעון עד שיתנוסס על הירח דגל כחול-לבן.

אין תמונה
גודל של דוד שמש וננו טכנולוגיה. החללית הישראלית

הצוות הישראלי של Spaceil, עמותה ללא כוונת רווח, הוא אחד מ-22 צוותים מ-13 מדינות שמשתתפות בתחרות Google Lunar X Prize  – תחרות עולמית בחסות גוגל, שבסופה ממתינים פרסים בשווי 30 מיליון דולר. מטרת התחרות, הפתוחה רק לאנשים פרטיים, היא לשגר לחלל חללית לא מאוישת, להנחית אותה על פני הירח, להניע אותה 500 מטר ולשדר לכדור הארץ תמונות וסרטונים מהמאורע. הקבוצה שתגיע ראשונה למטרה (הדדליין הוא 2015) תזכה ב-20 מיליון דולר, השנייה בחמישה. פרסים נוספים יינתנו לקבוצה שרכב החלל שלה ינוע יותר מ-500 מטר על פני הירח, ולקבוצה שתצליח להנחית את רכבה באזור שבו נחתה אפולו 11. בקטנה.

התחרות היא יוזמה של קרן X prize – ארגון ללא מטרות רווח שמעודד פיתוחים טכנולוגיים היכולים לסייע למין האנושי. בתחרות הקודמת שיזמה, הציעה הקרן פרס של 10 מיליון דולר לגוף הלא ממשלתי הראשון שישלח לחלל מעבורת מאוישת הניתנת לשימוש חוזר. הזוכה אז היה האסטרונאוט ברט רוטאן, שבנה חללית במימון של פול אלן, מייסד שותף של מייקרוסופט. גם בתחרות ההיא היו נציגים ישראלים. יונתן ויינטראוב עקב אחריה בדריכות, ולקח את זה די קשה שהם לא זכו. 

"זה רגע שאתה מבין שזה אתה או אף אחד", אומר ויינטראוב, בן 25 מחולון, שהתמחה באותה תקופה כמהנדס בנאס"א, שם גם למד הנדסת ננו לוויינים. "חלמתי להיות אסטרונאוט", הוא מספר, "הייתי בונה דגמים של חלליות בלגו, היה די ברור שחלל זה הכיוון שלי". את דמרי ובש הכיר הכרות שטחית, ופגש אותם רק חודש לפני שהתחילו את הפרויקט. "היינו חברים של שלום שלום", מספר דמרי. "ערב אחד ראיתי סטטוס בפייסבוק של יריב שהוא רוצה להצטרף לתחרות של לונאר X ומחפש אנשים שיעבדו איתו. כתבתי לו שאני בעניין וככה נוסדה הקבוצה הזאת".

כשהצוות התחיל לעבוד, לפני שנה, אף אחד לא נתן להם סיכוי. היום הם נמצאים במקום חמישי במרוץ, אחרי ארבע קבוצות אמריקאיות, כך לפי אתר EVADOT המוקדש לחקר החלל.

אפילו הנשיא פרס, שהוזמן לאירוע השקת בניית החללית, כבר נתן פתק עם פסוק תנ"כי כדי שישימו בחללית. "הרגשנו שקיבלנו את החותמת הלאומית", אומר דמרי.

אין תמונה
פרס נתן את ברכתו. גם רונה רמון

לארי פייג' יהיה מרוצה

"הייתי אצל חבר ושתינו הרבה ויסקי באותו ערב", מספר בש, מהנדס מחשבים בן 30 מתל אביב שעד לאחרונה עבד במשרד ראש הממשלה. "אמרתי שאנחנו צריכים להכין רקטה שתצלם את כדור הארץ מהחלל. הוא אמר לי שאני חושב בקטן והראה לי את לונאר X. כשהגעתי הביתה העליתי את הסטטוס הזה. כפיר היה השביעי שענה לי. סיננתי את השאר ובחרתי בו".

כפיר דמרי (צילום: עודד קרני)
רוצה להשאיר משהו אחריו. כפיר דמרי | צילום: עודד קרני

דמרי, שהחל ללמוד תיכנות כבר בגיל שש ובגיל 11 יצר את וירוס המחשבים הראשון שלו, החליט לוותר על משרה בסטארט אפ כששמע על הרעיון. "מעולם לא חלמתי להיות אסטרונאוט", הוא מודה, "אבל רציתי לעשות משהו גדול ממני, שיישאר אחרי, שתהיה לו השפעה על העתיד. כולנו פה לזמן מוגבל".

ההשפעה על העתיד, עתיד הנוער אם לדייק, היא הדלק שמניע את השלושה. הם לא מתביישים במילים כמו "פטריוטיות" ו"גאווה לאומית", ומדגישים שחוץ מההישג האישי מה שמעניין אותם זה חינוך הנוער לאהוב מדע ולתרום למדינה. "אנחנו כאן כדי לעשות שינוי", אומר ויינטראוב. "הנוער של היום רוצה להיות כוכב ריאליטי, אבל ישראל היא מדינה מבוססת הייטק וטכנולוגיה, ואנחנו רוצים להחזיר את הזרקור לשם".

לארי פייג', מייסד גוגל, דיבר בראיון על החלק של גוגל בפרויקטים כאלה ודומים כחלק מהאמונה שלו שאנשים צריכים לפעול למען עולם טוב יותר, עולם שבו תהיה זמינה אנרגיה נקייה וזולה ותחבורה משופרת ויעילה כלכלית. "הבעיה היא שאנשים פוחדים לחפש פתרונות ומעדיפים להישאר שבויים בשגרת יומם" הוא אמר. "צריך לעזור להם לצאת מהפחד ולחפש הזדמנויות חדשות".

לארי פייג' יהיה מרוצה מכם.
"אנחנו רק רוצים להגיע לירח", אומר ויינטראוב. כשב-2014 על מסכי ענק בגני יהושע יראו את הנחיתה, אם יהיה כתוב שם 'בחסות גוגל', שיהיה". 

פיזיקאי בן 14

צוות spaceIL המורחב מונה 130 אנשים, כולם מתנדבים, והפרויקט מקבל הכרה וסיוע משלל גורמים בישראל, ביניהם אלביט, רפא"ל, קרן רמון לעידוד חינוך ומצוינות בתחום הטכנולוגי, האוניברסיטאות השונות, הטכניון והתעשייה האווירית, שם גם יושב המוסך, אם תרצו, שבו הם בונים את החללית. כל אחד נותן מהידע שלו.

חלוקת העבודה בין השלושה ברורה. בש עובד על השגת כספים, וויינטראוב על החומרה ודמרי אחראי על הלהבת הנוער. הוא מעביר הרצאות בבתי ספר ובונה תוכנית חינוך יחד עם מורים שיוכלו לספר על הפרויקט בבתי הספר.

ההתלהבות של דמרי מצליחה לסחוף בני נוער בכל מקום. קחו למשל את עמית לוין, נער בן 14 שעושה תואר ראשון בפיזיקה ולוקח חלק פעיל בפרויקט. התפקיד שלו, ושל עוד 20 נערים כמוהו, הוא למפות את הירח ולמצוא את נקודות הנחיתה הטובות ביותר עבור החללית. "זה מוסיף לי עוד כמה שעות עבודה ביומן", מספר לוין, "אבל כשאומרים לילד בן 14 'אתה יכול להנחית חללית על הירח', אין ממש דרך להגיד לא".

אתגר החללית (צילום: עודד קרני)
יש 130 מתנדבים משולהבים. אנשי הצוות המורחב | צילום: עודד קרני


לוין הוא לא בדיוק הטינאייג'ר הטיפוסי. בנוסף ללימודי התיכון הרגילים הוא גם לומד פיזיקה באוניברסיטת תל אביב, כחלק מתוכנית לתואר ראשון עד הגיוס לצבא. "פיזיקה זה הדבר הכי גדול שאפשר ללמוד", אומר לוין,"הכל מתגמד כשיודעים את החוקים של היקום ואפשר לחשב אירועים שקורים סביבך".

מעבר לעבודה על מציאת נקודת הנחיתה, לוין הצעיר מעביר הרצאות על הפרויקט בכנסי חלל ומדע. "עמית הוא די מדהים. לא להאמין שהוא רק בן 14", אומר דמרי. "מה שהקבוצה שלו עושה מאוד משמעותי. חשוב שיהיו לנו אופציות שונות לנחיתה.

אין תמונה
גאון בן 14. עמית לוין

אם הכל ילך כמתוכנן, קופסה בגודל של 60X60X80 סנטימטר (גודל של דוד שמש בערך), תועמס על לווין תקשורת מסחרי שמיועד לצאת לשיגור. הוא ייקח אותה למסלול סביב כדור הארץ, ומשם למסע לכיוון הירח. רוב הנפח של הקופסה יהיה מלא בדלק, והחלקים המיועדים לצילום ושיגור מידע יהיו מזעריים וזולים ככל שניתן.

החללית הקטנה אמורה להחזיק מעמד כשבועיים עד חודש בחלל, וזה מאוד מקל על הבנייה שלה –  אין צורך בהקשחה מסיבית מפני קרינה ובלאי ובכמות עצומה של סוללות או בפאנלים סולריים. בנוסף, בעוד שהקבוצות האחרות עובדות על חלליות שיצטרכו שיגור משלהן, מה שמקפיץ באופן דרמטי את העלויות, הישראלים מצמידים את החללית ללוויין אחר עם תאריך שיגור מיועד. לטענתם אפשר להרים את הפרויקט ב- 15 מיליון דולר בלבד.

"נרשמנו לתחרות ביום האחרון, התחלנו קצת באיחור, אבל הצלחנו לצמצם פערים ממש מהר",  אומר דמרי. "בשנה האחרונה כל הקבוצות התמקדו בלבנות את הרכב שיטייל את ה-500 מטר על הירח. אנחנו החלטנו שהחללית שלנו תנחת בנקודה מסוימת, תתרומם שוב ותנחת 500 מטר משם. בדרך היא תצלם את התמונות הדרושות. זה מקובל על הארגון".

יונתן ויינטראוב (מימין), כפיר דמרי, יריב בש (צילום: עודד קרני)
זאת משימה קשה, אבל לא בלתי אפשרית. הצוות בפעולה | צילום: עודד קרני

אנחנו מדינת הייטק

אף אחד מהם לא רוצה לעשות מכה על הפרויקט, לכן לא דחוף להם לפתח טכנולוגיות חדשות. "ישראל היא מהטובות בעולם בטכנולוגיות זעירות," מסביר ויינטראוב," אנחנו רק לוקחים אותם ומיישמים אותן על חללית, זה הכל".

כל הכסף לפרויקט מגיע מתרומות, חלקן מממנות את השלושה, שעזבו את העבודות שלהם כדי להשקיע את כל מרצם בפרויקט. הם לא לוקחים לעצמם משכורות ענק, ואת כספי הזכייה הם מתכוונים לתרום לעידוד תוכניות לימוד מדעיות וטכנולוגיות.

כדי להירשם לתחרות הם נאלצו להיפרד מ-50,000 דולר, סכום לא מבוטל שאמור לנפות מתמודדים לא רציניים. את הכסף הם סיימו להשיג ביום האחרון של 2009, שהיה גם היום האחרון להרשמה.

עד תחילת הפרוייקט היו לשלושה חיים די סטנדרטיים. "בת זוגי היא מתמחה ברפואה ועושה כל הזמן משמרות, אז עם הפרויקט יוצא ששנינו בקושי רואים אחד את השני," אומר בש.

יונתן ויינטראוב (צילום: עודד קרני)
אנחנו אנשים עם אמונה. יונתן וויינטראוב | צילום: עודד קרני
ויש זמן ליציאות?
"ממש לא הרבה. רוב הזמן אנחנו כאן", אומר וויינטראוב.  

"אני הייתי בחמישי שעבר במועדון והתעוררתי בחמש בבוקר על ספה", מוסיף בש. "בשלב מסוים איזה זוג התגפף עליי".

לפחות בשבתות יש חופש?
"שבתות זה זמן פנוי של כל המתנדבים , אז זה הזמן שבו הכי הרבה עובדים על הפרויקט", אומר דמרי. "חברה שלי אמרה לי שאנחנו שלושה אנשים שמאוד תופסים מעצמם. כנראה שהיא צודקת.

מה יהיה אחרי שתנחתו על הירח?
דמרי: "שאלנו את עצמנו את השאלה הזאת והגענו למסקנה שהמטרה היא שעוד חלליות ישראליות ינחתו על הירח".  

בש: "גם אם לא נזכה, נתעקש להגיע לירח. המטרה היא ההגעה, להראות שאפשר לעשות את זה, ולהזכיר לעם ישראל שאנחנו מדינה של הייטק ובזה הכח שלנו".  

דמרי: "זה לא החלל, זה משהו בירח. להגיע אליו, לכוכב הענק הזה שכולנו רואים כל יום מהחלון. כמובן שכולם גם נרגשים מלשים את ישראל על המפה, אבל לירח יש אפקט מהותי".

וויינטראוב: "אנחנו לא רואים את זה כדבר מטורף. בערב הראשון שנפגשנו הרגשנו שזאת משימה מאוד קשה אבל אפשרית. כנראה שאנחנו אנשים עם אמונה". 

מכתב תודה מנשיא המדינה שמעון פרס (צילום: עודד קרני)
מכתב מפרס. חזק בגאווה הלאומית | צילום: עודד קרני

בא לכם לתרום כסף או זמן, צרו קשר בפייסבוק של הקבוצה

>> גם ירון ברלד ממריא