חוץ מטרנינגים, פופ זוועה וחיוך מלחיץ של ביל קוסבי, יכולתם כבר לראות באייטיז גם מחשבי טאבלט, מסכי טלוויזיה שטוחים על הקיר ואנשים שמתעסקים במכשירים האישיים שלהם סביב שולחן ארוחת הערב. פשוט הייתם צריכים לשכור את החלק השני של סדרת "בחזרה לעתיד" מחנות השכרת קלטות הוידיאו בקניון.
היוצר של סרטי "בחזרה לעתיד" רוברט זמקיס לא התכוון לחזות את העתיד, אלא להסתפק בלהיט הוליוודי שיעשה את שלו בקופות של שנות ה-80 ותחילת ה-90. רק שאיכשהו, הסרט השני בסדרה שאמור לקרות ב-2015 פגע במספר כמעט מבהיל של תחזיות. הדבר היחיד שמבהיל יותר זה הסטיילינג של השחקנים.
בסרט מככבות גם המשקפיים של גוגל בגרסה מגושמת מעט, וידיאו-קונפרנס זהה לזה שאנחנו משתמשים בו היום, זיהוי טביעות אצבעות כאמצעי אבטחה ביומטרי, זיהוי פנים, צפייה במסך מפוצל, מסכים גמישים (יש שמאמינים ש-2015 תהיה שנת הפריצה שלהם), אפליקציות תשלום על גבי מכשירים ניידים (כנ"ל), סרטי קולנוע בתלת מימד, משחקי וידיאו ללא ג'ויסטיק (XBOX קינקט?). האנשים שם לבושים בביגוד חכם, וב-2015 קוראים לזה מחשוב לביש. הם אפילו אוכלים מזון מוקפא ומיובש, טרנד שלמרבה הצער לא ימות בקרוב, אלא דווקא יתרחב למזון מודפס במדפסות תלת מימד. את זה זמקיס פיספס, רשלן שכמותו.
למה האוטו שלי לא עף?
אבל מה שאנשים זוכרים מהסרט הם דווקא את שני הדברים שלא באמת הולכים לקרות. הראשון הוא כמובן המכוניות המעופפות. רעיון יפהפה ונפלא שהופך למבהיל עד אימה בשנייה שמנסים לחשוב על זה באופן ממשי. יש כבר מכוניות מעופפות, וליתר דיוק, מטוסים קלים עם כנפיים מתקפלות. אבל תנסו להושיב את הנהג הסביר מאחורי ההגה, ותקבלו "גופות נופלות מהשמיים", כמו שסיכם אדריאן ברי, כתב הדיילי טלגרף ומחבר הספר "עשרת אלפים השנים הבאות: חזון לעתיד בן האדם ביקום". אז גם היונדאי שלכם תקבל כוח עילוי מחר בבוקר, אין אף אחד שיאפשר לכם להטיס אותה. הרשויות עוד לא יודעות איך להתמודד עם כל ההליקופטרים-על-שלט והרחפנים המצלמים שממלאים את השמיים, שלא לדבר על מזל"טי השליחויות המעופפים שצפויים להציף את השמיים.
ואז מגיעים לפריט הכי מזוהה עם הסרט, ההובר-בורד (סקייטבורד מרחף). זה שזמקיס הבמאי שתל במוח שלנו. הרבה חברות מנסות לפתח אחד כזה, כנראה כדי להראות אחד עובד ב-2015. תחשבו איזו פצצת יחסי ציבור יעשה לעצמו ההובר-בורד האמיתי הראשון שיחליק לדרכו ב-21 באוקטובר השנה, היום שבו הסרט מתחולל. אז היתה את המתיחה המושלמת ועתירת הכוכבים הזו, ולא מזמן הגיעה ההובר בורד שבאמת מרחף, רק שזה לא יקרה בקרוב ברחוב שלכם, או בכל משטח שאיננו עומד בתנאים המגנטיים הספציפיים שהבורד זקוק להם.
או שיחסלו את כולנו
אחרי זמקיס הגיע כמובן "דוח מיוחד" של טום קרוז, שדחף לנו את מסכי המגע וזיהוי רשתיות חזק לתודעה. אבל קצת קודם, בשנות ה-40', פרץ לתודעה גדול יוצרי המדע הבדיוני, הסופר אייזיק אסימוב, שכבר פגע בתחזיות אינספור, כגון חקר המאדים ומכונות קפה ניתנות לתיכנות. בספרו מ-1950 "אני, רובוט" נכלל סיפור קצר בשם "סחור סחור" (RunAround) שנכתב כמה שנים קודם, וצפה את ההמצאה של הרובוטים האוטונומיים. יש הרבה דוגמאות כאלה, אבל ב-2015 כנראה ניחשף לאחד מהם בקנה מידה נרחב - המכונית האוטונומית של גוגל.
הרבה תחזיות התגלו גם כקשקוש גמור, למרבה המזל. הסרט "סיוט בקצה האופק" (Event Horizon) שיצא ב-1997 קבע שהאדם יקים ישוב קבע ראשון על הירח ב-2014. נאס"א אמנם גילתה שם מים כבר ב-2009, אבל אנחנו עדיין רחוקים מהיום שבו זוגות יערכו טיולים רומנטיים לאור כדור הארץ התכלכל, חבושים בקסדות חלל. "היום השישי", שיצא ב-2000, הציב את ארנולד שוורצנגר בעמדה הנוחה של אדם שמגלה – דווקא בשנת 2015 - שמישהו שיבט אותו, למרות שזה לא חוקי. מה מזה קרה? שיבוט כבר אפשרי בכמה מינים של בעלי חיים, ושיבוט בני אדם עדיין רחוק, אבל כפי שצפה הסרט, בכמה מדינות כבר יש חוקים שאוסרים זאת.
ותמיד יש את האפשרות שבמהלך השנה הקרובה יגיחו לכדור הארץ אנשים מהעתיד, כשטכנולוגיית המסע בזמן תהיה כבר זמינה לכל אחד, ויחסלו את כולנו כדי לבזוז את הכוכב. ככה לפחות תיארה את 2015 הסדרה פרינג' של ג'יי ג'יי אברהמס. ברגע זה, סוף השבוע הראשון של 2015, עדיין אי אפשר לשלול את ההתפתחות הזאת על הסף.
+ הטור הקודם של דרור גלוברמן: "תורידו אותי מהכביש"