"אני נציונל סוציאליסטית עד הסוף. בכל יום מחיי אני מצטערת עד עמקי נשמתי על ההפסד הכואב של הרייך השלישי המפואר... אני מאמינה באדולף היטלר, המנהיג האלמותי של הגזע שלנו". המילים האלה לא נכתבו על שלט בגרמניה הנאצית לפני 70 שנה. הן הופיע בפרופיל הפייסבוק של צעירה איטלקייה בשם כריסטינה אריקה. כריסטינה, המנויה על לא מעט עמודים אנטישמיים, העלתה לפרופיל שלה עשרות תמונות אנטישמיות המעוטרות בטקסט ניאו נאצי משולהב ובסמלי צלבי קרס. גם התגובות ליד התמונות האלה – "וואו, תמונה יפהפייה, הייל היטלר, הייל אירופה" – מעוררות בחילה. אנטישמיות דור 3.0 – העתיד, לצערנו, כבר כאן.
אלא שהפייסבוק של כריסטינה, שהיה פעיל מאוד רק לפני שבוע, הוסר בימים אלה מהרשת החברתית, ככל הנראה בשל ריבוי דיווחי גולשים עליה. מהלך מסוג זה, של מציאת פרופיל אנטישמי פעיל ומחיקתו, הוא עיקר פעילותו של עידו דניאל, המכונה "צייד נאצים וירטואלי".
דניאל, 25, סטודנט למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, יודע שהמלחמה שהוא נלחם כבר יותר משנתיים היא המלחמה של ההווה והעתיד. תובנה זו הגיעה אליו לא רק מפני שבזכותו ירדו מהרשת עשרות עמודים אנטישמיים ואנטי ישראליים, אלא גם מאחר שצייד הנאצים המפורסם ביותר בזמננו, רפי איתן, האיש שלכד במו ידיו את אדולף אייכמן בארגנטינה, אמר לו את זה בארבע עיניים. "תראה, זה ברור שהשיטות הישנות של המוסד עדיין קיימות ורלוונטיות", אומר דניאל, "אבל כן, רפי איתן השועל הוותיק, וגם אחרים, מבינים שברשת מתקיימת פשיעה אנטישמית, הסתה או גיוס דעת קהל. וכמו שבמקביל לפעילות ההסברה הישראלית מתבצעת גם פעילות של סיכול ממוקד נגד הטרור, כך גם ברשת אפשר להפיל, למחוק ולהסיר פרופילים, עמודים וקבוצות. רק צריך לדעת איך לעשות את זה״.
בערב יום השואה ישודר סרטו של יעקב אילון ״האנטישמיות החדשה״, שמספר את סיפורה של שנאת היהודים בעולם מהפכת המידע, זו שמתרחשת לאור יום, עם שמם ופרצופם של השונאים, שנאה פומבית ומכוערת שבה מנסה דניאל להילחם.
בתפקיד הנאצים: מדינת ישראל
בתחילת דרכו הוא היה אופטימי, שלא לומר נאיבי. "בהתחלה נקטתי יותר פעולות הידברות והסברה. לפני שנתיים, באמצע שיטוט סתמי בפייסבוק, נתקלתי לראשונה בתופעה כשגיליתי במקרה עמוד אנטישמי, שנכנסו אליו צעירים בני 15. נער אחד כתב שם קבל עם ופייסבוק 'אני אוהב את היטלר'. הייתי בשוק. התחלתי לדבר איתם, כתבתי להם בצורה הכי ישירה 'חבר'ה, למה אתם כותבים את זה? אתם יודעים משהו על היטלר, אתם יודעים משהו על היהודים? מי הכניס לכם כאלה דברים לראש?' הם לא ממש ענו לי, כי כנראה הם לא באמת ידעו מה להגיד, אבל לא עברו 10 דקות והיה שם מישהו אחר, מבוגר, ששיבח את הילדים האלה ואמר להם כמה שזה טוב שהם לומדים לשנוא את היהודים מגיל צעיר. ניסיתי לדבר איתו, להגיד לו שזה לא בסדר, אבל כלום לא עזר".
דניאל החל לענות אופן עקבי לקבוצות מסיתות או מכחישות שואה, מעלה לקיר שלהן תמונות מאושוויץ וציטוטים של חוקרים. "חלק מהאנשים היו מגיבים לי, אבל לא מתווכחים באופן אינטליגנטי, אלא פשוט כותבים שכל מה שאני טוען לא היה, שלא היו תאי גזים, שהתמונות שלי ישנות ומבוימות. לדוגמה, כשהייתי מפנה לערכים של ויקיפדיה אז היו עונים לי שוויקיפדיה נשלטת על ידי היהודים, ושאנחנו, היהודים, ערכנו את זה כדי לשכתב את ההיסטוריה".
זה הפך לסוג של אובססיה. עוד עמודים, עוד קבוצות ועוד פרופילים. "נשאבתי לזה. מצאתי את עצמי קם בבוקר, הולך לאוניברסיטה ואחר כך חוזר הביתה ומתיישב על המחשב. לפעמים התחלתי בסתם מילות חיפוש ספונטניות, ולפעמים הייתי בודק מה קורה עם איזה האשטאג של היטלר. תוך דקות היו פתוחים מולי המון חלונות וטאבים. עם זה אני מדבר עכשיו, להוא אני מגיב על אתמול, ולהיא שהחליפה לתמונת פרופיל של היטלר אני עוד אחזור בהמשך. כשנכנסתי לזה חזק, ראיתי שהם פשוט צצים כמו פטריות אחרי הגשם"
הוא אפילו מצא דרך להתפרנס מהתחביב: דניאל עובד בארגון שנקרא what Israel, שמוציא סטודנטים ואקדמאים ישראלים למשלחות בקמפוסים שבהם מתנהלת פעילות אנטי ישראלית או אנטישמית. ההבחנה הזאת, בין אנטי ישראליות לאנטישמיות, אינה תמיד פשוטה. בעקבות התמונה שעלתה לרשת, למשל, של ביבי בתור אסיר נאצי עם שפמפם של היטלר, התפתחו דיונים קשים סביב סממני האנטישמיות החדשה – זו שמציבה את ישראל בתפקיד הנאצים. גולש אחד יצא מגדרו בהסכמתו להשוואה הארסית וכתב בתגובה לתמונה "אמת מוחלטת!". גולש אחר, בתגובה לאותה תמונה בדיוק, הצהיר "שלמרות שביקר בתאי הגזים וראה אותם במו עיניו, הוא עדיין חושב שמדינת ישראל היא טמטום אחד ענקי", או במילים שלו "giant asshole". אגב, לתמונה הזו היו לא פחות מ-550 שיתופים בתוך 48 שעות.
הרשתות טוויטר ואינסטגרם עמוסות גם הן גילויי אנטישמיות. אתם ליד הסמארטפון שלכם? נסו לחפש ממש עכשיו באינסטגרם את התיוג ציונות, נאצי או היטלר. תרגיל דומה בטוויטר מבהיר עד כמה המצב חמור. גם יוטיוב הפכה למפלצת להפצת חומרים ומסרים, כולל סרטונים אנטישמיים רבים. אפקט הוויראליות ביוטיוב מוּכַּר היטב לאנטישמים הקיצוניים, וחלקם אינם חוששים לומר זאת בגלוי. כמו למשל סקוט רוברטס ממיאמי פלורידה, גבר כבן 40, שבשנייה הראשונה של סרטון היוטיוב שהעלה הזדהה והודה שהוא אנטישמי, או הגולש שברגע הראשון שמצלמת הרשת שלו נפתחת אומר "פאק יזראל" ולאחר מכן פשוט נושא מניפסט משולהב נגד הציונות והעזרה למדינת ישראל. מובן שלא נעדרים משם ממציאי עלילות הדם המודרניות שמטילים על ישראל את האשמה לנכויות החיילים האמריקאים במלחמותיה של ארה"ב במזרח התיכון, או אלה שמסבירים לגולשים שמכיוון שהשואה "התרחשה לפני יותר מ-60 שנה אף אחד כבר ל אצריך לשים על זה פס".
גן העדן של הניאו נאצים
מספרם של האתרים האנטישמיים ברשת מבהילה. לפי מחקר של הליגה נגד השמצה יש באינטרנט כ-15 אלף אתרים כאלה, אבל ההערכה היא כי מדובר בחלק קטן יחסית ממה שיש בפועל. המחקר, למשל, אינו כולל את מה שמתרחש באינטרנט האחר, הנסתר מהעין והמחתרתי – ה-Dark net. רשת האינטרנט האפלה הזאת מתנהלת על גבי שרתים וסיומות אינטרנט שאינן מוכרות למנועי החיפוש הרגילים. עד כמה שהנתון הבא יישמע מוזר, האימפריה של גוגל מכסה פחות מ-30 אחוזים מהמידע שקיים באינטרנט. ברשת קיימים 70 אחוזים שאין לרובנו גישה אליהם, והם נמצאים באותה דארק נט, שאליה לא ניתן לגלוש בדפדפנים המוכרים אלא יש צורך להתקין דפדפן מיוחד אשר מבטיח שמירה על האנונימיות של הגולשים.
"המטרה המקורית של מי שפיתחו את הדארק נט הייתה דווקא חיובית", אומרת ענב גנד גלילי, פרויקטורית בתחום הרשתות החברתיות וכותבת דוקטורט בנושא שדה הקרב העתידי. "הם רצו לתת לאזרחים שנמצאים תחת משטרים רודניים את היכולת לגלוש בלי להתגלות, אבל מהר מאוד גם פושעים גילו את הפוטנציאל ועברו לעבוד משם. כיום, לצערי, מדובר בגן עדן גם לאנטישמים ולניאו נאצים".
גלילי גולשת למעמקי הרשת האפלה. היא מכירה היטב את הסכנות שקיימות בה. "בדארק נט יש פדופילים, סוחרי סמים, הדרכות לבניית פצצות עבור טרוריסטים והזמנת רוצחים שכירים. מובן שלא נעדרות משם גם קבוצות שנאה וקבוצות ניאו נאצים. כל אלה יכולים עכשיו לפעול במחשכים. בעולם האמיתי, אם גלוח ראש היה רוצה לתקוף יהודי, הוא לא היה עושה את זה תחת פנס הרחוב אלא בסמטה חשוכה, נכון? אותו הדבר גם ברשת. למה להסתכן בתביעות משפטיות, בהסתבכות עם החוק, במעקבים וירטואליים אם אפשר להימנע מכל זה ולקבל את אותו אפקט?"
בפורטלים השונים אפשר למצוא מהר מאוד תוכן אנטישמי, אבל מסוג מעט שונה. בעוד שברשת הגלויה שבה פועל דניאל ומתמקד בעיקר בתמונות, ציוצים או סרטונים – לרשת האפלה מגיעים לרוב צעירים קיצוניים שכבר ראו הכל בגוגל, ועכשיו הם מחפשים מידע כתוב וכביכול מבוסס. שם, תחת מעטה של סודיות, יכולים הגולשים להרגיש בנוח לכתוב מניפסטים ארוכים, להמציא ולשכתב את ההיסטוריה בדיונים "מעמיקים" ולהסביר, פסקה אחר פסקה, מדוע למשל ספרה של אנה פרנק הוא בעצם מתיחה.
כשגלילי גולשת בדארק נט, היא כמובן אינה חושפת את זהותה האמיתית. אבל בעוד ששם קיימת טכנולוגיה המאפשרת שמירה על הפרטיות, בפייסבוק זהות הגולש יכולה להיחשף במהירות. דניאל, שגלש בתחילה בשמו האמיתי, גילה מהר מאוד שהדיונים שאותם הוא מקיים בניסיון לשכנע גולשים הטוענים להכחשת שואה, לא מסתיימים תמיד רק בהסכמה שלא להסכים. "קיבלתי לא מעט איומים ומסרים אנטישמיים. אחד כתב לי שאני כלב יהודי, שהיה רוצה לפגוש אותי פעם ברחוב ולחתוך לי את הגרון. אחרים אמרו לי שהעולם משתנה, ושרואים שאני חי כבר היום בפחד. היו גם כאלה שסתם טרחו לציין בפניי בתיבה האישית שלי כמה הם שונאים את היהודים. לא לכולם התייחסתי ברצינות, אבל אף פעם אי אפשר לדעת".
דניאל הבין שכדי לשמור על הפרופיל הווירטואלי שלו, ואולי אף על עצמו, הוא חייב ליצור פרופיל מזויף. מצויד בשם אנונימי, הוא ממשיך במלחמתו. "הבנתי שאי אפשר לשכנע בוויכוח. כתבו לי 'למה שנאמין לך? אתם המצאתם 6 מיליון יהודים שנרצחו, אתם הרי יכולים להמציא הכל'. מבחינתם אם אני יהודי, אז אני בהכרח גם שקרן".
אז מה עושים?
"מספר האנשים והעמודים אדיר, ולכן צריך לבחור מטרות איכות בלבד. כדי להילחם באנשים האלה, וגם כדי שהם לא יוכלו להגיע לאנשים נוספים ולהפיץ את השנאה ליהודים, צריך להוריד אותם מהרשת. פשוט ככה".
כמו גיוס מחבלים מתאבדים
דניאל הפסיק כמעט לגמרי לנהל את הדיונים העקרים ועבר לאופציית הדיווח – אותו כפתור ריפורט שמובנה אוטומטית בכל פרופיל קיים ושולח התראה לאנשי פייסבוק שאחראים על ניקיון האתר. מהר מאוד הוא הבין שהאפקטיביות היא אפסית אם רק הוא בעצמו מדווח, ולכן הקים עמוד פייסבוק ששמו בישראל: "מדווחים ביחד-עוצרים את ההסתה האנטי-ישראלית בפייסבוק". "מצאתי את עצמי משוטט ברשתות כדי למצוא עמודים אנטישמיים ולנסות להוריד אותם, תוך שאני מעלה את הלינקים לעמוד ומבקש מחברים או סתם ישראלים ויהודים שאכפת להם לבצע פעולה פשוטה מאוד - ללחוץ על כפתור הדיווח".
התעדוף שלו ברור: "אם יש עמוד של 50 לייקים אני אומר לעצמי בסדר, שיילכו לעזאזל, אבל אם יש עמוד שכל יום מצטרפים אליו 100 או 200 פרופילים נוספים, ויש תמונות, וציוצים, ולייקים ומתייגים אנשים, אז הוא עובר למקום הראשון בסדר העדיפויות".
המטרה ה"איכותית" ביותר היא לא העמודים גדושי הלייקים, אלא דווקא הפרופילים הפעילים החזקים והמסיתים. דניאל מזהה אותם במעקב שייראה לרבים כעבודת נמלים סיזיפית. "אני מאתר פרופילים חזקים בכל עמוד, נכנס אליהם ומחפש תוכן מפליל – תמונות של צלבי קרס וסרטוני יוטיוב בדרך כלל בולטים, אבל זה יכול להיות גם קישורים לבלוגים אנטישמיים. כשאני מבין שזה בן אדם בעייתי אני לא ישר מתחיל לדווח עליו, אלא עובר על רשימת החברים שלו, וגם שם עושה את אותו הדבר. כשבנק המטרות מתמלא בפרופילים איכותיים, אני מתחיל להפיץ את הבקשה לדווח עליהם". הפלה של פרופיל איכותי היא הצלחה ממשית – ברגע שהוא נמחק, נמחק איתו כל המידע שהוא הפיץ.
אבל אם ברשת החברתית ניתן להוריד פרופילים על ידי דיווח בקליק לפייסבוק, בדארק נט המצב הפוך לחלוטין. שם, כאמור, לא רק שאי אפשר לדווח על אף אחד, גם לא ניתן להגיע לכותבים או למנהלי הפורומים הקיצוניים, אלא אם הם מחליטים לגייס אותך. "תהליך הגיוס הוא עניין מרתק", אומרת גלילי, וגולשת לעמוד המראה את השלבים לקבלת מועמד אנטישמי חדש. "לאחר שהצעיר רווי השנאה לשחורים ויהודים שחיים סביבו מוצא את האתרים הקיצוניים בגוגל, מתחיל מרדף מעניין מאוד בין הכרישים של הרשת: מצד אחד המנהלים הגדולים של פורומי ההסתה, ומצד שני הרשויות. השאלה הגדולה היא מי יצליח לדוג קודם את הגולש המתחיל, כזה שיש לו פוטנציאל להפוך לקיצוני. אם הרשויות לא מצליחות לעלות עליו, הוא ממשיך את דרכו בתוך האתר הקיצוני שבו הוא גולש. ברגע שהגולש לוחץ על יצירת קשר התהליך עולה לשלב הבא. הגיוס מתחיל בפועל: הכדור עבר לצד השני, לצד של מנהל האתר. עוד לפני שהגולש מספיק להגיד 'פאק דה ג'וז' מנהל האתר צריך להבין שמי שעומד מולו יכול להתאים לו. למנהלים, אלה שעוסקים בזה באמת מתוך אידיאולוגיה, אין שום רצון לעשות טעויות בגיוס, לא לבזבז זמן, ובטח לא שלא להסתבך עם איזה סוכן משטרתי שמתחזה לגלוח ראש. ברגע שהמנהל מבין שהבחור החדש 'שווה', אז הוא יחזור אליו ויתחיל קצת לדבר איתו. כשאני חושבת על זה, אז במובן מסוים זה מזכיר קצת את דרך הגיוס של מחבלים מתאבדים".
ברגע שהמועמד גויס, התהליך יוצא מהרשת לעולם האמיתי. המגויס החדש יוזמן בדרך כלל למפגש עם האנשים בשטח. ההזמנה תיעשה באחת השיחות הווירטואליות עם המנהלים, או שהיא תחכה לו בכתובת האינטרנט החדשה והמסובכת. "אני מתארת לעצמי שהגיוס בעולם הפיזי הוא מומחיות שונה לחלוטין, אבל מה שבטוח הוא שבמפגש הוא יראה אנשים כמוהו, חדשים שרק התגייסו, וגם ותיקים מאוד, שהם אלה שבדרך כלל גם אחראים על המשך הגיוס בעולם האמיתי".
מה, בעצם, הם עושים בעולם האמיתי?
"הסכנה הכי גדולה?", ממשיכה גלילי, "שבפעם הבאה שהם יצאו לעולם האמיתי, אחרי שהם ממשיכים להתחבא ברשת האפלה, אז הם כבר יהיו כל כך טעונים, שהם יפגעו במישהו. וזה מן הסתם, קורה כל הזמן".
ההבנה שהבעיה האנטישמית צומחת והולכת ברשתות החברתיות מתחוורת לישראלים נוספים שהקימו קבוצות דיווח דומות. גם התאחדות הסטודנטים הארצית הרימה את הכפפה ופתחה תוכנית למלחמה באנטישמיות באינטרנט עבור סטודנטים ישראלים. "ביחד קל יותר", אומר דניאל, ושולף במהירות לינקים לעוד כמה עמודים שעומדים על הכוונת. "אם יש משהו שאני לוקח איתי בכל פעם שאני נכנס לתוך הרשת, הוא דווקא המפגש עם רפי איתן, שהבהיר לי שהתרחשה פה העברת שרביט בין דורית. כמעט שאין כבר נאצים לרדוף אחריהם, אבל יש להם מחליפים. המסרים החליפו שמות ומסתווים תחת מילים כמו אנטי ציונות ואנטישמיות חדשה. לשמחתי אייכמן עבר מן העולם, אבל המלחמה לא הסתיימה. עכשיו הגיע התור שלנו לתפוס אותם".
יעקב אילון: האנטישמיות חדשה - הטירוף ישן
הסרט "האנטישמיות החדשה" ישודר בערוץ 2 ביום ראשון, ערב יום השואה, אחרי מהדורת החדשות.