שבת שלום:עוד מעט בערוץ הראשון, אילה חסון בראיון עם האיש שחקר את גבי אשכנזי, יאללה בואו. סמיילי.

רשות השידור עוד לא שולחת פרומואים בוואטסאפ – קודם שישתלטו על הקטע של טלוויזיה – אבל הבי.בי.סי, המקבילה הבריטית, כבר עמוק בעניין. מיליונים עוקבים אחריהם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם, אבל זה ממש לא מספיק. לא מזמן מינו שם בחור למנהל "פרויקט וואטסאפ", והתפקיד שלו זה להבין איך להחדיר מסרים ולהגיע לקהלים חדשים דרך אפליקציות צ'אט.

רק שאנחנו לא נכנסנו לוואטסאפ כדי לקבל מסרים מגופי תוכן או שיווק. לא מהבי.בי.סי, לא מרשת מכשירי שמיעה ולא מחיתולי פמפרס. ברחנו לשם כי נמאס לנו מהברדק וההצפה של המסרים השיווקיים בפייסבוק. ובכלל – וואטסאפ ממש לא מותאמת לפעילות כזו.

קיציס מנסה לצאת להפסקת פרסומות (תמונת AVI: mako)
"רק שאנחנו לא נכנסנו לוואטסאפ כדי לקבל מסרים מגופי תוכן או שיווק" | תמונת AVI: mako

בחיפוש אחר שטחי מרעה חדשים וחופשיים, שקטים ואינטימיים מול החברים שלנו, אנחנו נמצאים במנוסה מתמדת למקומות שהם פחות ופחות המוניים ופחות נגישים לחברות ומותגים. לפני לא הרבה שנים, אנשים חשבו שאינסטגרם תישאר נקייה מחברות מסחריות. בתחילת השנה הזו שמעתי את מייסד וואטסאפ חוזר על הבטחתו שלעולם לא ייתן למסרים מסחריים להיכנס. בינתיים אינסטגרם מפוצצת בתוכן שיווקי, והוואטסאפ מציע לי מני-פדי ב-70% הנחה.

והמרדף נמשך

מבחינת חברות ומותגים, זה עניין טבעי ויומיומי כמו לשטוף רצפה בסוף היום במסעדה. אין כזה דבר לעמוד בצומת ולחכות ללקוחות שיגיעו. מי שמחכה ללקוחות, מחכה למותו. תופי הטם-טם רועמים ללא הפסק, המרדף נמשך כל הזמן. כמו בציד פילים – הם בורחים עמוק לתוך הג'ונגל, והציידים מפלסים במאצ'טות את הדרך בעקבותיהם.

לפילים האומללים הג'ונגל נגמר בסוף, כי הפכנו אותו לפלאיירים של דויטש הדברה. אבל לאזרחי האינטרנט נולדים כל הזמן ג'ונגלים חדשים. כמו במשחק אסטרטגיה שברגע שהגעת לסוף המפה הגלויה – נחשפים פתאום ריבועים חדשים. את נתיב הבריחה פייסבוק-טויטר-אינסטגרם-וואטסאפ-סנאפצ'ט-טאנגו כל ילד יודע לחבר. בעצם, בעיקר ילדים. המבוגרים יותר יכולים להשלים אותה אחורה, לכיוון MSN מסנג'ר ו-ICQ הפרה-היסטוריות.

למזלנו, הם תמיד בדיליי. מותגי הצרכנות והתוכן שרודפים אחרי המשתמשים תמיד מאחרים להבין לאיפה העדר הולך. גם כשהם מאתרים את מעלה מגרון החדשה, לוקח להם המון זמן להבין את החוקים החדשים. אם תסתכלו היום איך חברות מסחריות ניהלו את עמוד הפייסבוק שלהן לפני כמה שנים, זה ייראה לכם מגוחך עד אינפנטילי. האמת שהיום זה לא הרבה יותר טוב.

אבל גם אנחנו כבדים ומהוססים. זה לא שאנחנו יכולים לקום יום אחד ולברוח כולנו מוואטסאפ לטאנגו. יש עניין של עקומת לימוד, ויותר חשוב - מאסה קריטית. אנחנו לא יכולים ללכת לבד, רק ביחד. אם חלק משמעותי מהחברים שלנו לא בא איתנו לשכונה החדשה, אין לנו מה לחפש שם.

מה חדש? תלוי מי אתה

לא מעט גופי תוכן כבר פועלים בוואטסאפ ובאפליקציות צ'אט אחרות. העצמאיים והקטנים יותר מקדימים את הגופים הגדולים (למרות שאצלנו זה הפוך: האח הגדול כבר למד לשלוח עדכונים בוואטסאפ). אבל יש עוד המון מה לעשות, בעיקר בפרסונליזציה של התוכן. פעם היה מספיק להכין עמוד שער של עיתון או מהדורת חדשות אחת לכולם. גם לתחזק עמוד בפייסבוק, בעצם, זו פנייה אחת לכולם יחד. אבל אפליקציות צ'אט פותחת אינספור אפשרויות חדשות של פנייה אישית לכל צרכן וצרכן. כן, זה המון עבודה בשביל גופי התוכן וגם למותגים שיווקיים. אבל הם מבינים שאין להם ברירה. וזה אומר שגם לנו לא תהיה ברירה, אלא לקחת את העדר ולהמשיך לנדוד.

לא לפספס:

+ תאווה, גאווה, זעם, ועוד ארבעה חטאים דיגיטליים שלנו נחשפים בפרויקט מהמם של הגארדיאן

+ לילה אודינייב מנסה להיפרד בדוח הויראלי האחרון שלה. לא נתנו לה ללכת בקלות. 

 

לכל הטורים של דרור גלוברמן

לכל כתבות המגזין