אם ננסה לחשוב על הסטיגמות הנפוצות ביותר על עובדי תעשיית ההייטק, הן כנראה יהיו קשורות בגיל. על העובדים בהייטק לרוב נאמרים שני דברים: הראשון הוא שהם צעירים מאוד, לעיתים משוחררים טריים מיחידות צבאיות טכנולוגיות כמו 8200 ודומיהן, והשני הוא שהם מפסיקים לעבוד בענף בגיל צעיר יחסית גם כן, כי החברות מעדיפות לכאורה לשמור על העובדים שלהן בקידומות 2 ו-3.
המרואיינים לכתבה הזו מנפצים את שתי הסטיגמות הללו ומוכיחים את ההפך המוחלט. הם מייצגים תופעה רחבה יותר, במסגרתה חלה עלייה משמעותית בתעסוקה של עובדים מבוגרים (יחסית) בהייטק. בניגוד לג'וניורים, העובדים הוותיקים בני ה-45 ומעלה מביאים איתם שפע של ניסיון ובעיקר מהווים מודל לחיקוי בקרב חבריהם למשרד.
"אני מגיע עם ארגז כלים שבנוי לא רק ממידע והשכלה, אלא גם מניסיון שנבנה דרך הרבה עבודה מעשית", מספר מושון מוסלי (46), אחראי ניהול פרויקטים באפליקציית Bit בחטיבה הטכנולוגית של בנק הפועלים. מוסלי החל ללמוד מדעי המחשב בגיל 25 ובגיל 28 כבר השתלב בתעשייה, תחילה כבודק תוכנה ולאחר מכן בתפקידי פיתוח וניהול. במצטבר, מאחוריו כבר 18 שנה של ניסיון.
לדבריו, הוא מצליח ליצור קשר גם עם עובדים צעירים ממנו, ללא כל קשר לגיל שלהם. "אני מאמין שהנטייה הטבעית של כולנו היא להיות בסביבת אנשים עם מכנה משותף רחב ככל הניתן וזה מושפע מפרמטרים כמו מצב משפחתי, בגרות ופרספקטיבה שנבנית ומתעצבת עם השנים", הוא אומר, אבל מוסיף באותה נשימה כי הוא רואה את עצמו כצעיר בנפשו.
יש סטיגמה על ההייטק שאומרת שהקריירה נגמרת בגיל צעיר יחסית. אתה חושש לעתיד שלך?
"אני יודע שבכל יום אני נותן את המיטב שלי, וזה הדבר שיוצר אצלי את תחושת הביטחון והשייכות. כן, קיים חשש שנולד בעיקר מתוך הסביבה והחברה בה אנו חיים שאומרת שהשנים חולפות והבגרות יכולה גם לצמצם אפשרויות, במיוחד בחברות שממתגות את עצמן כחברות שמעסיקות בעיקר צעירים. למרות זאת, אני רואה שיש כל כך הרבה תחומים ותפקידים שבהם חייבים להמשיך לגייס אנשים מבוגרים בעלי ניסיון תעסוקתי נרחב".
גם אמיר בליך (53), סמנכ״ל שותפיות מוצר (VP Product Partnerships) בחברת vcita מחזיק בניסיון ארוך שנים בתעשייה. "התחלתי בגיל 16 כשפיתחתי ביחד עם חבר משחקי מחשב שנמכרו ע"י מפיץ באנגליה", הוא מספר. ״מאוחר יותר בקריירה עשיתי מעבר מהצד הטכני לניהול עסקי".
"בתחום החברתי, הגיל הוא בעיקר בראש. אני מאמין שזה ממש לא הדבר הכי חשוב במערכות יחסים. שנות הניסיון שאדם צובר במהלך חייו הן חשובות, אבל הן רק אלמנט אחד במערך שלם. בסופו של יום, כל אחד מביא מעצמו ומהיכולות שלו והגיוון הוא חשוב".
מה לדעתך אתה תורם מניסיון החיים שלך והידע שלך, שאין בהכרח לצעירים?
"מעבר לדברים הברורים מאליו שלומדים במהלך השנים ויכולים לתרום לארגון כמו ניהול תהליכים ארוכי טווח, דווקא ההבנה שניסיונות שכשלו בעבר לאו דווקא מעידים על תוצאות עתידיות דומות היא מאוד חשובה. צריך לבחון כישלונות וללמוד מהם על הסיבות שהביאו לו, ולא לבטל אופציות שנכשלו באופן אוטומטי".
בעוד שרבים מפחדים לקום ולעזוב מקומות עבודה אחרי גיל 50, בליך אזר אומץ ולפני מספר שנים עזב תפקיד בכיר בחברת טכנולוגיה בינלאומית בעקבות תחושת מיצוי. "לפני כמה שנים הייתי פעיל כמנטור של סטארטאפים בתחום טכנולוגיות ההון האנושי, ומההיכרות העמוקה שלי עם אנשי ונשות הגיוס, לא ראיתי אפליה מכוונת כנגד אנשים על רקע הגיל שלהם״, מעיד בליך. "בסופו של דבר, זה מתחיל ונגמר בקשר הבין-אישי שנוצר".
"אחד מדבר על דייטים, ואני כבר מדבר על בעיות עם מתבגרים"
אבי דרדיק (45), מנהל בכיר בתחום המוצר בחברת אוטודסק, החל לעבוד בהייטק מיד עם שחרורו מהצבא כלוחם בתותחנים בשנת 1998, כשהאינטרנט עוד היה בחיתוליו. עם זאת, את האהבה שלו לטכנולוגיה הוא גילה עוד הרבה קודם. "את תקופת הילדות וההתבגרות שלי העברתי לצד המחשב. זה התחיל ממשחקים במכשיר אטארי כשהייתי בן 5 והמשיך עם קומודור 64 בכיתה ג׳, וכמובן מחשב PC בחטיבה שהלך והשתדרג עם השנים. התחלתי ללמוד מדעי המחשב וניהול באוניברסיטה הפתוחה במקביל לעבודה בתחום וסיימתי אחרי 5 שנים", הוא מספר.
דרדיק טוען כי הפער שהוא חש בין העובדים הצעירים לבינו בא לידי ביטוי בעיקר במנטליות, אבל בכל מה שקשור לידע מקצועי, הוא דווקא לא חש בהבדל. "השיח בארוחת הצהריים או באירועי חברה לרוב זורם, כי יש שפה משותפת בכל מה שקשור לטכנולוגיה. גם כשמדובר בנושא כמו תחביבים השפה זורמת, בעיקר בגלל שתחביבים של גיקים צעירים ומבוגרים (ומה לעשות - רובנו כאלה) לרוב תואמים. אנחנו מדברים על דברים כמו סדרות בנטפליקס או סרטים, ושם באמת אין כמעט פער", הוא מספר.
"הפער נמצא בסוף בנושאים מאוד ספציפיים, כי אחרי הכל, אנחנו נמצאים במקומות שונים בחיים. אחד מדבר על דייטים, ואני כבר מדבר על בעיות עם מתבגרים. עם זאת, במקרה הפרטי שלי אני מרגיש שהפער כמעט לא מורגש ובטח לא מהווה איזשהו גורם בעייתי שצריך לעסוק בו או לייחס לו חשיבות".
בתשובה לשאלה מה מהידע שלו הוא תורם לצעירים שעובדים לצדו, עונה דרדיק שהתרומה היא לא מקצועית, אלא דווקא יותר תפיסתית. "לצעירים אין באמת משהו להשוות אליו. חלקם למשל עובדים בחברה שלנו כתחנה ראשונה בקריירה, ואין להם באמת דרך להעריך יתרונות וחסרונות למול חברות אחרות. אותו דבר קורה גם עם אתגרים שצצים פתאום, סיטואציות יוצאות דופן בעבודה שצריך להתמודד איתן".
דרדיק מעיד כי כאדם מבוגר יותר ובעל רקע תעסוקתי מגוון, הוא מרגיש שהניסיון מאפשר לו להגיב לדברים באופן שונה מהקולגות שלו. "אני חושב שניסיון העבר העניק לי כלים ופתרונות שמשמשים אותי בהערכת מצב ברגע שבו מתרחשת הסיטואציה, מה שמאפשר לי להתמודד עם מנעד גדול יותר של אירועים ואתגרים בקור רוח ובאופן שקול, מבלי להתרגש יותר מידי. זה בא לידי ביטוי בתחומים רבים, מניהול מערכות יחסים עם עובדים אחרים, דרך יכולת תקשורת עם מנהלים ובעלי עניין ואפילו בניהול נכון יותר של Work-Life Balance. בכל ההתמודדויות הללו יש יותר הכלה, פרופורציה וקור רוח".
יש סטיגמה על ההייטק שהקריירה נגמרת בגיל צעיר יחסית. אתה חושש לעתיד שלך?
"כאיש צעיר בהייטק הסטיגמה הזו לא עניינה אותי בכלל, זה היה נראה לי רחוק שנות אור ממני. בערך אחרי חציית גיל 30 זה התחיל להטריד אותי יותר, במיוחד כי זו הייתה התקופה של המשבר הפיננסי של 2008 שהשפיע מאוד גם על ההייטק. חברה שעבדתי בה יותר מ-4 שנים פשוט נסגרה. התחלתי לחשוב מה יהיה בהמשך, האם יש סיכוי שאמצא את עצמי נאבק למצוא עבודה בגילים מאוחרים. חשבתי על ׳Plan B׳ ואפילו התחלתי ללמוד משפטים", נזכר דרדיק. "למזלי, המשבר היה קצר יחסית, התעשייה והמשק חזרו לעצמם מהר מאוד".
כאשר דרדיק נשאל אילו אנשים מעדיפה החברה שלו לגייס, מבוגרים או צעירים, הוא עונה: "באופן טבעי כשמגייסים מנהלים אז יגיעו אנשים מבוגרים יותר, אבל יש לנו דוגמאות שבהם לא-מנהלים שנחשבים ׳מבוגרים׳ גויסו בשמחה. כשאנחנו מחפשים מפתחים, אנחנו מתמקדים ביכולות שלהם ובאיך נראה לנו שהאופי שלהם יתאים לאופי של החברה, ולא בגיל שלהם. אם אתה ׳מבוגר׳, לא רק שזה לא מהווה בעיה אלא אפילו יכול אפילו להוות יתרון. כך הניסיון המקצועי של העובד עשיר יותר, והגיל שלו תורם לגיוון בחברה".
בניגוד ליתר המרואיינים, במקרה של מאיה גברוביץ' (45), מנהלת בכירה (Executive Producer) בחברת הגיימינג SciPlay, הכניסה להייטק הגיעה רק אחרי עשור במקום אחר. "למדתי תואר ראשון במדעי המחשב ולאחר מכן השלמתי תואר שני במנהל עסקים. במהלך הלימודים ולאחר מכן עבדתי בעסק המשפחתי במשך 10 שנים. לאחר כעשור, בגיל 31, החלטתי שאני רוצה לפתח את הקריירה שלי בתעשיית הייטק".
"אני נהנית לעבוד עם אנשים ממגוון גילים ורקעים, ומרגישה שמכל אחד ואחת אני יכולה ללמוד משהו חדש", אומרת גברוביץ'. "עם זאת, לפעמים אני כן רואה את הפער בגילים ולמען האמת - אני אוהבת את זה. העובדים הצעירים מגיעים עם מוטיבציה גבוהה לכבוש את העולם, עם הרבה רעיונות חדשים והם גם חסרי פחד. חלקם ממוקדים מאוד בתחום שלהם ובצמיחה מקצועית ואישית, מה שהופך אותם למצליחים מאוד".
מה את חושבת שאת יכולה לתרום לעובדים הצעירים?
"אחד הדברים שאני יותר אוהבת בעבודה שלי הוא מנטורינג. שנים של ניסיון לימדו אותי איך להקשיב, אבל באמת להקשיב. כשמקשיבים אפשר לייצר רמה גבוהה יותר של תקשורת בינך לבין הקולגה. תקשורת טובה היא בעיניי הסוד ליצירת עסק וצוות מוצלח".
"אני מניחה שבכל תעשייה אנשים עשויים לחוש לא רלוונטיים בעקבות הגיל", אומרת גברוביץ׳ על החששות. "צריך לזכור שתעשיית ההייטק היא לא משחק כדורגל, אנחנו לא רצים סביב המגרש. אני דווקא מאמינה שניסיון יכול להיות יתרון עצום בתעשייה שלנו. בנוסף, עכשיו כשהילדים יותר עצמאיים, יותר קל לי לנהל את הקריירה ואת לוחות הזמנים שלי".