מחר (3 בדצמבר) ייערך היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. החוק בישראל קובע כי מי שמעסיק לפחות 25 עובדים, חייב לפעול לייצוג הולם של אנשים עם מוגבלויות בקרב עובדיו. במקום עבודה שיש בו 100 עובדים ומעלה, ייצוג הולם ייחשב אם לפחות 3% מבין העובדים יהיו אנשים עם מוגבלויות. 

"גיוון בהייטק חשוב בכל מקרה, ומוגבלות זה אחד הסוגים שלו", אומרת אביטל ינובסקי, מומחית בגיוון בהייטק וטכנולוגיה. "לגיוון יש הרבה יתרונות עסקיים - מאגר כישרונות יותר גדול, יצירתיות - כי בשביל להצליח צריך לעשות דברים אחרת, ומיתוג מעסיק פנימי וחיצוני חיובי. פנימי - בפני העובדים שלך, וחיצונית למועמדים וללקוחות".

ינובסקי מסבירה כי לעיתים המגבלה אפילו יכולה להפוך ליתרון. "אני מכירה איש QA, לדוגמה, שמאוד מבסוטים ממנו איך שהוא יורד לפרטים הקטנים, וחלק מזה נובע מהרקע האוטיסיטי שיש לו. אנשים עם מוגבלות שמשתלבים בהייטק מביאים יכולות וכישורים שאין לאחרים. כדי להגיע למקום הזה, הם התאמצו יותר והתמודדו יותר עם אתגרים מאחרים". 

דיברנו עם 3 אנשים עם מוגבלויות שעובדים בהייטק כדי להבין איך נראית שגרת העבודה שלהם ואילו תגובות הם מקבלים מסביבתם.

"כבר מההתחלה הרגשתי שאני לא שונה"

מיכל מוסאי, בת 26 מפתח תקווה, בעלת תואר ראשון במדעי המחשב, היא מתכנתת ליבה בצוות bit בבנק הפועלים. למיכל שיתוק מוחין הבא לידי ביטוי בארבע גפיים - רגליים וידיים, ולשם כך היא מתניידת בעזרת כיסא ממונע.

"לפני הלימודים התנדבתי לצבא כמנהלת רשת, והתעסקתי בתחום הטכנולוגיה, עזרה מרחוק ועוד. בין הצבא ללימודים התנדבתי בבית איזי שפירא והמשכתי להתמקד בטכנולוגיה. תהליך חיפוש העבודה, במיוחד בתקופת הקורונה, היה קשה בגלל המצב הגופני וההתאמה למקום העבודה", מספרת מוסאי. "אחרי זמן רב של חיפושים הגעתי לראיון ביחידת bit של בנק הפועלים, כבר מההתחלה הרגשתי שאני לא שונה, שאני אחת מהצוות, הרבה בזכות המנהלים שלי מיכאל גריסיק וליאור אליהו".

מיכל מוסאי, bit (צילום: דניאל יחזקאל)
מיכל מוסאי, bit | צילום: דניאל יחזקאל

גריסיק, ראש צוות הפיתוח בחברה, מעיד מצדו כי "מיכל עברה את הראיון הטכני בהצלחה רבה. היה מדהים לראות מהצד כיצד היא מתניידת בקלות על כיסא גלגלים, מגיעה בתחבורה ציבורית לעבודה ושום דבר באמת לא עוצר בעדה. מבחינת ההיערכות דאגנו שהכניסה למשרד תהיה נגישה, ובימים אלו אנו מתקינים מערכות על הדלתות שיאפשרו למיכל מעברים קלים יותר שתוכל לשלוט בהם באמצעות שלט רחוק. עדיין קיימים פערים בנגישות, אך אנו לומדים כל הזמן".

כבר בתחילת עבודתה של מוסאי נודע לה כי יהיה טיול של יומיים לצוות לקיבוץ גושרים בצפון: "התאימו את הכול מבחינת נגישות, דאגו לכל דבר כדי שאוכל להיות בטיול כחלק מהצוות. זו לא פעם ראשונה שאני משתתפת בטיולים מאורגנים כאלו או אחרים אבל בדרך כלל אני לא רגילה להצטרף לטיול שלם. זה היה מדהים ולא מובן מאליו".

"הייתי צריך להשתמש הרבה מאוד בקשרים"

אוהד יפרח, כיום מנהל אינטגרציה בחברת Gett, מספר שבתקופה שחיפש עבודה, מחק בשלב מסוים מקורות החיים שלו את העובדה שהוא מתנייד בכיסא גלגלים. ליפרח, בן 45, נשוי ואב לשניים, יש שיתוק מוחין המתבטא בפגיעה בשלוש גפיים ובדיבור.

"הקריירה שלי התחילה בגיל 21, אבל זה היה אחרי שנתיים של חיפושי עבודה", הוא מספר. "סיימתי לימודי תכנות בהצטיינות, אבל כשהתחלתי לשלוח קורות חיים קיבלתי הרבה דחיות, וכשהורדתי את העובדה שאני מתנייד בכיסא גלגלים, פתאום קיבלתי המון זימונים. כשהגעתי לראיונות היו אומרים לי פתאום שאין תקן ומורחים אותי. היה אפילו מישהו שאמר לי ישירות, ש'אם הוא היה יודע שאני בכיסא גלגלים, הוא לא היה קורא לי לראיון'. הייתי צריך להשתמש הרבה מאוד בקשרים. העבודה הראשונה הייתה קשה מאוד להשגה, אבל מאז הרבה יותר קל, כי אנשים כבר מכירים אותי. עולם ההייטק הוא עולם קטן והיום חברות פונות אלי, אני לא צריך ליצור קשר".

יפרח עובד כבר שבע שנים בגט, ומילא בחברה 3 תפקידים. במסגרת תפקידו הנוכחי הוא אחראי על התממשקות טכנולוגית של שותפים עסקיים למערך הדליוורי של החברה, ליווי הלקוחות והטמעת פיצ׳רים חדשים.

"יש מקומות שאתה נתקל בדעות קדומות"

רויטל אבוחצירה, בת 48 מאשדוד, היא ראש צוות בדיקות תוכנה באגף מערכות מידע בחברת הביטוח הכשרה. יש לה לקות ראייה ומתנהלת עם כלבת נחייה.

אבוחצירה עשתה הסבה מקצועית לפני 11 שנים לבדיקות תוכנה. "מכיוון ששדה הראייה שלי מאוד מצומצם אני מתנהלת עם כלבת נחייה בשם די. בעבודה יש לי התאמות במחשב - המסך יותר גדול, ישנה ניגודיות במסך, מקום הישיבה שלי מותאם אישית עבורי ואפילו יש פינה נוחה עבור הכלבה שלי. מבחינת התאורה, יש וילונות כדי שלא אסתנוור", היא אומרת.

רויטל אבוחצירה, הכשרה לביטוח (צילום: דניאל יחזקאל)
רויטל אבוחצירה, הכשרה לביטוח | צילום: דניאל יחזקאל
_OBJ

היא הגיעה לעבודה בהכשרה לפני שש שנים. "במהלך הריאיון ציינתי שיש לי לקות ראייה, אך אני לא נותנת לה להשפיע עליי בשום צורה – לא מבחינת היכולת ולא מבחינת העבודה", היא מספרת. "אני חיה חיים מלאים לצד המוגבלות, אף פעם לא קיבלתי יחס שונה. הלוואי והחברה שלנו הייתה מאפשרת להרבה יותר אנשים להתמודד עם המגבלות שלהם בצורה שוויונית. יש מקומות שאתה נתקל בדעות קדומות, יחס שאינו שווה. הייתי רוצה שכולם ילכו צעד קדימה כי מאבדים כוח אדם מאוד מוכשר ובעל יכולות בדיוק כמו כל אדם וחבל".