לא אכפת לי אם המסך יתמתח או יתכווץ. לא מעניין אותי המעבד החדש. המגה-פיקסלים של המצלמה מעניינים לי את הביצה. מארז האלומיניום והזכוכית יכול מצדי להיות ברונזה ועץ. גם ככה אנחנו מאתרגים את הבייבי היקר הזה עם מגן גומי ומדבקות מסך.

יש רק שלושה חידושים שמעניינים אותי באייפון 8, אייפון העשור של אפל. שלושה חידושים שעשויים להצדיק את מעמדה המיתי, שוויה הכלכלי המופרע, ויותר מהכל, את המחיר התקדימי היא מתכוונת לדרוש בעבורו – אלף דולר (בארה"ב. בישראל – בטח לקראת 5,000 שקל).

א. סוללה.

כל השכלולים בעולם חסרי משמעות אם האייפון לא יכול להתנתק מהקיר ליום שלם. תוציאו משם מצדי חצי מהצ'יפים ותעשו מקום לסוללה גדולה. מה זה משנה שהאייפון מהיר ומשוכלל אם הוא מפסיק לפעול ברבע לשלוש בצהריים? ומה זה עוזר לי שהטלפון רזה אם אני חייב לסחוב איתו סוללה שמנה וכבל?

ב. AR.

אם לא הייתם כאן בשנתיים האחרונות, העתיד טמון בשתי האותיות האלה: מציאות מוגברת (שזה כמו VR - מציאות וירטואלית - רק מחובר לחיים עצמם). מערכת ההפעלה החדשה של אפל, iOS 11, כבר כוללת תמיכה ביצירת אפליקציות-פלא כאלה, שיודעות לברוא עולמות וירטואליים על גבי המציאות שסביבנו. גם המצלמה החדשה אמורה לכלול תמיכה בתכונות האלה.

האפליקציה של איקאה, למשל, מאפשרת להתבונן בסלון הריק שלכם דרך מצלמת האייפון, ולהציב בסלון את הספה החדשה " שוורדינגורן" (סתם סתם שהמצאתי, אבל תודו שנשמע אמין) בגודל אמיתי – לפני שרכשתם אותה. אתם יכולים להתקרב ולהתרחק, לסובב אותה ולהחליף אותה בשידה "קרופסולה" – זה ייראה אמיתי לגמרי, כאילו היא כבר שם.

אינפורמציה חזותית על המקום שאנחנו נמצאים בו (קו 66 יגיע בעוד 5 דקות מדרום, מבצע בחנות הנעליים בעוד 80 מטר) ועל אנשים שאנחנו פוגשים (זו רוני הסמנכ"לית ונפגשתם לפני שלושה חודשים) זה מתבקש, שלא לדבר על משחקים. רק הדמיון הוא הגבול למה שעוד יתפתח בתחום הזה. אבל לאייפון 8 עשוי להיות משקל מיוחד בו. הוא עשוי להפוך למכשיר שבזכותו ה-AR/VR יגדל מחרטוטים של מפתחים והזיות של משקיעים למשהו שמעסיק חלק גדול מהציבור. זה אולי יהיה המכשיר שבעזרתו יבתקו עשרות מיליוני משתמשים את בתוליהם הווירטואליים ויחוו בפעם הראשונה עולם שמשלב מציאות פיסית ומציאות וירטואלית שמגדילה ומעצימה אותה.

בטווח הרחוק יותר, יבוא יום והאייפון כולו ייעלם לתוך עדשה שמבינה מה קורה סביבה, ויודעת להלביש על החיים האמיתיים פרטי מידע נוספים ופיסות חווייה. אפל רוצה להיות שם ראשונה. אייפון 8 עשוי לעשות את ההבדל.

ג. שליטה.

תכל'ס, את סעיפים א' ו-ב' בטור הזה יכולות להגשים גם חברות אחרות. אבל רק אפל יכולה לשאול את עצמה בכנות מה אנחנו המשתמשים באמת צריכים, לשים זין על האינטרסים של פייסבוק ושל גוגל, ולתת לנו את את הדבר האמיתי שכל כך חסר לנו: להחזיר לנו את השליטה בחיים, בזמן ובתשומת הלב שלנו.

אלפי אנשים נהרגים כל שנה כי הסלולרי פרץ להם את שיקול הדעת ושאב מהם תשומת לב ברגע שהתאים לאפליקציה, אבל קצת פחות התאים למצב בכביש. אפל התחילה לקחת על זה אחריות: מצב ה"Do Not Disturb" יתאים גם לנהיגה: כשאייפון יתחבר בבלוטות' למכונית, הוא יחסום התראות על הודעות ושיחות. גם כשהמכשיר ירגיש שהוא ברכב לפי התאוצה והבלימה. כמובן שתוכלו להפסיק את זה בכל רגע, אבל זה מראה שאפל הבינה שהיא קשורה לעובדה שהמכשיר מצליח לגזול מאיתנו תשומת לב מעבר לשליטה שלנו.

מה שקורה היום – הגדלת זמן השימוש שלנו במסך עד אינסוף על חשבון כל פעילות אחרת, הפיכתנו ליצורים תלותיים שקופצים לכל נוטיפיקיישן – משרת היטב את המאזנים של הרשתות החברתיות. אפל לא חייבת לזרום עם זה.

כשאפל הלכה מכות עם ה-FBI וגם ניצחה בנקודות, התברר שהיא אחת החברות היחידות שעוד נלחמות על הפרטיות של המשתמשים שלה. ה-FBI דרש אז מאפל לספק לו מפתחות לפריצת אייפונים של חשודים בטרור. אפל הבינה שיש כאן מדרון חלקלק, וסירבה בכל תוקף. אנחנו נמצאים עכשיו בתחתיתו (או שעוד לא?) של מדרון אחר: מדרון השליטה העצמית. מה אפשר לעשות? למשל, לאפשר לנו להגביל את כמות הנוטיפיקיישנס בשעות מסוימות. או לייצר מצב "נא לא להפריע" מתוחכם, שמאפשר רק לאנשי קשר שנבחרו לפרוץ בשיחה, בסמס או בוואטסאפ. היתר יישארו חסומים, ואנחנו נוכל להתרכז במה שרצינו לעשות, ולהיות רגועים שאם יבוא משהו חשוב, נישאר בקשב.

כך או כך, הבעיה הכי גדולה בסמארטפונים שדורשת פתרון לא קשורה לשום פיצ'ר או תכונה טכנית. היא גם ממש לא מסובכת. היא רק דורשת מהנדסים שמרימים לרגע את הראש מהמסך, ורואים אותנו.