פגיעות נפשיות הופכות למטרד של ממש בקרב עובדים ברשתות החברתיות; זה קרה לפייסבוק לא פעם ולא פעמיים, וכעת גם גוגל מצטרפת לחגיגה: עובדת לשעבר ביוטיוב תובעת את החברה על כך שנחשפה לסרטונים קשים מאוד במהלך עבודתה כמסננת תוכן באתר, שגרמו להתפרצותן של הפרעת חרדה ופוסט טראומה. הסרטונים שנאלצה לבחון הכילו אלימות גרפית קשה, הכוללת התעללות בילדים, אונס, מעשי סדום בחיות, עריפות ראש, התאבדויות ועינויים.
המתלוננת תובעת את יוטיוב על רשלנות ועל כך שנכשלה בלספק סביבת עבודה בטוחה, ולא סיפקה לה ולמסנני תוכן אחרים כלים בטוחים כדי לבצע את עבודתם. עקב כך היא פונה כעת לעזרה רפואית ודורשת פיצוי כספי על הטראומה וההוצאות הרפואיות שכרוכות בכך. בנוסף היא דורשת מיוטיוב להקים קרן מיוחדת ל״תוכנית מעקב רפואי״ כדי למנוע, לסנן, לאבחן ולטפל במסנני תוכן שנחשפים גם הם לתכנים פוגעניים. התביעה, יש לציין, היא הראשית כחלק מתביעה ייצוגית של מתלוננים דומים.
בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט בקליפורניה טוענת המתלוננת בעילום שם כי החשיפה לזוועות החלה כבר במהלך ההכשרה לתפקיד, ונמשכה כשנה וחצי. זאת, בזמן שהועסקה בתור עובדת קבלן במשרדי החברה שבאוסטין, טקסס. "במהלך הכשרתה, התובעת הייתה עדה לסרטון של גולגולת שרוצצה לרווחה ואנשים אכלו מתוכה", נכתב בתביעה, "וגם לסרטון של אישה שנחטפה וראשה נערף על ידי קרטל סמים, ראש של אדם שנדרס על ידי טנק, סרטונים של פגיעות עצמיות, אונס של ילדים, התאבדויות, לידות, הפלות וקיום יחסי מין עם חיות. במהלך ההכשרה נאמר למסנני התוכן שהם יכולים לצאת מהחדר, אך היו מודאגים מכך שיאבדו את מקום עבודתם. בסוף ההכשרה הם נאלצו לעבור מבחן שבודק אם התכנים שראו עומדים בתקנות".
העובדים דיווחו על קשיים, ויוטיוב החתימה אותם על כתב ויתור
"המתלוננת מתקשה להירדם בלילות ויש לה סיוטים מחרידים. היא לרוב שוכבת ערה בלילה ומנסה להירדם אבל משחזרת את הסרטונים שהיא ראתה בראשה. היא לא יכולה להיות במקומות צפופים, כולל קונצרטים ואירועים, משום שהיא חוששת מירי המוני. היא סובלת מהתקפי חרדה משתקים. היא איבדה הרבה חברים בגלל החרדה שלה מאנשים. יש לה בעיה לתקשר עם ילדים ולהיות בחברתם, והיא כעת חוששת להקים משפחה".
בתביעה נחשף כי תהליך ההכשרה של מסנני התוכן אורך שלושה שבועות ובשום שלב לא מציע תמיכה נפשית או גישה למשאבי רווחה. כמו כן, לאחר שהתוכנית מסתיימת והמסננים מתחילים לעבוד, יוטיוב "כופה מכסות עבודה מחמירות ומדויקות", כלומר, סינון של בין 100 ל-400 תכנים בכל יום, עם אפשרות למרווח טעות של בין שניים לחמישה אחוזים בלבד. אם עובד לא עומד במכסות הללו, מאיימים עליו בפיטורים. "יוטיוב סובלת ממחסור כרוני בכוח אדם עקב החילופים הרבים בתפקידי סינון התוכן", נכתב בתביעה, "מה שאומר שהעובדים שנשארים סובלים מעומס יתר".
למרות שיוטיוב כביכול מגבילה על הנייר את שעות הצפייה בתוכן בעייתי לארבע שעות ביום, עובדים מבלים הרבה יותר זמן מכך בצפייה כדי להפחית את העומס, והחברה נכשלת ביישום אמצעי הבטיחות שהציבה לעצמה. זאת בניגוד למדיניות של חברות אחרות כמו מיקרוסופט, למשל, שבשנת 2017 טענה שהיא מטשטשת תמונות בעייתיות או הופכת אותן לשחור ולבן, מקטינה אותן ומשתיקה את הצליל בסרטונים מזיקים על מנת לצמצם את הפגיעה והלחץ שנגרם למסנני התוכן.
יוטיוב, לעומת זאת, שולטת בכל האספקטים הללו וגם אחראית לסרטונים שמתנגנים באופן אוטומטי לאחר סיום של כל סרטון, כך שהיא בהחלט מסוגלת לאפשר למסנני התוכן לקחת אוויר בין סרטון כזה או אחר, אך בכל זאת לא עושה זאת. באותה שנה, 2017, בכירה ביוטיוב קבעה כי העניין לא נמצא בעדיפות גבוהה, וסירבה לשנות את המדיניות למרות המלצות של מהנדסים בחברה.
כאמור, אלה בהחלט לא אישומים חדשים נגד חברות הטכנולוגיה הגדולות: בשנת 2018 נתבעה פייסבוק על ידי סלינה סקולה, מסננת תוכן שטענה כי פיתחה הפרעת לחץ פוסט טראומתית כתוצאה מחשיפה חוזרת לדימויים רעילים ומטרידים במקום העבודה שלה. בשנת 2019 נתבעה פייסבוק שוב על ידי עובדים במשרדיה בדבלין שציינו שנחשפו לרציחות אכזריות ולהתעללות מינית בילדים.
באותה שנה נרשמה תלונה דומה ביוטיוב עצמה, כאשר מסנני תוכן בחברה דיווחו על דיכאון, חרדה, סיוטים ונדודי שינה. אלא שארבעה ימים לאחר שהוגשה התביעה הזו, החלה יוטיוב להחתים את עובדיה על כך שהם מודעים לעובדה שביצוע עבודתם עלול לגרום להם לפוסט טראומה. התביעות אף חושפות כי עובדים שמתלוננים על כך בערוצים פנימיים בחברות הללו זוכים להתעלמות מוחלטת.