בחודש שעבר הושק בנטפליקס הסרט The Social Dilemma (בעברית: "מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית"), שמציג את הבעיות להן גורמות הרשתות החברתיות והאלגוריתמים שלהן בקרב בני נוער ומבוגרים. הסרט, שתוך שבועות בודדים הוכרז כאחד הסרטים הנצפים ברשת, עורר הדים ברחבי העולם; מביקורת חריפה ועד נקודות למחשבה שיכולות להשפיע על העיסוק של כולנו ברשת החברתית. אחד מהאנשים שצפו בסרט הוא גלעד האן, חוקר סייבר מוסמך כבר למעלה מעשרים שנה. בעברו הוא עבד בצוות החקירה של המשטרה ובעשור האחרון הוא עובד לבד כחוקר סייבר פרטי. חושף אלימות ברשת, תופס פדופילים, מוחק מהרשת תכנים מסוכנים ובין לבין גם מרצה בכל הארץ על הסכנות הטמונות לצעירים ברשתות החברתיות.

"הרשתות החברתיות מוזנות מהפרובוקציות", הוא פותח ואומר. "האלימות והדברים החשופים והעצובים שמשדרים ברשת גורמים לפייסבוק ולאינסטגרם להרוויח כסף. זה כמו מעגל קסמים. פייסבוק עושה פרובוקציה ומקבלת חשיפה על ידי האלימות, והאלימות הזו מניעה את הילדים להתנהג באותו אופן, וזה לא נגמר לעולם. האלימות ברשת היא לא כמו הקורונה", צוחק האן. "לעולם לא יהיה אפשר לקטוע את שרשרת ההדבקה הזו. אבל צריך לטפל בה, על ידי חינוך".

כלומר?

"תראי, אי אפשר לא לתת לילדים סמארטפונים, אין מה לעשות. אבל צריך להסביר את הסכנות. אני משווה את האייפון לסכין. מבחינתי זה אותו דבר - כלי נשק. את יודעת, אם נחתכים בסכין שמים פלסטר, אבל ברגע שהסכין באמת פוגעת אי אפשר לחזור אחורה. לא מחזירים סכין מגואלת בדם לעבריין, בעידן הרשתות זה אותו דבר, אי אפשר לחזור אחורה".

השנה נפתחה שנת הלימודים התשפ"א. שנת הלימודים הראשונה אותה כל בתי הספר (מלבד החינוך המיוחד) התחילו במסגרת למידה מרחוק. דרך זום, למעשה. האן מתעקש לומר שיחד עם תוכנית הלימודים שנדדה ללמידה מרחוק, ככה גם הבריונות, ההטרדות המיניות ואפילו החרמות. הכל הפך להיות מרחוק. "הרבה יותר קל 'לרדת' על תלמיד מול מקלדת, לפרסם תמונות שלו, ואפשר לעשות את הכל בעילום שם. לשנות את שם המשתמש בזום ולפרסם מה שרוצים".

"לפני שבועיים פנתה אלי אמא של ילדה בת 13 וסיפרה שהיא עוברת בריונות במהלך שיעור", מספר האן. "מדובר בתלמידה שבמהלך השיעור בזום תלמידים הפיצו תמונות שלה על המסך. הם ציירו על התמונות האלה וצחקו עליה. כתבו עליה 'מכוערת' וביקשו מכולם להתעלם מהילדה הזו, מעין חרם וירטואלי. התלמידה הזו יצאה מהשיעור ואמא שלה ישר פנתה אלי".

אילוסטרציה: בריונות רשת (צילום: Brian A Jackson, ShutterStock)
"צריך ללמד ילדים את הסכנות במסארטפון" | צילום: Brian A Jackson, ShutterStock

ומה עשית?

"רציתי לאתר את התלמיד שעשה את זה, אבל אי אפשר כי הוא שינה את השם שלו באפליקציה. פנינו לחברת זום וביקשנו שיאתרו בשבילנו את אותו תלמיד. עד היום לא ענו לנו מהחברה. הבריונות בלמידה מרחוק זה משהו חדש שרק עכשיו מתחילים להתמודד איתו. מעבר לאלימות המילולית קיימת גם אלימות מינית", הוא מציין. "תלמידים נותנים לעצמם כינויים בזום ובמהלך השיעור חושפים את האיברים האישיים שלהם, שולחים סרטונים של יחסי מין ותמונות פורנוגרפיות. חלק מהתלמידים צוחקים מהדברים האלה, אבל אני מניח שיש תלמידים שלא, ומעבר לזה, למורות קשה להתמודד עם זה".

איך זה בעצם עובד? מורה יכולה להוציא מישהו מהשיעור כמו במציאות?

"כן, המורה יכולה להוציא תלמידים מהשיעור, אבל זה אף פעם לא נגמר שם. ההפרעה הזו מתמשכת, גוררת תגובות, חקיינות ובלגן".

אני מניחה שלמורות קשה עם הלמידה מרחוק לא פחות מלתלמידים.

"אם לא יותר. לתלמידים יש כח על חלק מהמורים בכל מה שקשור לרשת. הם מרגישים שם יותר בנוח מהמורים. אגב, גם אפשר להקליט את השיעורים האלה ולהפיץ אותם. אם תשימי לב סרטונים של מורות כעוסות מסתובבים ברשת כל הזמן".

מתסכל.

זה לא פשוט. בלמידה מרחוק אין אווירה של למידה, אין עשייה. כל אחד יכול לעשות מה שבא לו. אפשר להפריע, אפשר לעשות בלאגן, לצלם ואפשר גם להפעיל את השיעור ולשים את הטלפון בצד, לא להיות נוכח".

"מי שרוצה להיות מקובל חייב לעקוב אחרי השאר"

לערוץ היוטיוב האנונימי SatlaNinja יש כמעט חמישים אלף עוקבים, רובם ילדים או בני נוער. בחודשים האחרונים העמוד מפרסם אוסף של סרטונים תחת הכותרת "מתיחות על מורים בלמידה מרחוק!". וכן, משמעות הכותרת ברורה: מנהל העמוד מותח תלמידים ומורים בשיעורים ומעלה את המתיחות לרשת. באחד הסרטונים, שנפתח במילים "סתמי את הפה המורה. נכנסתי לשיעור במטרה להיות בשקט, ובאמצע השיעור להתחיל להטריל", אותו תלמיד מקלל את המורה, מעשן סיגריה, מפריע בלי סוף ומאיים להתאבד בעוד המורה מנסה להסדיר את השיעור ולהרגיע את הרוחות. מצחיק? לא ממש. אבל למרות הכל, באותו סרטון צפו כמעט מאה אלף אנשים ועוד אלף נוספים הגיבו.

גלעד האן (צילום: יח"צ)
האייפון - כלי נשק כמו סכין. גלעד האן | צילום: יח"צ

"אותו תלמיד מעודד תלמידים אחרים להפריע". מסביר האן. "הוא יוצר 'אתגרים', מבקש מתלמידים נוספים לנהוג כמוהו, וככה בעצם לקבל יותר חשיפה ברשתות החברתיות. הם מרוויחים מההטרלות קהל עוקבים באינסטגרם, טיקטוק, ויוטיוב וככה גם זוכים לפופולריות במציאות".

עוד דבר מעניין בו זכינו בתקופה הנוכחית הוא ההתמכרות המוגזמת למסכים. הילדים בסגר, אין חוגים, אין תנועות נוער, אין פעילויות אחר הצהריים ואפילו הלימודים הפכו לדיגיטליים. הילדים מוצאים את עצמם דבוקים לסמארטפון בלי הפסקה, לפעמים גם בלית ברירה, מתוך הרגל. "בחודש שעבר התקשרה אלי אמא שאמרה שהבת שלה רוצה להתאבד כי פרצו לה את האינסטגרם", מסביר האן, "הבת שלה הייתה בהיסטריה ובחרדה עד שהשבנו לה את החשבון".

השיעמום וחוסר הפעילות, כך טוען האן, גורמים לבני הנוער גם לגלוש יותר באתרים פורנוגרפיים. "אמהות מתקשרות אלי ומספרות לי שהבן שלהם בן ה-12 לא יוצא מהחדר. לא אוכל, לא מתקלח. נעול בחדר 24 שעות. כשבדקנו מה הוא עושה גילינו אתרי פורנו".

האן לא מאשים את הילדים. זו הנורמה, זה מה שהדור הזה עושה. "מי שרוצה להיות 'מקובל' חייב לעקוב אחרי מה ששאר הילדים רואים כדי לא להיות מאחור. אלו נושאי השיחה של בני הנוער, כולם רוצים לדעת הכל ולהיות בעניינים".

אני לא בטוחה שהצפייה של הילדים בפורנו מגיעה רק מהרצון שלהם "להיות בעניינים"...

"כל מקרה הוא שונה. אבל כמובן שיש ילדים שצופים בתוכן בגלל החברים שלהם. יש כאן בעייתיות נוספת והיא ההטרדות המיניות. בחודשים האחרונים התלונות שמגיעות אלי על הטרדות מיניות של ילדים הוא פי שתיים מאיי פעם".

איך אתה מסביר את זה?

"מה את חושבת? גם הפדופילים משועממים בסגר. הם יודעים שהילדים נמצאים לבד בחדר מול מחשב ומרשים לעצמם יותר. אין גבולות".

"אני שומע סיפורים שמלווים אותי שנים אחר כך"

זה לא מקרה שהאן (50), נשוי ואב לחמישה (10 עד 24), הפך להיות חוקר סייבר פרטי. סיפור אישי שקרה לו בגיל שלוש עשרה טלטל את עולמו וגרם לו להבין שמשהו צריך להשתנות. "היינו במסיבת בריכה, כל הכיתה. היה תורי לקפוץ מהמקפצה הגבוהה למים. ברגע שבאתי לקפוץ אחד הבנים שהיו מאחורי הוריד לי את הבגד ים למטה והשאיר אותי ערום מול כולם. אני לא אשכח את המבט של הבנות שהיו במים, מצביעות עלי וצוחקות. באותה שניה קפצתי למים ותכננתי להתאבד. פתחתי את הפה ובלעתי המון מים, רציתי להטביע את עצמי אבל לא הצלחתי. זה היה מביך נורא ורצתי הביתה". הוא נזכר. "לפני עשר שנים ראיתי את אותו בחור בכנס מחזור, ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם הוא זוכר מה הוא עשה לי, ולא היה לו מושג על מה אני מדבר. המזל שלי שלא היו פלאפונים באותה תקופה, כי את הסיפור שלי רק אני זוכר, אבל אם היו פלאפונים כולם היו זוכרים".

ימים ספורים לפני כנס המחזור ההוא פורסם סיפורו של הנער דוד-אל מזרחי, הנער שהתאבד לפני גיל שש עשרה בעקבות אלימות שעבר ברשת החברתית. "את הסיפור של-דוד אל שמעתי עוד כשעבדתי כחוקר במשטרה. המקרה הזה זעזע אותי, לקחתי אותו באופן אישי בגלל מה שאני עברתי. כשפורסם הסיפור של דוד-אל החלטתי לעשות מעשה, במקום לחקור ביריונות ברשת אחרי המעשה, אני רוצה למנוע את המעשה הבא. על ידי חמלה, חינות, ערבות הדדית והרצאות. "הילדים שהרגו את דוד אל לא הבינו מה עשו. 'רק עשינו לייקים', הם אמרו. הם לא הבינו שהלייקים האלה יכולים להרוג".

למידה מרחוק, הרצאה מקוונת (צילום:  Rido, shutterstock)
בריונות מסוג חדש דרך הזום | צילום: Rido, shutterstock

אז החלטת לעזוב את המשטרה.

"החלטתי ללכת עם הלב שלי, לא עם השכל. הפסדתי הכל, פנסיה, תפקידים חשובים, הכל, אבל רציתי לדאוג לנפש שלי. לעשות טוב לאחרים. לחנך ולמנוע את המקרה הבא".

העשייה של האן לא נגמרת, גם לא בשעות הקטנות של הלילה. הוא מקבל שיחות טלפון מהורים מודאגים ומילדים מדוכאים מסביב לשעון, גם כשהוא בארוחת ערב משפחתית וגם כשהוא מבלה בחופשות עם הילדים. "לא פשוט לעשות את הסוויץ' הזה בראש בין העבודה לחיים הפרטיים", הוא מחייך, "אני שומע סיפורים שמלווים אותי שנים אחר כך. אתה צריך להפריד את החשיבה שלך, יש מנגון של עבודה ומנגנון של משפחה".

תגיד, לילדים שלך יש רשתות חברתיות?

"כן. אני לא אמצע מהם להיות ברשת, אבל אני מסביר להם את ההשלכות של האפליקציות, אני גם עוקב אחריהם ברשת ויש לי תוכנה שמתריעה לי אם הם מקבלים תכנים לא הולמים".

לא קצת חודר לפרטיות?

"אני לא חושב. קודם כל הכל בידיעת הילדים. דבר שני, לילדים שלי יש תנאים לקבלת סמארטפון, חתמנו על הסכם בינינו בו כתוב מהם החוקים והכללים שהם צריכים לעמוד בהם כשהם עם הנייד".

עד איזה גיל אתה מתכוון להמשיך עם זה?

"עד כמה שאפשר" הוא צוחק. "באמת, שכולם יהיו בני שמונה עשרה הם על אחריותי, אחר כך, נראה".

הילדים שלך עברו בריונות ברשת?

"כשהבת שלי הייתה בת 18 (היום 22) בחור שלח לה תמונות עירום באינסטגרם. היו שם הצעות מגונות והטרדות. איתרתי את אותו בחור וחסמתי אותו, הגענו גם להורים שלו ודיברנו איתם".

ומה עם להתלונן במשטרה?

"שקלנו להגיש תלונה אבל לא רצינו להיכנס לכל הסיפור של החקירות והעדויות. לפעמים הגשת תלונה יכולה לגרום לנזק יותר מאשר לתועלת".

כלומר, אתה ממליץ לא להתלונן?

"אני תמיד אומר, תלונה זה בסוף. הורים צריכים קודם כל לחשוב על טובת הילד. אם צריך אז לערב יועצת בית ספר, חוקר סייבר ובסוף להתלונן. הרי מה המשטרה תעשה לפורץ? נו נו נו?".

עדן בן זקן (צילום: instagram)
"הסוכנת לא הבינה שכשסרטון מופץ במהירות, קשה לעצור את זה" | צילום: instagram

בפברואר 2018 נחשף שסרטון עירום של הזמרת המצליחה עדן בן זקן, בו היא מודדת בגדי ים בחנות בגדי הים של נטע אלחמיסטר, הופץ ורץ במהירות שיא ברשתות החברתיות. בין החוקרים של המקרה היה גם האן. "הסוכנת שלה פנתה אלי בהיסטריה ואמרה שפרצו למצלמות האבטחה של נטע וחייבים להסיר את הסרטון", הוא מספר. "אבל היא לא הבינה שכשסרטון מופץ בכזו מהירות קשה לעצור את זה. בכל פעם שהסרטון נשלח הוא משנה את הקוד שלו, יש דברים שאי אפשר לעשות. בסופו של דבר תפסנו את הבחור שפרץ למצלמות האבטחה והפיץ את הסרטון, אבל לצערי הסרטון עדיין קיים ברשת".

באחת ההרצאות של האן בשנה שעברה נכח גם נער ששמו נקשר עם פרשה חמורה בה התפרסמו צילומים אינטימיים. "ניגשתי אליו בסוף ההרצאה ושאלתי אותו מה הוא חושב, הוספתי ושאלתי אותו אם הוא בכלל מבין מה הוא עשה. הוא אמר שהוא לא נגע בה והוא רק עודד מהצד וצילם את הנערים. הוא לא הבין את החשיבות של מה שהוא עשה, לא הביע חרטה ולא הבין שההפצה היא חלק מהעבירה, אפילו אחרי ההרצאה שלי".

אגב הרצאות, האם בתקופת הסגר יש יותר ביקוש להרצאות?

"יש פחות ביקוש כי ההורים מרגישים שהילדים שלהם מוגנים כי הם בתוך הבית. סביבה מוגנת לכאורה. ההרצאה בזום היא לא כמו ההרצאה פנים מול פנים, אין כמו הרצאה פרונטלית, אבל אחרי הכל אין מה לעשות, היום עדיף לשמוע את הדברים האלה בזום מאשר בכלל לא".

הופה! אז יש יתרונות בזום?

"ברור שיש גם יתרונות. אפשר ללמוד בזום נושאים מעניינים בלי לצאת מהבית, להרחיב את תחומי העניין ולהיפתח לעולמות חדשים. זה דורש משמעת, ריכוז וכמובן מחשב שלא לכולם יש, אבל יש גם יתרונות. אבל ללא ספק אי אפשר להתעלם מהחסרונות. כמו שאמרתי, הרשת הזו היא כמו סכין".